קמפיין דמדומי המערב

ספר רביעי: כלולותיו של הברבור

פרק XIX: שעריו של גאשרוט

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

חלק ראשון: חזרה למחנה

שעת לילה מאוחרת עומדת מעל המחנה, כאשר הדמויות כושלות לתוכו; ליידי ורסה פצועה וסובלת מכאבים על כל צעד, אבל בגאוותה היא מסרבת לרוב העזרה, ומניחה רק לאיסילור לתמוך בה בדרך הארוכה מהמנהרות שעל המצוק אל המחנה – ורק בסופו של דבר, ובלי חשק רב, היא מניחה למרפאים של אורגי הערפל לקחת אותה לטיפול (וגם אז היא רוטנת ומתלוצצת במרירות על כך שרק העובדה שזקוקים לחרבות שלה כנגד האורקים מחר, ימנע מהם להרעיל אותה).

בלב המחנה, ניצב 'קישוט' שלא היה בו כאשר הדמויות עזבו – גרדום מאולתר, עליו מתנודדות כעת הגופות של שני האפסנאים והבריון[1] שעבדו עם הגמד המושחת שניסה להגניב אבקה שחורה למחנה בערב הקודם; על הגופות תלויים שלטים "בוגד" ו"וחבר של אורקים". להמחשה, נגרר לגרדום גם הפגר של האורק המתנקש, ונתלה לצד הרוהירים הבוגדים – הכל, כפי שמסתבר לדמויות, בהוראה ישירה של האביר ת'ורוולף.

גבר נוסף, מבוגר יותר, שהיה ככל הנראה שייך לחבורה, נענש בהלקאה במקום בתליה, וכעת הוא זרוק מתחת לגרדום, מגואל בדם ובגדיו קרועים, במקום בו קרעו מהם בגסות את סמלי הסוס הלבן. נראה, שת'ורוולף ציווה להשליך אותו מהמחנה בבוקר הבא; ובינתיים, הברנש, כאוב ומטורף למחצה אחרי שצפה בחבריו נתלים וספג מלקות, זרוק מתחת לגרדום, כשהוא בוכה וצוחק לחלופין ושר שיר מקוטע בשם "אל חבל התליה"; כשמפעם לפעם הוא סופג גידופים או תפוחים רוקבים מחיילים רוהירים מזדמנים.

הדמויות מחישות צעד ומשתדלות להשאר כמה שפחות ליד המחזה הזה.

קלבריאן ומרדיל חוזרים לפאתי מחנה אורגי הערפל, ונכנעים במהירות לעייפות – לא לפני שמרדיל מצליח להרגיז מאד את קלבריאן בדרך בה הוא נותן פומבי לזכרונות והרהורים עצובים שבהם מכבבת אהובתו הקודמת שהפכה ליריבתו – ליידי ארנדיס. בפרץ של זכרונות עצובים, הוא מביט בכוכבים ומקווה שהיונאים משקרים, כאשר הם טוענים שאין מאומה אחרי המוות.

קלבריאן, שלא ציפתה שדווקא אחרי כל מאורעות היום וההתקרבות ביניהם, היא תשמע הרהורים על ארנדיס, מתהפכת בין שמיכותיה בכעס, בלא שתגלה למרדיל עד כמה היא רותחת עליו.

חלום נוסף על אלאניס: בשנתה, קלבריאן זוכה לעוד חלום מוזר ומאד מוחשי אודות אלאניס; הפעם נדמה לה שאלאניס, חיוורת ועוטה ברדס, שמה פניה במעלה הדרך המפותלת הישנה שעולה מאיתיליין לעבר שוק המחצבים הגדול של קירית אונגול, לפני שעריו המבוצרים של הדוכס אר-קאהרדול, הלורד המושל של מורדור[2]. שם, מתחת לשמים אפלים, קלבריאן זוכה בהצצה אל תוך השערים האדירים והפסלים מעוותי הצורה שמעטרים אותם, ומעבר להם – על צורתו המטושטשת של אורודרוין, שיורק תמרות אש דקיקות וקיתונות של עשן אל תוך הרקיע. כך או אחרת, לפני השערים יש שוק אפלולי וגדול, בעיקר של מחצבים, מתכות וכלים, אבל גם של מאכלים מקומיים (למשל, פשטידות שעשויות מבהמת אפר גדולה שחיה במישורים הצחיחים של גורגורות'); רבים מהפונדקים המקומיים נושאים על שלטיהם צורות ושמות שמקושרים לעכבישים (למשל: פונדק 'רשת הוד-מלכותה', ופונדק "העכבישה השחורה", ועוד). קלבריאן, דרך החלום, עושה כל מאמץ להתקרב למחשבותיה של אלאניס, כדי לעודד אותה ולתמוך בה – ואולי גם לגלות יותר ממה שהיא זוממת.

אלאניס מהססת תחילה, ונזקקת ל"לגימת אומץ" מבקבוקון מתכת קטן שהיא נושאת עליה, שלקלבריאן יש מושג טוב מדי על טיב הנוזל הנתעב שאלאניס מחזיקה שם; ואז, היא ממשיכה בתוכנית שגיבשה לעצמה – ופונה אל מי שנראה כמסטר מקומי של מסדר היוצרים 'שלהבות הארגמן', בהצעה כזו או אחרת שקשורה למסדר, ועומדת עליה חרף הבדיחות הגסות והלעג שהוא ממטיר על ראשה (כאשר השוליה שלו, פחות או יותר, עומד מהצד וכמעט מזיל ריר כאשר פניה ושערה של אלאניס[3] נחשפים). אגב, כך כאשר היא נשאלת לשמה – לרוגזה הגדול של קלבריאן, אלאניס חושבת במהירות, ואז במקום להצהיר על שמה האמיתי, היא אומרת ששמה הוא... קלבריאן.

