??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

קמפיין דמדומי המערב

 

ספר רביעי: כלולותיו של הברבור


פרק
XXI: אצבעו של נאפני



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 

פתיחה

לאחר שהחבורה הביסה את המארב שטמנו האורקים ואנשי החזיר בפיקודו של סרן אקונוש לגבירה וראסה, קפטן אקונוש נמלט לתוך המערה החסומה למחצה והדמויות דולקות אחריו, ויורדות במדרגות עתיקות למה שנראה כמפלס נמוך עוד יותר של המערות שבין שורשי ההרים הלבנים; מסתבר, שהחרש המפוקפק שהוביל את וראסה לכאן לא שיקר לגמרי - זו באמת כניסה לישוב עתיק ונטוש של גמדים; ולמעשה המדרגות מוליכות לאולם כניסה, שמצידו האחר נפתח רחוב תת-קרקעי רחב, עם שרידים של פסלי גמדים ענקיים צופים עליו משני הצדדים, ואכסדראות הרוסות למחצה חפורות בקירות שלו.

אי-שם במרחק, מעבר לאותו רחוב, הדמויות חשות אנרגיה אפלה מתגבשת, ומסוגלות לשמוע, או לדמיין שהן שומעות, הדים חלושים של שירה ריטואלית בלשון השחורה (או בניב של אורקית, קשה לדעת); אלא, שבתוך הרחוב נפרס צבא קטן של אורקים ואנשי חזיר, שקיבלו הוראה לבלום את ההתקפה ולהרחיק כל פולש מהטקס המוזר בעבר השני - ומסתבר שקפטן אקונוש, גרוסקטי ככל שיראה, הוא קצין שיודע היטב מה הוא עושה.

לאורך הרחוב, נפרשות חוליות של אורקים ואנשי חזיר, במבנה צבאי שמאפשר לכל חוליה להגן על החוליה שלפניה; ועל אכסדרה גבוהה מדרום לרחוב הישן, קשתים אורקים תופסים עמדה, מוכנים לסייע לבני-בריתם למטה בברד של חיצים מורעלים. בין אנשיו (או חזיריו) של אקונוש, הדמויות מבחינות בלוחמים מסוג חדש, שלא נתקלו בו עד כה - הלברדירים (או כפי שמי מהדמויות כינה זאת בלגלוג - 'הלברזירים') עם נשק ארוך וקטלני שניצבים בשלשות, באורח שמאפשר להם להגן אחד על השני לבונוסים נוספים מול תוקפים[1].

החבורה מתגברת על ראשוני אנשיו של אקונוש, שמנסים להסתער עליהם במורד המדרגות, מחוץ לטווח החיפוי של הקשתים - קצבי חזיר מנופפים בקופיצים ענקיים, בחברת אורוק שחור משוריין כמו מגדל, בעל מומחיות יתרה בהגנה ומשיכת יריבים אליו[2]; האורוק מצליח להדוף כמה וכמה מתקפות קטלניות שהדמויות מכוונות אליו, לרבות מתקפה של מנדי - שלא רק נהדפת אלא סופגת מהלומת מגן בעוצמה כזו, שמערפלת אותה לזמן קצר, כמעט על סף אובדן הכרה[3]. אלא שבסופו של דבר, אנשי החזיר הפזיזים נקטלים, והאורוק נאלץ לסגת כשהוא חבול ופצוע. וראסה מסייעת למנדי לקום על רגליה, וכאשר מנדי ממלמלת ש"כבר היה לי האנג אובר גרוע מזה בעבר", וראסה מעירה שהיא בספק אם הגורם היה אורק ענקי ש"הכניס לה את מגש המשקאות ישר בפנים", מה שגורם למנדי לגחך, חרף הכאבים.

לאחר התדיינות קצרה, הדמויות מסכימות שאין שום טעם בהסתערות התאבדותית על הצבא שפרש אקונוש מולן בהמשך הרחוב התת-קרקעי, ועדיף לחפש דרך עקיפין.

גם בכך, מתעוררת מחלוקת שגולשת לפסים לא נעימים, בעיקר בין קלבריאן לוראסה; וראסה לא מתביישת להעיר, שהיא מתעניינת פחות בסכנה שיוצר צבא האויב והטקס שהוא מחפה עליו לכוחותיה של אלדראל ולחצאי-האורקים שהפכו לבני-הברית שלה, אלא כל מה שמעניין אותה, הוא הדבר לשמו באה - החיפוש אחרי הסדנה של הרב-אומן העתיק, הגמד נאפני; די בכך, כדי שקלבריאן, שסובלת ממצב רוח עכור מאד גם כך, בין היתר עקב הפרידה הצפויה ממרדיל ומסיבות נוספות, תתנפל עליה ותשטוף אותה במים צוננים. לדעת קלבריאן, צריך כן לנסות להתערב בריטואל ההוא, ולמצוא לשם כך דרך עקיפין.