מנדי ולינדיר: בינתיים, מנדי מבקשת מזקיף אורג ערפל שיוביל אותה אל קפטן לינדיר, כדי לעדכן אותו במה שגילו. לינדיר לא מסתיר את דאגתו נוכח המידע, בעיקר על אותו איש חזיר, ואומר כי חרף הבקיאות הרבה יחסית שלו בספר האדום, כמו גם בקוונטה סילמריליון ובספרי מסורה אחרים, הוא לא זוכר שום איזכור למפלצות כאלו, ספק אדם וספק חזיר; הוא מעלה את ההשערה כי מדובר לא באויב עתיק שהתעורר, אלא ביצורים חדשים – שקשורים אולי לתועבות שהיונאים יוצרים באותו מקום מסתורי שהם מכנים 'מנהרות העונג' – אבל גם עניין זה מעלה ספק, משום שאין בידי אורגי הערפל כל מידע על ברית בין משמר היונה לבין מלך יד-הדם של האורקים ההרריים.

בין לבין, מרדיל מרים גבה גם בעניין ההערה או פליטת הפה של ורסה על גזע עתיק אחר של יצורים שהם ספק אדם וספק שור, ואומר כי מעולם לא שמע גם על כאלו.

כך או אחרת, לינדיר שב ונוהג בחביבות משועשעת במעט כלפי מנדי, ובסופו של דבר מציע לה ללכת ולתפוס תנומה, כל עוד היא יכולה – יום קשה ועקוב מדם מצפה להם מחר; והוא לא יסלח לעצמו אם הפורצת החביבה תפגע מאבנים מרחפות כאלו ואחרות, ולא תהא לו הזדמנות להעלותה על סוס שיוצא לדייל כשהיא עמוסה בחבילות[4].

מנדי, באקט נדיר של אמון ומודעות עצמית, ולא בלי היסוס, מוציאה את חמת האלכוהול שלה, ומוסרת אותה לידי לינדיר כ"פקדון" עד לאחר הקרב; כדי לעצור את עצמה בדרך זו, או לפחות להקשות על עצמה ללכת ולהשתכר באורח שיפגע ביכולתה לתפקד במיטבה ביום המחרת. לינדיר, שמקבל את המחווה בחיוך דק של שביעות רצון, מבטיח להחזיר את הפקדון מיד לאחר הקרב.

(ממה שמנדי מצליחה לראות, לינדיר לוקח את המידע ברצינות, ומיד לאחר שהוא נפרד ממנדי, הוא מצווה על אחד מאורגי הערפל למהר למחנה של חצאי-האורקים ולמצוא את הסיירת לוק'רה. הוא אומר שיש לו משימה דחופה וחשובה עבורה ועבור קומץ אנשים שהיא בוטחת בהם).

מנדי לא ממהרת לשמיכותיה, אלא במקום זאת מתגנבת לאוהל המטבח של הקצינים, סוחבת משם כמה מאכלים טעימים, ולאחר שסעדה את ליבה בחלקם, היא נוטלת עוגה מתוקה ועשויה היטב ומתגנבת אל אוהל המרפאה, שם איסילור יושב לצידה של וֶרֶסָה[5] הפצועה, שהכרתה מעורפלת לאחר שטופלה בעשבי מרפא חזקים מאד שנועדו להעמידה על רגליה כבר ביום המחרת.

מנדי מגיעה לאוהל המרפאה בזמן כדי לשמוע חלק מסוף השיחה המקוטעת בין איסילור לגבירה וֶרֶסָה... אבל גם כדי לגלות, שהיא לא היחידה שצותתה לשיחה. מנדי מצליחה – בקושי – לאתר את צורתו המטושטשת של אדם מבורדס עם כובע כהה, שככל הנראה צותת בשקט לכל או רוב השיחה, והוא נראה למנדי מאד מאד מפוקפק, וגם מרוצה מעצמו יתר על המידה.

עם זאת, מנדי לא מצליחה לעצור אותו או לעקוב אחריו, והוא נעלם אל החשיכה כמעט מיד לאחר שמנדי מגיעה לשטח – וכאמור, מדושן עונג הרבה יותר מדי לטעמה.

השיחה בין איסילור לגבירה וֶרֶסָה בפאתי אוהל המרפאה: איסילור יושב לצד ידידתו, אורגת הערפל המוזרה, כאשר הכרתה מתבהרת ומתערפלת לסירוגין, וגורם לה לפלוט דברים שככל הנראה היתה מצטערת עליהם מאד לו היתה בשליטה מלאה. מקטעי הדברים, עולה שהיה לה פעם מישהו, אבל הוא מת. אורקים, או אולי גובלינים, הרגו אותו (וכאן היא ממלמלת משהו לא מובן על המון אבקה שחורה, או משהו דומה לזה שאיסילור לא מבין).

וֶרֶסָה קרובה לדמעות, כאשר היא פולטת קטעי דברים על העיר ממנה הגיעה, הרחק במידה בל-תשוער מהמחוזות הזרים אליהם התגלגלה כעת; עד כמה שהיתה יפה, ועל כך שהיא לעולם, לעולם לא תראה אותה שוב. בני-עמה, אלו ששרדו, צועדים עם האויב עכשיו.

"חבל... אתה יודע? אילו הדברים היו... מסתיימים אחרת, הייתי מרכיבה אותך לצידי, דרך היערות אל השער הגדול" היא מפליטה צחוק עמום, עצוב, מעורפל לגמרי "אתה חושב שהם היו אומרים... הנה המפקדת חוזרת סוף-סוף, ועימה ידידה הלורד טרין, פייטן מפורסם מארץ רחוקה... רחוקה מאד-"

לבסוף, לפני שהכרתה דועכת לגמרי ומשקיעה אותה בשינה עמוקה, היא מבקשת מאיסילור, שאם היא לא תשרוד את הקרב של מחר, שיקח את התליון שלה וישמור ואתו, במקום שירקב לנצח באדמה בארץ זרה.