 

הדמויות מנסות לחפש דרכים אפשריות לעקוף את הצבא שמחכה להן; הן פוסלות, לא בלי לבטים, אפשרות לפלס דרך אל סוללת מפולת בחלק מהרחוב, שחוסמת את הטווח של הקשתים, למה שנראה כמו בור אפל שיורד למטה דרך הררי אבנים לחות, אל מים משקשקים במעמקים. במקום זאת, החבורה מעדיפה גרם מדרגות שעולה לאכסדרה צדדית שחולשת על הרחוב מצפון - למרות שהדמויות מגלות שטרול מערות ענקי, אבל לא חד או דרוך מדי, שומר על הדרך הזו, ולידו ערמת אבנים מאיימת.

מנדי נשלחת להתגנב אל הטרול ולהסיח את דעתו; היא מצליחה לפגוע במפלצת פגיעה קשה, אבל רחוקה מלהיות קטלנית, בדקירה מאחור; ולחמוק מכמה נסיונות של היצור לרמוס אותה או למעוך אותה אל הקרקע, כאשר קלבריאן מסייעת לה, לאחר שהטרול מתעורר, בירי חיצים.

בינתיים, שאר החבורה מפלסת דרך לאותו כיוון, כאשר הקשתים האורקים יורים לעברם (מקצה הטווח שלהם), ואחת החוליות שהציב אקונוש מסתערת לעברם ומעכבת אותם.

בסופו של דבר, כאשר חלק מהתוקפים נופל, וראסה מנצלת פרצה בשורותיהם כדי לזנק במהירות קדימה כדי לסייע למנדי מול הטרול הפצוע והזועם, גם במחיר של סכנת התקפות חופשיות של אנשי החזיר הנותרים כנגדה. מרדיל מחפה עליה, כשהוא לוחם בהרואיות כנגד תוקפים גדולים ורבים ממנו; באורח שאכן מזכיר במעט את הקצין רב-העוצמה שהדמויות פגשו בזמנו בקאיר אנדרוס.

לאחר קרב לא קל, אבל מוצלח למדי, הטרול מתמוטט סוף-סוף, ואנשי החזיר נקטלים ברובם, ויתרתם נמלטת במורד המדרגות, בחזרה לעבר החברים שלהם ברחוב המרכזי.

 

 

אכסדרת החנויות

האכסדרה שהדמויות חדרו לתוכה, מוגנת יחסית מהקשתים של האויב (הגם שהחיצים עדיין מזמזמים), מתגלה כמה שהיה פעם רחוב חנויות; כולל תבליטי שלטים עם אותיות ישנות בקאזדול, מחירונים (שהדמויות לא יכולות לקרוא, אלא רק לשער בקירוב מה הן) עם איורים בסיסיים מתאימים. אנשי החזיר 'עבדו' כאן על כריה וחיפוש ביזה, ובין היתר, שברו חלק מהקיר ופערו בין פתחי החנויות מערה גדולה ומצחינה, נוטפת אדים כהים וכבדים. כמו כן, הם 'קישטו' חלק מהקירות, פגעו בכלי העבודה שלהם במכוון בתגליפים עתיקים של הגמדים, או קשקשו עליהם כתובות גסות בשפתם (שהדמויות יכולות להבין, כי מדובר למעשה בסוג של גונדורית של ביבים, מועשרת פה ושם במילים שנלקחו מהאראדרית ומאורקית). בין היתר, קושקשו שם 'הגיגים' כמו:

"חאזאש המלך" ו"באאטון יא-שמן בן קדל מזדיין'. 'ג'ולו תפשקי לי ת'רגליים', ועוד.

 

אנשי החזיר ששהו במקום ועסקו בכריה וביזה, נמלטים מהחבורה לאחר שהטרול מתמוטט, נסגרים בתוך דלת שהיתה פעם חנותה של פסלת וסתתית אבן בשם וירת'רה בת גונדראק, והדמויות שומעות שהם עורמים חפצים כבדים בכניסה כדי למנוע מהחבורה להכנס.