מנדי מתגלה לבסוף, ורומזת רמז עבה לאיסילור שמישהו לא רצוי (ולא, לא מדובר רק בה) צותת להם – ואגב כך, היא מניחה את העוגה ליד ורסה הישנה, כדי שתגלה אותה בבוקר.

כמו כן, מנדי מעדכנת את איסילור בשיחה שלה עם לינדיר, ובכך שלינדיר שלח את לוק'רה למשימה שקשורה כנראה למידע שהועבר לו. איסילור אומר, שראוי שמעלליה של לוק'רה יונצחו בשיר, ומנדי משיבה בלא מעט מרירות, שכמעט ואין שירים שמהללים נשים שנראות כמוה (וכמו מנדי...). איסילור מצידו מעדכן אותה בחלק ממה שאמרה לו ורסה - בין היתר, שהעם שלה נכנע ומי ששרד ממנו עובד עם האויב, ושהוא עצמו מאמין בכל ליבו שורסה, למרות הכל, נמצאת בצד של הדמויות ושל אורגי הערפל וראוי לבטוח בה.

חלק שני: הקרב על ת'אנגאלוס

ההתקדמות לעבר ת'אנגאלוס ופתיחת הקרב

בשחר היום הבא, הצבא של אלדראל, בוס אורזאש ובעלי בריתם מתקדם באיטיות במעלה המדרון; חצאי-האורקים של אורזאש תופסים עמדות במרכז המדרון, שם יקחו את התפקיד של ההתקפה הראשית לכיוון השערים הגדולים, כאשר אורגי הערפל מחפים עליהם בתור כוח קשתים שניצב מאחוריהם, והרגלים הרוהירים תופסים את האגף, כדי לחסום תגבורות אויב שיבואו מערוץ חשוך ותלול שמקיף חלק מצלע ההר ממזרח.

הדמויות, שנמצאות בשולי הכוח של אורגי הערפל, זוכות לסקירה קצרה מצד אלדראל בכבודה ובעצמה, שבוחנת אותן אחת אחת, כאילו היא ממש עומדת על מחשבותיה של כל דמות, ומסיימת במילות עידוד או הערה קולעת עמוק; מנדי נזכרת בימים טובים יותר, ובדרך בה השתעשעה עם אחותה ואחיה בילדותם, לפני שהאסון הכה במשפחתה שבדייל; מרדיל נמלא בדמעות, ונשבע לעצמו שוב ושוב שהוא יעשה דבר-מה; איסילור שוקע בהרהור נוגה אבל מעשיר על המנגינה הגדולה של הבריאה, שגדולתה בכך שגם תפארת ושמחה וגם צער עמוק נשזרו בה ביחד; וקלבריאן נזכרת במים הרבים שחלפו מאז הפגישה הראשונה שלה עם אלדראל, אי-אז בארגיון – ובסודות האפלים שגילתה אודות החולשה המבעיתה של אורגי הערפל – והאם היא מוכנה להתמודד איתה, בבוא העת.

אגב כך אלדראל מתעמתת, וכנראה לא בפעם הראשונה, עם הגבירה וֶרֶסָה, שפעם נוספת העירה הערה צינית על האסטרטגיה של אלדראל ואורגי הערפל שלה, ועל הפזיזות בכך שקשרו קשר ידידות עם חצאי-אורקים, באורח שיתן לאחרונים לתפוס מעוזים ולכרות בריתות. וֶרֶסָה מעירה שמנסיונה, גם אם אפשר פה ושם להתקל באורק בעל תכונות חיוביות וכוונות טובות, הרי שאר האורקים יחזרו במוקדם או במאוחר לסורם, ויטאטאו אותו מהדרך.

מנדי, וגם אחרים, מתנגדים בחריפות, וטוענים בין היתר שהיא מפספסת את ההבדל בין אורזאש ואנשיו, על הדם האנושי שלהם, והכבוד שחלקם (למשל, לוק'רה) גילו, לבין אורקים אמיתים מההרים. כך או כך, אלדראל מצידה תוהה בלגלוג קר, האם ורסה סבורה בליבה שהיא (אלדראל) זקנה מכדי לפקד, או שמא נחלה תבוסות רבות מדי, ועליה לפנות את מקומה לאחר; ובטרם ורסה מספיקה להכחיש, אלדראל מטיחה בה, שהיא יודעת היטב שדווקא בגידה של אי-אלו מבני-עמם שמכרו את עצמם לזדון בעבור כוח, הסבה אסונות ששום אורק לא יכול היה לעולל בכוחות עצמו.

בסופו של דבר, הגבירה אלדראל מטילה על החבורה משימה מסוכנת: על חמשת ההרפתקנים (קרי, דמויות השחקן, ביחד עם מרדיל ווֶרֶסָה), לכבוש תל מבוצר היטב בשם רורלית' שיושב בין המדרון שמוליך לשערי ת'אנגלוס, לבין שפת הערוץ במזרח. אם האורקים ההרריים ובעלי בריתם, כפי שאכן נראה, הציבו שם קשתים או מערומי אבנים, הם יוכלו להמיט שואה על כל כוח שיכנס לערוץ ממזרח להם, וגם להפיל אבדות כבדות מ"הבחורים" של אורזאש שיסתערו כלפי מעלה ממערב לתל.