הדמויות מחליטות שלא לטרוח בעניין לעת-עתה, ובמקום זאת נכנסות לשרידי חנויות אחרות; הן מוצאות מקום ששימש פעם בתור חנות לדגי מעמקים, ובין ההריסות והטינופת שלה, מוצאות שרידים של ספר ישן למתכוני דגים בנוסח גמדי ההרים הלבנים (למשל: "נפוחית מערה בעסיס חציל מעמקים ורצועות כרוב שחור", ועוד); הדמויות מוצאות שרידים של חנות אריגה ובגדים של גמדה בשם סילת'רי בית-מכוש, שכל מה שנשאר מהכדים שלה וחפצים ישנים נוספים נופץ בידי אנשי החזיר, שלא התביישו גם לחרבן לתוך הכדים; החבורה מצליחה למצוא מגרעת סודית שאנשי החזיר לא הצליחו לאתר,להתגבר על מלכודת נשיכה ארסית, ולמצוא כמה חפצים קטנים וסנטימטליים שהוחבאו או נשכחו כאן לפני ארבע-מאות שנים בערך: בין היתר, כרית סיכות מאבן שוהם שגולפה כמו קיפוד - כלי עבודה שנראה שסילת'רי קיבלה במתנה מאמה, כאשר פתחה את החנות או עברה א מבחני גילדת האורגים של אז.

 

בסופו של דבר, הדמויות נכנסות לתוך המערה הגדולה שנפרצה לא מזמן בין אבני מפולת שפונו; ותומכות גסות שהוצבו כאן כדי למנוע מהתקרה להתמוטט שוב. האוויר הופך כבד ונגוע באדי רעל חלשים, שעלולים להצטבר ולהחיש את ההתשה של הדמויות, להאט אותן בהדרגה ועוד. מפעם לפעם, דמויות שומעות לחישות בשפה מוזרה, שנשמעת כאוטית וחסרת משמעות, כמו:

'איש'נאב קארא'ניש גאר'רוט ישי'ראק'

אבל אי-כה, הישר בתוך מוחן, הדמויות מסוגלות להבין את המשמעות שיש למילים האלו,שנועדה כאילו במיוחד לכרסם בכוח הרצון שלהן, ולמלא אותם בספקות ובזרעים של טירוף:

 

'היא תביא לאובדנכם. היא תאביד אותכם, כמו שהאבידה רבים לפניכם'.

'הגבירה הזהובה אינה יותר מאשר פיון'.

'רצח ודם בהיכלות. ידיד כנגד ידיד, אחות נגד אח, אב נגד בן. ברוכים הבאים'.

'מה שאת מחפשת קרוב; ואת תקללי את היום בו מצאת אותו'.

 

החבורה ממשיכה להתקדם בזהירות, תוך שהדמויות מנסות להתגונן מפני הקולות; ואז, מעבר לעיקול, עולות שעטות של רגליים גסות, ועימן צווחות מבוהלות של אנשי חזיר שמתקרבים בריצה פראית.

החבורה מחליטה שלא לנסות לחסום את אנשי החזיר, אלא להסתתר בצללים שבצידי המהר ולתת להם לעבור. כמה אנשי חזיר, עוברים את החבורה בריצה פראית, מבועתים ונוטפי זיעה, כשהם צועקים דברים כמו:

"ג'ולו השתגעה, הבת-אלף-זונה, חרררר!!!!"

"מי ביקש ממנה לזרוק ת'גבישים לכבשן, היא צורחת כמו שד מזדיין!"

"הכל כאן רעל! תברחו! תברחו, אחים שלי!"

 

חאזאש: אחרי האחרים, במרחק מה מהם, מדדה איש חזיר מגודל ושמן מהאחרים, שלפי הנחרות והצווחות שלו ושל חבריו, השם שלו הוא "חאזאש"; הוא שזוף יותר מהגוון הורוד-העכור של רוב חבריו, חצי-ערום ומחזיק נשק כבד וקטלני; חלקים מהשיער שלו עדיין צבועים בצהוב גס, ועומדים כמו ציצה פרועה למחצה מעל הראש שלו. הוא מדדה אחרי האחרים, כשהוא רותח מזעם ומגדף את ג'ולו - אותה אשת חזיר שהשתגעה ועשתה משהו לכבשנים, כשהוא עדיין סוחב עימו שקים של ביזה מסוגים שונים, חלקם מתחת לזרועותיו העצומות, וחלקם בכיסי המכנסיים שלו.