לאחר מכן, היא עוזבת את הדמויות, מושכת את קפטן לינדיר הצידה, והם מדברים בשקט בסינדארין; כפי שהדמויות מגלות – קפטן לינדיר מיועד לפקד לבדו על הקשתים אורגי הערפל, כאשר אלדראל, במחווה של תעוזה או אמון (שנראה, ולא רק לורסה, פזיז מאד), תופסת את מקומה בחוד החנית של ההתקפה, לצידו של "בוס" אורזאש. נראה לדמויות שהיא מציעה לו דבר מה בלחש, שגורם לו לפרוץ בצחוק של שביעות רצון.

כמה מחצאי האורקים, כך נשמע, מתלוצצים בגסות על כך שגבירת המלחמה הזו, היא כנראה "הגבר היחיד עם המכנסיים" בקול החבורה של אורגי הערפל הרכרוכיים.

כך או אחרת, הכוח הראשי של חצאי האורקים מתחיל להתקדם במעלה המדרון, כאשר "הבחורים" של אורזאש מנופפים בדגלי היד הלבנה, שואגים ומקישים על המגינים שלהם. מנגד, האורקים ההררים של גאשרוט מקבלים את פני התוקפים במדורות ענקיות שממלאות את השמיים באד מצחין, מה שגורם לכל האיזור סביב ת'אנגאלוס לשרות באפלולית – די הצורך כדי שהאורקים ההרריים, שלא לדבר על הטרולים, יוכלו להלחם בלא חסרון באוויר הפתוח. הדמויות שמות לב לכלי ירי שככל הנראה הוכנו בידי גמדים מושחתים מקלאן Dourhand, ולמערומים של אבנים ענקיות שהמגינים הכינו, כדי לגלגל על הכוח המתקדם כאשר יתקרב די הצורך.

על סף טווח החיצים, אורזאש עוצר, שולף את החרב שלו, מתגרה בגאשרוט וקורא לו לצאת החוצה, לקדם אותו בקרב אחד על אחד. מן החומה, עונה כוהן אורק מושחת (defiler), שגאשרוט לא עונה לאתגרים של "מי שהפכו את עצמם לעבדים של לבני-העור". אורזאש נוהם, שמי שיביא לו את הראש של הבן-רימה החצוף, יקבל פרס גדול – אבל המלך גאשרוט, לעומת זאת, הוא שלו, ושלו בלבד.

וכך, ניתן האות להסתערות; חצאי האורקים רצים קדימה, כאשר הבליסטראות של הרוהירים רועמות ושולחות מטח של סלעי אש גבוה כלפי מעלה, לרסק את המגינים שעל החומות; סלעים מדרדרים, אורקים צווחים ומתרוצצים על החומות; ולהבות אש בוקעות מבין החרכים.

דקות ספורות לאחר מכן, תחת חסות המהומה והאד, הדמויות נפרדות מהכוח המרכזי, וחומקות בין הסלעים כדי להתקרב אל תל רורלית', לפני שהכוח הראשי יגיע לטווח של הקשתים האורקים או קצרי-הזקן שנמצאים שם.

ובינתיים, ממזרח, כוח הרגלים של רוהאן נפרש באורח מאורגן היטב, כשהוא סוגר לעבר פתחת הערוץ, ומתקיף את הכוחות הקטנים יחסית של אורקים שיוצאים מתוכו; חיצים עפים עליהם מכיוון משלט האויב המזרחי והמרוחק, אבל הם מעטים והטווח רחוק מדי מכדי שיגרמו נזק ממשי.

הקרב על תל רורלית'

תל רורלית' הוא פסגת משנה קטנה, שפעם עמדה עליה מצודה שקרסה מזמן למעגל מקוטע של אבני מפולת עתיקות; ביניהן, האורקים והדורהאנדס בנו חומות עץ מאולתרות עליהן הוצבו בליסטות וקשתים.

דמויות השחקן בוחנות את השטח, ומחליטות שלא להסתכן בריצה במדרון המתון והחשוף יותר לעבר רורלית', ובמקום זאת הן חומקות מזרחה ודרומה, אל תוך שביל צר שחומק בין התהום שנופלת אל הערוץ העמוק לבין קיר סלע אנכי כמעט שרורלית' יושבת עליו. במשך זמן מה משחק לחבורה המזל, והאורקים למעלה לא מבחינים בחבורה – ורק פעם אחת, מושלך מלמעלה סלע שרוב הדמויות חומקות ממנו בלא פגע.

החבורה בוחרת במקום אפלולי ומוגן יחסית, כדי להשליך שני חבלים כלפי מעלה – מנדי ווֶרֶסָה מטפסות מהר ובשקט ככל האפשר, אולם האורקים למעלה מבחינים בהן ברגע האחרון, ומנסים לחתוך את החבלים – קלבריאן מגנה על שתי הדמויות המטפסות, כאשר היא יורה חיצים באורקים שמציצים מעבר לקצה הצוק, ומסייעת לגנבת ולסייפת לצלוח את כברת החבל האחרונה.

למעלה, מנדי ווֶרֶסָה מתגברות במהירות על האורקים שעל שפת הצוק ומשליכים אותם למטה בלא קושי ממשי; אבל קשתים אורקים משפת חומת העץ של רורלית' מתחילים לירות, וזמן קצר לאחר מכן, מתגלה אורק מגודל, עטוי פרווה שחורה של חיה ומחזיק חרב תליינים ענקית, שנראה כמו מפקד הכוח של רורלית' – הוא נוהם בשפתו לאורקים האחרים להרוג אותם, ומשלח במנדי ובוֶרֶסָה רוכבי זאבים אימתניים, בעוד הקשתים ממשיכים לירות.

בינתיים, מרדיל וקלבריאן מטפסים מהר ככל שהם יכולים על החבלים, כדי לתגבר את הדמויות למעלה לפני שיוכרעו; בעוד איסילור תופס עמדה למטה, וכעת, כאשר כבר אין ערך לשקט, מתוך עמדה מוגנת יחסית, מתחיל להפעיל את כוחות השירה שלו כדי להגן ולרפא את החבורה – משימה, שכפי שיעיד בהמשך, נמצאה קשה יותר מאי-פעם, משום שכאן החלה סדרה של קרבות קשים ביותר, ולדעת איסילור לפחות, הקשים ביותר בהם השתתף.

לאחר שרוכבי הזאבים מוכרעים, ומרדיל וקלבריאן נכנסים לקרב, מה שמאפשר לקלבריאן לפגוע גם בקשתים האורקים, ורסה מתגרה שוב ושוב במפקד של האורקים (קאגראש התליין), עד שהיא גורמת לו לזעום די הצורך כדי להסתער עליה בעצמו ביחד עם שני שומרי הראש שלו.

וֶרֶסָה מקדמת אותו בחרבות שלופות ובצעקת קרב מצלצלת שנשמעת כמו "סאלא'מה אשאלאנורה!", כאשר מנדי מסתתרת בצללים במטרה לרדת על אחד האורקים מאחור; מארדיל עוקף את ההתקלות המרכזית כדי להסתער על חלק מהקשתים האורקים; וקלבריאן מנהלת קרב צליפות עם קשתים אחרים.

הקרבות, כאמור, מתגלים כקשים מאד; קאגראש ושני שומרי הראש שלו, למרות כל מאמציה המוצלחים של מנדי, מתגלים כיריבים שווי-ערך, אם לא למעלה מזה, לגבירה ורסה – שנראה שפעם נוספת, נתנה לשחצנות שלה ולתיעוב העמוק שלה כלפי אורקים להאפיל על הזהירות, מה שעולה לה בכמה וכמה פגיעות ובסכנה מוחשית מאד לההרג.

כאשר הדמויות מצליחות להפיל את המפקד קאגראש ואת מלוויו, מסתבר שעבודתן לא נגמרה; כעת, הן פורצות אל תוך הגדרות של רורלית' מהר ככל האפשר, כדי לא לאפשר לגמדים המושחתים לסובב אליהן את אחת הבליסטות ולירות בהם מטווח אפס; שם, בין הגדרות, מערומי הציוד והאשפה של האורקים והדורהאנדס, מתנהל קרב נוסף בין החבורה לבין כוח של אורקים וגמדים מושחתים, שמונהג בידי אחד הקצינים של הדורהאנדס, שמוגן בידי מגן רחב וכולו משוריין בפלדה, ולצידו כוהן אורק בעל כוחות קללה והשחתה – בין היתר, מסוגל לרפא יריבים, לגרום להם לשכרון קרב שגורם להם להתחזק כל אימת שהם שופכים דם; לקלוע בדמויות קליעים של עשן רעיל, ועוד.

כמו כן, דורהאנדס אחרים תוקפים את הדמויות עם רובי קשת כבדים – מהירים פחות מהקשתות של האורקים, אבל מדוייקים בהרבה ומסבי נזק גבוה יותר. בשלב מסויים של הקרב, קלבריאן סופגת פגיעה קטלנית, שמפילה אותה לרצפה, פצועה וחסרת הכרה – כאשר אלמלא שיר ההגנה של איסילור, הקליע מרובה הקשת של קצר הזקן המושחת היה ללא ספק הורג אותה במקום; בינתיים, ורסה מנהלת קרב לא קל מול מנהיגם של הגמדים המושחתים, כאשר הכוהן האורק, שרוקד בפראות כשהוא מנופף במטה שלו, וצווח צווחות אקסטטיות, גובה מהחבורה מחיר יקר – עד שבסופו של דבר, מנדי מצליחה להשתחרר מיריבים מידיים, זוחלת לעברו דרך הצללים, ומאלצת אותו להגן על עצמו בקרב פנים אל פנים, עד שבסופו של דבר היא קוטלת אותו.

הדמויות מותשות מאד לאחר הקרב; קלבריאן חסרת הכרה, כאשר רוב האחרים לא היו רחוקים בעצמם מלספוג פגיעות קריטיות. אבל ממבט מגבוה מסתבר, כמה ההתקפה והכיבוש המהיר של רורלית' השפיעה על שדה הקרב.

הרוהירים לוחמים כעת על סף הערוץ, ומוחצים את האורקים והגובלינים שתקפו משם (הדמויות יכולות, מפעם לפעם, לשמוע את הדי השאגות של ת'ורוולף, שמחלק פקודות, ובהחלט נראה כמו קצין שיודע יפה מה הוא עושה) – אבל לפי מערומי האבנים שהדמויות מצאו בתוך וליד רורלית', אלמלא נכבש המשלט הזה, חיל המצב שלו היה משליך תופת על הרוהירים בערוץ והורג רבים מאד מהם; כמו כן, הבליסטרות של רורלית' היו יכולות לפגוע פגיעה קשה מאד גם בכוח של חצאי האורקים שתוקף את שערי העיר החרבה עצמם – ואולי גם לאלץ אותם לפצל כוח שלם כדי להתמודד עם הירי, מה שהיה מכניס אותם לחסרון משמעותי בקרב על השערים ובין הפרצות של החומה העתיקה.

כעת, כך נראה, ראשוני התוקפים כבר עברו דרך הפרצות בחומה, ומנהלים קרב כנגד האורקים של גאשרוט בחצרות של העיר.

התקפת הנגד הגדולה

אלא שדווקא כעת, כאשר נראה שהכל מתנהל למישרין, קורה משהו.