מנדי עוזרת אומץ, ובכיוס מוצלח פוטרת אותו מחבילה חשובה למראה, שבצבצה מאחד הכיסים באחוריים שלו (כשהיא רוטנת בינה לבינה על המיקום והניחוח). בחבילה, הדמויות מגלות, לצד כמה מטבעות וחפצי ערך קטנים ושגרתיים, גם מפתח גמדים מעוטר ומתוחכם מאד למראה שאיש החזיר סחב מהיכנשהו, וכן צרור של מסמכים מצהיבים, שנראה שנשכחו למשך תקופה ארוכה בהרבה בתוך המכנסיים של אותו חאזאש - ואינם שייכים לעיר הגמדים, אלא לו עצמו. משרידי המסמכים המגואלים בכתמי זיעה (ודברים אחרים), עולה שהם שייכים למנהל בית-זונות ותומך יונאים מושבע ממחוז לבנין שבגונדור, ומשהו בהם מעורר בדמויות חשד, או ליתר דיוק מחזק את החשד שאנשי החזיר היו בעבר בני-אדם, כנראה מגונדור, שמשמר היונה עיוות והקנה להם להם כוחות מיוחדים (אולי באותן 'מערות העונג' המסתוריות שהדמויות כבר שמעו עליהן?)

 

 

חצר האחוזה של נאפני ואיזור הכבשנים

מצידה השני של המערה, משתרעת מערה שניכר בה שהיתה בעבר חצר פנימית מפוארת שהשתרעה מתחת לאחוזה תת-קרקעית של גמד חשוב; הדמויות יכולות רק לדמיין כיצד זה נראה בעבר - על העמודים המעוטרים, עמדות העבודה בצד המערה, שפטישים זימרו בהן, ועשרות גמדים התהלכו, עבדו וסחרו סביבן.

אלא שכעת, המקום מזרה איימים; ונראה שאנשי החזיר שחפרו את הדרך לכאן נתקלו בדבר-מה שהטריף עליהם את דעתם, והפנה אותם זה כנגד זה. גופות של מספר אנשי חזיר זרוקות במקומות שונים בחצר - לאחר שנהרגו מחיצים של חבריהם; כמה אנשי חזיר, מעוותים לגמרי, עם פנים שלבשו גוון סגול עכור ועיניים בוערות כמו תהומות של ריק, עדיין מבוצרים באחד הצדדים של החצר, לאחר שרצחו את חבריהם; באמצע החצר, הפוך על צידו מתקן צליה גס שאנשי החזיר התקינו על שרידי פסל עתיק של דורין, ממש לפני שהטירוף הכה בהם.

הדמויות עוקפות את הקשתים כשהן מתגנבות לאורך הצד הצפוני והמוצלל של החצר, רחוק ככל האפשר מהמרפסת המוגבהת שאנשי החזיר המטורפים בלא תקנה ניצבים עליה, כשהדי הצרחות שלהם עולים ודועכים מדי פעם בין ההדים הסגולים באוויר; הם מוצאים גבישים מוזרים, סגולים מבאישים, בשק שנפל ליד איש חזיר מת; ולאחר התדיינות פנימית, החבורה מעדיפה להכנס אל דרך שיורדת ככל הנראה לעבר אגף הכבשנים הגדולים, על פני נסיון להבקיע דרך במדרגות ההרוסות למחצה שעולות אל תוך מה שנותר מהכניסה של בית האחוזה עצמו.

 

אשת החזיר ג'ולו אכן השתגעה לגמרי; הדמויות שומעות את הצרחות המטורפות (וכמעט מעוררות הרחמים שלה) מתוך אגף הכבשנים. בין המילים המבולבלות, ניכר שהיא צורחת על משהו בלתי נראה שוב ושוב "הבטחת, הבטחת" - כאשר מהדברים עולה, שהיא חשבה אי-כה שמישהו, או משהו, יחזיר אותה להיות "יפה כמו פעם".

כאשר הדמויות מנסות לפתוח את הדלתות לדרך שיורדת אל הכבשן הגדול, הן מותקפות בידי יצורים שלא מהעולם הזה - גושים חיים של דם תפוח ומבעבע, מעלים אד סגול ארסי, שמסוגלים להרעיל ולשאוב (זמנית) מידות תכונה בנשיכה שלהם; וכאשר הם סופגים מספיק אנרגיית חיים של דמויות, לייצר פיצוץ קטלני של אנרגיה מאגית; בהמשך, ממש מהאדמה צצים מחושים בשרניים נתעבים, שמסתיימים בעין גדולה, שמסוגלת לשגר כוחות דמויי-לחש קטלניים מסוגים שונים.

 

ג'ולו המטורפת, שכעת היא כבר יותר יצור של הריק מאשר אשת-חזיר, ובין היתר, צומחים מגופה מיני קנונקנות מעלות אד, מזהה את החבורה, ותוקפת אותם בשיגור להבות סגולות של ריק בוער; כאשר גושי דם חי נוספים נוזלים מסדקים בקירות ומצטרפים לקרב, ובין היתר חוצצים בין ג'ולו לדמויות.

 

החבורה מקלה על עצמה באורח ניכר את הקרב, כאשר מנדי נעלמת בצללים, עוקפת את וראסה ומרדיל שתופסים עמדה במסדרון ולוחמים בנחיל גושי הדם החי, ובסופו של דבר מנדי מפתיעה את ג'ולו מאחור, משבשת את הלחשים שלה ובסופו של דבר (בעזרת החיצים של קלבריאן) הורגת אותה - לפני שג'ולו מסוגלת להפעיל את ההתקפה האחרונה שלה - קפיצת התאבדות אל תוך אש הריק הסגולה בכבשן, שהיתה יוצרת פיצוץ אנרגיה כזה שהיה גורם נזק קטלני לכל הדמויות בכל מקום בו עמדו.

ג'ולו מצאה את סופה - ויתכן שזה היה גורל רחום יחסית למה שציפה לה לאחר מכן; אבל הכוחות האפלים באוויר, והלחישות מלאות הטירוף רק הולכות ומתגברות.

 

החבורה מגלה, מעבר לכבשנים הבוערים, מסדרון חסום למחצה באבני מפולת, שהחדרים שמצידו שימשו כנראה פעם כחדרי לימוד לשוליות גמדים (בין היתר, חדר שדומה מאד לחדר כיתה, רק שבמקום שולחנות כתיבה, יש בו סדנים); אגב השיטוט, הדמויות צריכות להתמודד עם מלכודות מפולת; עם צל שחור עם שיניים מורעלות שאורב בין ההריסות ומנסה לנשוך נשיכה קטלנית את הדמויות שמנסות לפלס דרך ולפתוח מסדרונות חסומים; עם יצורי מעמקים Deep claws מוכי טירוף, ועוד.

בשלב מסוים, הדמויות מוצאות חצר פנימית שמסביבה היו פעם מגורי השוליות; שני מפלסים של תאי-מגורים קטנים וצנועים מאד, שהוילונות שהפרידו אותם מהחצר נעלמו מזמן. החצר מלאה אבני מפולת ואחד האגפים של נוטף דונג מגעיל - הוא הפך לקן של חרקי מעמקים טורפים (שבאורח מוזר, הם היצורים היחידים שלא הושפעו מהטירוף של אנרגיית הריק).

הדמויות 'משחדות' את החרקים בגוויות של יצורי המעמקים שהן ארגו, תחבולה שגורמת לחרקים להניח לחבורה לזמן-מה ולאפשר לה לבדוק את ההריסות בלב החצר - מה שמאפשר לדמויות למצוא בסיס של מנגנון ישן עם גלגלי שיניים, שרובו נתלש.

 

בסופו של דבר, הדמויות מצליחות לפענח ולשחזר באורח בסיסי את המערכת שהגמדים התקינו בעבר; שורה של מראות (שלשם השחזור של חלקן הדמויות משתמשות באבנים חלקות מגולפות שמצאו בארון נסתר ב'כיתת הלימוד', ומרחו עליהם נוזל כסוף מיוחד ששרד במקום חבוי אחר), שקולטות קרן אור שמגיעה דרך מערה מיוחדת שהגמדים חצבו בתקרה - ושרדה במהלך השנים - ומשגרת אותה ממראה למראה, לעבר החלק האחר של המסדרונות, וקרוב לקבר העתיק שנמצא שם (ראה מיד).

בצד השני של המסדרון שיוצא מחדר הכבשן הגדול, הדמויות מגלות התפצלות שצד אחד שלה ירד בעבר למכרה במפלס עמוק עוד יותר (אבל המדרגות התמוטטו כך שזו קפיצה לתהום בגובה עשרות מטרם), וצידה האחר מוליך לבמה מוגבהת. גם פה, מוטלות גופות של אנשי חזיר שניסו להמלט מג'ולו כאשר הטירוף אחז בה, ונורו בגבם בכשפי להבת הריק של בת-בריתם לשעבר.

 

בסופו של דבר, חבוי מתחת למרבד של איזוב וטינופת, הדמויות מגלות קבר עתיק, שמתגלה כקברו של הרב-אומן נאפני בן נארי, שלפי הנרמז לא התאושש מטרגדיה כזו או אחרת, ונקבר לא הרחק מהכבשנים וחדרי המלאכה של תלמידיו, כדי שרוחו תשגיח ותנחה אותם.

קרן האור, כאשר היא מכוונת כמו שצריך, מכה בלוח מגולף מעל הקבר (הלוח מגולף בצורת תבליט עץ משפחה של שושלת הגמדים ממנה בא נאפני - כאשר באבחנה זהירה אפשר למצוא גם את שמו במרומי העץ (גם למי שלא יודע קאזדול - אפשר לראות שהאותיות זהות לשם של נאפני שחרוט על הקבר, גם בקאזדול וגם בלשון המערב); בחינה זהירה עוד יותר תלמד על כך ששם מעל נאפני - כנראה בנו או אחד מבניו, הוסר במכות מפסלת מהלוח מסיבה כזו או אחרת.