הסימן הראשון שהדמויות מקבלות לכך שמשהו אינו כשורה, הוא העובדה שהכוחות הרוהירים, בשיא הנצחון שלהם, נסוגים במהירות ובפתאומיות לאחור; אם בתחילה כמה מהחבורה חשדו שהרוהירים החליטו להפר את הברית עם אורזאש ולסגת באמצע הקרב, הרי שלאחר רגע נדמה להם שהם רואים את לוק'רה והסיירים שלה, שהופיעו ליד הרוהירים וככל הנראה מסרו להם משהו, שגרמו לאחרונים לסגת במהירות.

דקה קצרה לאחר מכן, עולה צחנה נוראית ומכסה את שדה הקרב; כאילו הרוח עצמה הפכה לזיעה דחוסה, חמוצה ובהמית; ומיד לאחר מכן, על הרכס הרחוק שמדרום לערוץ העמוק, מופיעות צלליות... ועוד ועוד צלליות, של מה שנראה במבט מרחוק כבני-אדם מגודלים, אבל בבחינה נוספת, מסתבר שאיש החזיר שנקטל במערות מתחת לגבעה בלילה הקודם לא היה בודד... צבא שלם, לכל הפחות מאתיים או שלוש-מאות אנשי חזיר משוריינים וחמושים, צועדים אל תוך הרכס המרוחק שהם נואקים ומצווחים בציפיה, מנופפים ניסים שעירים ומתועבים וכלי נשק.

שה"ם: מכאן גם עולה המסקנה, שאלמלא הדמויות עצמן היו מעמיקות לתוך המערות בלילה הקודם, תוך נטילת סיכון מספיק כדי לפגוש באיש החזיר, ולאחר מכן להזהיר את קפטן לינדיר – ששלח את לוק'רה כדי לרחרח ולתור אחרי אנשי חזיר נוספים, איש לא היה מזהיר את הכוח הרוהירי, שהיה נלכד במהירות בין האורקים בערוץ לבין אנשי החזיר שמתכוונים להסתער במורד הגבעה ולהקיף את הרוהירים מאחור.

ברגע הבא, מופיעה דמות מוזרה על ראש הגבעה: אשת חזיר נמוכה יותר מחבריה, עם שיער ארוך צבוע בצהוב, תכשיטים צעקניים ומטה ארוך. היא מרימה את המטה שלה שזוהר באור חולני, צווחת-נואקת כמה מילים ("גרי-קרו-לור-אית'!"); יתר חזירי האנוש מנופפים בפראות בכלי הנשק ובדגלים שלהם, ומסתערים כמו ים מצחין, ורדרד-חום, אל תוך הקרב.

כפי שהדמויות מגלות, התוכנית של האויב שאפתנית בהרבה מאשר רק להקיף את הרוהירים מאחור; בצד האחר של הערוץ, מתגלים גובלינים שגוררים גשרים נישאים, ובעוד חלק מאנשי החזיר זורמים במורד הגבעה הדרומית כדי להתקיף את הרוהירים, אחרים מצטופפים על שפת המצוק, נואקים ורוטטים מציפיה, כדי לעבור בהמוניהם את הגשרים, ולהתקיף במהלומה קטלנית את הכוח הראשי של אורזאש ואלדראל, ממש כאשר הוא נלחם וחודר את הפרצות בחומה.

הדמויות, חרף העייפות והחסרון שלהם, עושות כמיטב יכולתן; לפי עצתה של ורסה עוד ממקודם, החבורה הותירה בחיים את המהנדסים ומפעילי הבליסטה מקרב הגמדים המושחתים, שנכבלו ברגליהם, וכעת ורסה – תוך שהיא מאיימת ומתכוונת לבצע מיד את האיום – מאלצת אותם לטעון את כלי הנשק (בתחילה את הקטפולטה, ובהמשך את הבליסטה) ולירות בהתאם להכוונה של החבורה, מהר ככל האפשר.

הדמויות עושות כמיטב יכולתן לפגוע באנשי החזיר שמתקדמים לעבר הגזרה המרכזית, מצליחות לפגוע עם הקפטולטה של הדורהאנדס בכמה וכמה מהתוקפים, תוך שהן ממוטטות גשר אחד וגורמות לתריסר אנשי חזיר לצרוח בצווחת אימה אל תוך הערוץ, מאה מטרים מתחת, ופוגעות קשה בגשר אחר. אבל אנשי החזיר, למרות האבדות, ממשיכים להתקדם.

החבורה מנהלת דין ודברים בינה לבינה, כאשר הדמויות מחליטות – עד כמה שהן עייפות וחסרות את קלבריאן, להמשיך להתגרות באנשי החזיר, כדי לפתות אותם לפצל את כוחם ולשלוח כוח התקפת נגד לעבר רורלית'.

התוכנית מצליחה; ופלוגה שלמה של אנשי חזיר מסתערת לעבר החבורה, שיורה לעברם בבליסטה כיד לצמצם את מספרם ככל האפשר; התוקפים הראשונים נהרגים במהירות, אבל אחרים תופסים את מקומם; אנשי חזיר נואקים בשכרון קרב כשהם מנופפים בשני להבים (chargers); יריבים כבדים יותר חמושים במקבת ענקית (maulers) או בקופיץ ענק ומזוהם (butchers); וקלעי-חזיר שמסוגלים להשליך גרזינים קטלניים, שלעיתים יכולים לקפוץ בין דמות לדמות, כאילו הם ברק-שרשרת.