כאשר הקרן מכה בלוח עץ המשפחה, היא חושפת בו חור מפתח עתיק שאי אפשר היה לראות קודם לכן. לכאן, אפשר להכניס את המפתח שמנדי סחבה מחאזאש (ושאיש החזיר, מטיבם של דברים, לא גילה מעולם להיכן הוא מתאים), ולמצוא תא סודי. 

 

 

הגנזך הסודי של נאפני

הגנזך הסודי מלא במגילות ורישומים שהתפוררו או התפוררו למחצה; מחלקם, לפי הסמלים המסובכים על חלק מהעמודים, אפשר להבין שנאפני עבד במשך שנים ארוכות, ושלח משלוחים של שכיות חמדה ודברים אחרים שיצר אל העיר דול אמרות' - או ליתר דיוק, אל ספריית הנסיכה לות'יריאל.

אלא, שלצד כל המגילות המתפוררות, ישנה מגילה אחת, מוזרה, שנראה ששיני הזמן בכלל לא נגעו בה; היא בנויה באורח שונה לגמרי מהאחרות; הדיו שכתבה בה היתה כסופה, וחלק מהאותיות עדיין זוהרות באור עמום. בנוסף, הסמל שעל המגילה, בניגוד לאחרים, הוא לא של דול אמרות' או של מישהו בגונדור, אלא אחד הסמלים של חצר המלך במוריה; אם כי לא ברור האם זו איגרת חשובה שנאפני כתב בימיו האחרונים ותכנן לשגר לחצר המלך בהיכל דורין (אבל כנראה לא הספיק), או איגרת שהגיעה ממוריה אל נאפני.

למרבה התסכול - בעיקר של ורסה, שבודקת הכל בעיניים נוצצות, כולה תחושה שמה שהיא מחפשת, או לפחות רמז חשוב אליו, נמצא כאן - לא רק שאף אחד מהדמויות לא יודעת לקרוא קאזדול, אלא שהמגילה הספציפית הזו כתובה בגרסת סתרים של קאזדול גבוהה, מסוג שגם רוב הגמדים, כולל בעלי מלאכה ואומנים, לא יכולים לקרוא - למעשה, סביר להניח שרק ראשי גילדות, קומץ יוצרים רבי-עוצמה או מלומדים גמדים מסוגלים לפענח כתב כזה. כך או כך, ורסה חומדת את המגילה הזו ומנצלת הזדמנות לתחוב אותה לכיס הגלימה שלה, ומנגד אדישה כמעט לגמרי לשאר חלקי האוצר.

בין היתר, בגנזך יש אבן מגולפת בצורה המזכירה אריה מוקף ברונות עתיקות, שהיתה כנראה החפץ האחרון שנאפני בן נארי עבד עליו; החפץ הזה שווה לפחות 2000 כתרי זהב בעצמו, ויכול להיות רב-עוצמה עוד יותר אם אומן מתאים ישבץ אותו לנדן של חרב או לשיריון; יש שם גם קמע משפחתי עם סמל הקנדלברה השחורה של נאפני, בעל תכונות קסומות מסויימות; וכן עוד סך נאה של מטבעות וחפצי-ערך פשוטים יותר.

 

 

ההמלטות והקרב נגד יצורי הסיוטים

אלא שדווקא לאחר ההצלחה, הגלגל מתהפך על הדמויות; הכל מאפיל מסביב, הרצפה מזדעזעת וגושי אבן נופלים מתקרת המערה; הראשים של הדמויות הולמים בכאב פתאומי, כאשר הלחישות המטורפות באותה שפה חסרת פשר, ועם זאת מובנת היטב, באות מכל מקום, בעוצמה חזקה בהרבה מאשר קודם.

הערת שה"ם: זו השפעה של מה שנדמה כפיצוץ אדיר שהתרחש הרחק, במקום אחר במבוך. למעשה, לדמויות היה זמן מוגבל לפלס דרך בחלקים השנים של המבוך עד שזה יקרה, והשאלה היתה להיכן ילכו ומה יספיקו.

 

'ישיר'אק נאג'ארה סורוק'יש אורוק נאבא'ברו. אורוק נאב סיריש'אק'

("האורקים האלו חשבו שיוכלו לשלוט בי. האורקים היו עלובים")

 

כאשר החבורה מנסה לחצות שוב את החצר הגדולה של האחוזה, הקשתים אנשי החזיר נעלמו; וצרחות רחוקות מהדהדות מבין ההבהובים הסגולים של האוויר; אלא שהטירוף מסביב הולך וגובר, ובזו אחר זו, הדמויות (הן דמויות השחקן והן מרדיל ווראסה) נלכדות בתוך הסיוטים הגרועים ביותר של עצמם.

מנדי רואה את אחותה זוחלת, יצור מוזנח, מורעב וספק אנושי, מורח את הצואה שלו על הקירות; היא רואה את המשמר של דייל מנהל קרב נואש נגד יונאים ובני-מזרח, ואת אהובה הראשון שזנח אותה, נורווין, חוטף סכין בגב ומתבוסס בדמו על אבני המרצפת;

איסילור רואה להבות; אין ספור גופות וצרחות של קולות מוכרים; ודמות אימים שנראית כמו גרסה מעוותת של ורסה, יושבת על כס מלכות כשכוכב בוער ענוד על אצבעה, דנה אותו למוות בקול קר והוא נגרר על רצפת המסדרון, כשהיא לועגת לנסיונותיו לדבר עמה.

קלבריאן רואה את מולדתה בארגיון בוערת; ובמקום אחר, אלאניס שותתת דם, נלחמת על חייה בקרב נואש, כאשר מאחוריה מופיעים קשתים, ועומדים לירות בה מטח קטלני מרחוק.

 

לא לגמרי ברור אילו סיוטים תוקפים את מרדיל ווראסה; אולם יתכן מאד שמרדיל מוקף בדמיונו בקרובי משפחתו המתים, כולל ובעיקר ארנדיס, שסוגרים עליו, כשהם מאשימים את הכשלונות והבוגדנות שלו במוות שלהם; ורסה נלחמת בקרב אבוד בין הצללים, הולמת ומשספת בחרבה לעבר יריבים בלתי נראים, כשהיא צורחת בקול מטורף למחצה על אחותה ועל מישהו אחר עם תואר שנשמע כמו "הלורד העוצר" (regent lord), שהיא יורקת על שניהם; שהיא תחיה הרבה אחריהם ותחזור כדי לירוק על הקברים שלהם, ועוד.

 

הדמויות צריכות להאבק כדי להתעורר מהסיוטים בזמן, כאשר אויבים אמיתיים זוחלים לעבר החבורה מכל הכיוונים. בתחילה, חבורה גדולה של גושי דם מקולל חי; לאחר מכן, מחושים בשרניים עם עיניים בקצותיהם שבוקעים מהאדמה-

("אין התחלה ואין סוף. אין לכם מפלט. אין לכם מפלט")

 

בסופו של דבר, מתפרץ פנימה יצור שהיה עד זמן לא רב קודם לכן אחד השאמאנים (Defilers) האורקים, שכעת כולו עיוות על עיוות - הוא נוטף עסיס סגול לוהב; מחושים וקנוקנות בוקעים מחלקים שונים של גופו, ומשהו שנראה כמו חדק בשרני גדל מתוך מה שהיו הפנים שלו; הדם שלו עצמו הפך לסגול בוער, נוטף מתוך פצעים נוראים בגוף שלו.

היצור, מתעוות וצורח ביסורים, מתנפל על החבורה.

ליצור, מלבד התקפות בסיסיות של אש סגולה, יש כמה תרגילים נבזיים, כגון קללה שמחברת בינו לבין אחת הדמויות, וגורמת לאותה דמות לספוג חצי מהנזק שנגרם לו; התקפות סחרור מקולל וטירוף, ועוד.

וכך, הדמויות מנהלות קרב קטלני עם היצור, השאמאן לשעבר, שמפיל כמה וכמה מיריביו מרגליהם, לרבות איסילור שנפגע פגיעה קטלנית, שאלמלא ההגנות שלו היתה הורגת אותו במקום; ובמקום זה מפילה אותו מרגליו, שרוי בעלפון עמוק.

 

 

סיום

בעוד החבורה נלחמת בשארית כוחותיה ביצור המעוות ובמלווים שלא מהעולם הזה שלו, נשמעות צרחות רחוקות, כאילו קרב מתנהל גם במקום אחר; ואז, זמן קצר לאחר שהחבורה עצמה שרדה את הקרב, נשמע הד של קריאה מצלצלת בסינדרין- קוראת כנראה בשמה של אלברת.

המערות כולן לוחשות ורועדות... ואז דוממות בבת-אחת; ההבזקים הסגולים באוויר והלחישות גוועים לאיטם, והמערות חוזרות להיות חורבות עתיקות ושקטות, עמוק מתחת לפני האדמה.