בסופו של דבר, מצטרפים לקרב פרשי אויב: אנשי-חזיר שרוכבים על בהמות שעירות, נמוכות ופראיות בעלי חטים משוננים שמזכירים מעדרים (Shoveltusks); הם מבקיעים את החומה בשני מקומות, מנסים לכתר את הדמויות, וכופים עליהם קרב מטווח קצר, בלא יכולת להפעיל את הבליסטה (שלא לדבר על כך ש"הצוות" הכפוי שלה מחכה להזדמנות הראשונה כדי להשתחרר ולדקור את הדמויות בגב). אחרון חביב, מצטרף לקרב גם מנהיג הפלוגה – אלוף-חזיר גבוה ומזרה אימים, עם חנית הטלה קטלנית מהסוג שכמעט קטל את וֶרֶסָה בערב הקודם, שהפעם מצליח לפגוע פגיעה קשה במרדיל – הגם שלא די הצורך כדי להוציא אותו לגמרי מכלל פעולה.

כאשר הדמויות מצליחות להתגבר על מפקד החזירים והפרשים, החבורה על סף אפיסת כוחות... ובינתיים, בקרב הגדול, אנשי החזיר שהסתערו לעבר מרכז הקרב אמנם נאלצו לותר או איבדו מספר גדול של חיילים, בעיקר הודות לדמויות, אבל נותרו די מהם כדי להסתער על אורגי הערפל בפיקוד של לינדיר; וכעת, מופיעים בקרב שני ה"אסים" של האויב: שני אנשי חזיר ענקיים, עולים בגודלם בהרבה על היתר, ולמעשה גדולים ורחבים יותר ממסנני בוץ, וכמעט משתווים לטרולים עצומים. הללו מתקדמים ללב המערכה, כאשר הם קוצרים כל מי שעומד בדרכם.

הדמויות נחרדות ממה ששני האלופים הללו ובני-לוויתם יכולים לעולל – אבל בזו הפעם, אפילו וֶרֶסָה, חרף כל שחצנותה ורצונה לספור ראשים נוספים, מבינה (ודמויות השחקן, ברובן, עוד יותר ממנה) שכוחה של החבורה אזל ולא יכול לעמוד בקרב מול שני ההרים הורדרדים המהלכים האלו.

בדיעבד, יתברר לדמויות המחיר הכבד שגבו שני חזירי הענק האלו, לפני שסוף-סוף מוטטו. אחד מהם, המית ארבעה מהותיקים ווהמיומנים ביותר באנשיו של לינדיר, שהיו עימו עוד מראשית ימי הכוח של אלדראל, אי-שם במערב הרחוק; הסיירת פינרילאס וגם לינדיר עצמו נפצעו, לפני שעלה בפני האחרון למוטט את אחת המפלצות, ממש מאחורי השער הגדול של עיר המכרות.

מפלצת החזיר השניה, לעומת זאת, נתקלה בכוח שהובילה לוק'רה, שהתעקשה להוביל, ביחד עם ידידה קאלארון, מתקפת נגד כדי לחבור לבן-דודה אורזאש... ושם, מול החזיר העצום והגרזן האדיר שלו, מצאה הסיירת לוק'רה את מותה; אורג הערפל קאלארון נפל לצידה, פצוע פצעים אנושים; אלא שטרם מותם ומות רוב אלו שבאו עימם, עלה בידם לפצוע את איש החזיר העצום פצעים קשים, שסייעו לכוח אחר למוטט אותו ליד אחת החומות, זמן לא רב לאחר מכן.

כך, במחיר יקר מאד, נשברה התקפת הנגד של אנשי החזיר; המכשפה הצווחת שבראשם נאלצה להמלט משדה הקרב עם שאר כוחותיה – ותקוותו האחרונה של המלך גאשרוט נשברה. כפי שיגלו הדמויות בהמשך, אורזאש קיים את הבטחתו, וביחד עם אלדראל וכוח קטן, הבקיע את קו ההגנה האחרון של האורקים ההרריים במערות מתחת לעיר, ופרץ אל היכל הכס של גאשרוט. שם, לפי מה שסופר לדמויות בהמשך, הגבירה אלדראל לחמה כמעט לבדה בשומרי הראש הקטלניים של מלך יד הדם של ההר, מסיחה אותם ומרחיקה אותם מאורזאש, זמן מספיק כדי שהלה יוכל לפרוץ קדימה, לסגור על גאשרוט המגדף והצווח, ולשפד אותו "מהטבור ועד הצוואר".

הדיפיילר הגדול, לעומת זאת, נמלט – לצערו ולזעמו של אורזאש. מסופר שהלה התחמק בראשות כוח של אורקים - שנסוג אל דרך מילוט אי-שם במערות העמוקות ביותר מתחת לעיר, והצליח לחמוק למקום מבטחים.

חלק שלישי: ההתרחשויות לאחר הקרב

איסילור מצליח, בסופו של דבר, להחזיר את קלבריאן הפצועה להכרה חלקית, והחבורה – פצועה, כאובה ומותשת, עושה את דרכה לעבר השערים הגדולים של חורבות ת'אנגאלוס, שם הם נתקלים בפגר של אחד מענקי-החזיר (זה שהופל בידי לינדיר); ובמהומה שלמה בשערים. חצאי האורקים איבדו "בחורים" לא מעטים, אבל בכל זאת, רוחם של רובם מרוממת; רבים מהם מספרים סיפורי גבורה על הקרב, ובעיקר הדרך בה מנהיגם הנערץ אורזאש פרץ קדימה ושם סוף למלך האורקים ההרריים.

בין לבין, עגלות גסות של קלאן שאקולטורג כבר החלו להגיע אל השערים, והנשים של הקלאן יוצאות מהן, מרעישות עולמות, חלקן מתחילות להוציא חפצים או לדבר בצעקות רמות עם הגברים, ואחרות תרות ובודקות אורקים ודורהאנדס הרוגים שעוד מוטלים בשטח, כדי לחפש ביזה.