 

כאשר החבורה חוזרת אל הרחוב הראשי שם התאסף צבאו של קפטן אקונוש, יש שם רק שרידים של גוויות מעוותות ואפר סגול; ובאחד המקומות, ישנו חריץ עצום בקרקע, כאילו משהו עצום נמעך לשם, בוער עדיין באש, ואד שחור ונוראי מתמר מעליו.

לא רחוק משם, על המדרגות, הדמויות מוצאות את אלדראל בכבודה ובעצמה, חיוורת ומותשת לגמרי, אוחזת בצלוחית-ארגיון שלה, שנראית גם היא כאילו שכוחה מוצה ודעך; לצידה נמצאים כמה מהמלווים שלה - קפטן לינדיר, הסיירת היהירה פינרילאס שכרגע פניה מגואלים בדם והיא מתנשפת כבדות, והאביר עם השיער האפור-ארוך, ארנסאר, שנראה כאילו ספג את הפגיעה הקשה מכולם בקרב. הוא ממלמל משהו על אש התולע, ועל הפנים המתות של לורד אורודרת', כאשר לינדיר מטפל בפצעים שלו ומנסה להרגיע אותו.

 

אלדראל עייפה ולא ידידותית במיוחד, בעיקר לא כלפי וראסה.

אלדראל שבה ומעירה בקול קפוא, שמקומה של וראסה לא כאן, וכי היא הזהירה אותה שהשיטות שלה לא הולמות את הארצות האלו, ורק ימיטו אסון עליה ועל השוטים שיבטחו בה; וראסה עונה בכעס, שתעשה כל מה שנדרש כדי להציל את האנשים שלה ובני-הברית שלהם.

כמה מהדמויות האחרות - בעיקר איסילור, מגנים על וראסה בטענה, כי אלמלא הנסיון שלה לחקור את המפלסים הנמוכים, ספק אם היו מגלים את כוחות הריק בזמן; ובלא ספק, לא רק שהתקפת יצור הריק הגדול לא היתה באשמתה של וראסה, אלא שאלמלא היא (ודמויות השחקן) היו שם, לאלאדראל היו הרבה יותר אויבים להלחם בהם.

מנדי, מצידה, מנסה להקל את האווירה בכך שהיא פונה ללינדיר בארשת מבודחת למראית עין ("מה בחור כמוך עושה במקום כזה"), ומספרת לו כמה מההרפתקאות שלה - כלומר, איך היא התגברה על טרול לבדה, או טוב... (מבט מהיר לעבר קלבריאן) כמעט לבדה.

 

הדברים הללו מפסיקים, לעת-עתה, את ההתכתשות; אבל ניכר שהמתח עדיין עומד באוויר.

 

אבל מעבר לזה, מסתבר שיתר הבשורות הן טובות יחסית - האורקים, שניסו כנראה להשתמש בכישוף הזר והבוגדני של הריק כדי לכבול לשירותם מפלצת עתיקה שלא מהעולם הזה, ולשלח אותה בתאנגאלוס, נכשלו בריטואל שלהם - אולי כאשר לכך תרמה גם ההופעה של החבורה והלחץ המסויים שחשו השאמאנים, שהבינו שהמסתור בו הם עורכים את הטקס התגלה; היצור יצא משליטה והרג את כולם, לפני שהחל מפלס דרכו במעלה הרחוב התת-קרקעי; אלדראל ואנשיה, שידעו כנראה על המסע של דמויות השחקן וחשו את סערת הריק והטירוף משתוללת, חשו למטה, כפו על היצור קרב והשמידו את הצורה המוחשית שלו (הגם שלא ממש הרגו אותו...נראה שקשה מאד, אם אפשרי בכלל, להרוג יצורים כאלו סופית), מה שאילץ אותו לברוח, מוכה וחסר גוף, אל תוך הריק שבין העולמות.

 

התוצאה היא, שהמפלצת העתיקה סולקה, ויעבור עוד זמן רב, אם בכלל, עד שתנסה לחזור; ומנגד, השאמאנים האורקים, כמו גם אנשי החזיר שסייעו להם, הושמדו - ונראה שתאנגלאוס לא תצטרך לדאוג בגללם לעוד זמן רב.

 

 



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 





[1]  הלברדיר זוכה בהתקפה חופשית כנגד כל תוקף שמנסה לתקוף אותו בנשק של קרב פנים אל פנים; כאשר ההלברדירים ניצבים זה ליד זה, הם מעניקים אחד לשני בונוסים לדירוג השיריון, לגלגולי בלימה ומאפשרים זה לזה עוד התקפות חופשיות.

[2]  Black Uruk Guardian.

[3] major daze