בין לבין, הדמויות שומעות על דרך סיום הקרב – הן על המוות של לוק'רה, שחצאי האורקים מגדירים לפי מנהגם כ"מוות טוב", שסייע לבני הקלאן שלה להגיע לנצחון ולקבל סוף-סוף את האדמות והבית החדש שהובטח להם; הן על אורזאש ואלדראל (מישהו טוען, שהיא השתמשה בכלי מוזר, כמו צלחת קריסטל או חפץ דומה, ששרף כמה משומרי-ראשו של גאשרוט, אבל המידע נראה מוזר, מוגזם ומקוטע).

הנצחון של חצאי האורקים כולל גם לא מעט תמונות שנראות קשות מאד למי שאינו נמנה עליהם; בעוד ש"הבחורים" של אורזאש קטלו כל אורק הררי שהצליחו להניח עליו יד, הרי שחלק מהגובלינים והגמדים קצרי הזקן שנתפסו, נכבלו בשלשלאות, וכעת מועסקים בתור ספק שבויי מלחמה ספק עבדים, בכריה ופינוי של אבני מפולת, לקראת הכנת העיר החרבה והמערות והמכרות מתחתיה עבור הבעלים החדשים; כאשר לא פעם, הם מוטעמים את טעם השוט.

אורגי הערפל, כך נראה, אמנם מסתכלים במחזה בגועל, אבל קיבלו הוראה שלא להתערב – וכפי שלינדיר יעיר לדמויות זמן קצר לאחר מכן; הזמנים השתנו, הצללים שורים במידה רבה גם על מי שנלחם בהם, ויש דברים שאין בידו הכוח למנוע או להתערב בהם. לינדיר אומר שלמרות כל הצער והדם, היום הזה הוא יום גדול יותר משרבים משערים – הוא מזכיר שלא תמיד היד הלבנה והסוס של רוהאן היו אויבים; ואולי היום הזה הוא תחילת האיחוי של פצע עתיק וכאוב – ואגב כך, הוא מושיט למדי בלא התנגדות את החמת שלה, וכך "מחזיר את הפקדון", כשהוא מעיר שהחמת שלה פעם נוספת, אבל רומז למנדי בעדינות שאולי כדאי שתהיה זהירה יותר בשימוש בה, מכאן ואילך.

ובעוד הדמויות משוחחות עם לינדיר, גם הוא פצוע למדי (השריון שלו ממש מעוך בנקודה מסויימת, בו פגע בו איש החזיר הענקי), ועימות מילולי ציני נוסף מתפרץ בין לינדיר לבין וֶרֶסָה, נכנסים אל העיר הקצינים הרוהירים, לרבות האביר ת'ורוולף, שנראה בריא ושלם וגם מרוצה למדי – די הצורך, כדי ללגלג על ורסה, שבדיוק התאוננה על צחנת האורקים והעדר מקום רחצה הולם, ולהציע לה בלגלוג גס למדי את האמבטיה שלו.

וֶרֶסָה עונה בצינת קרח, שהיתה מעדיפה אמבטיה משותפת עם כל הנשים של קלאן שאקולטורג; ומנדי מתערבת לטובתה, מעירה שהאמבטיה היחידה שת'ורוולף מכיר היא השוקת של הסוסים, ומסננת לעברו שאם עוד פעם אחת יכנה את החבורה 'עלמות מגן', היא תתקע לו את המגן חזק כל-כך לתוך הישבן, בדרך כזו שעד סוף ימיו הוא יחרבן פיסות מתכת.

ת'ורוולף, במקום להעלב, נראה משועשע למדי ממנדי (החבית הקטנה והעגולה שמלאה שיכר חריף מאד, כפי שהוא מכנה אותה) – עד כדי כך, שהוא מציע לה לחלוק לגימה מבקבוק זכוכית מעוטר בתבליט של סוס לבן, שמכיל מתוכו ייגרמייסטר משובח מעמק האנטווש; תוצרת מפירות ועשבים מובחרים מהיערות שבאותו חבל, שלפי השמועה מעורבת בו טיפה מדם ליבו של אייל פראי.

הפתעה במשתה הנצחון: לאחר כמה שעות מנוחה, הדמויות מוזמנות לקחת חלק במשתה או הילולת נצחון שאמור להערך באותו לילה, במה שהיה המנהרה הגדולה שם שכן הכס של גאשרוט; שכפי שהדמויות מגלות, כבר החל עובר התאמה לשימוש כחדר הכס של הבוס החדש – כאשר התועבות שעיתרו את הקירות נמחקו או טושטשו, ודגלים של המנצחים נתלו מהקירות.

הדמויות מובלות למקומן, כרגיל, ליד אורגי הערפל; ומגלות שלמרות הנצחון, יש מתח כבד באולם (שמופרד כמובן, כרגיל, בין החלק של הרוהירים לבין החלק של חצאי האורקים) – ובעיקר על במת הכבוד, שם אורזאש נמצא במצב רוח עכור, והגבירה אלדראל מנסה להרגיע אותו. מסתבר, שהשליח המלכותי מאדוראס, שאמור היה להביא עימו את ההצהרה המלכותית ואת שאר הדברים שדרושים כדי להשלים באורח רשמי את העסקה, ולהוות הכרה רוהירית סופית בכך שההר והעיר שעליו שייכות לקלאן שאהקולטורג, מתעכב – ואורזאש, כמו גם רבים מהבחורים שלו, חוששים מבגידה או תרגיל של הרגע האחרון, לאחר שהם, לשיטתם, הובילו את ההתקפה והנצחון.

כאשר הקצינים הרוהירים נכסים, מובלים בידי ת'ורוולף וקצין האפסנאות השמן שהולך לצידו, אורזאש קרוב מאד להתפרץ עליהם ולדרוש הסברים, עד כדי כך שכמה ידיים כבר מתקרבות לניצבי החרבות. אלא שאז, ת'ורוולף שואג בצחוק, ואומר שאין צורך בשום שליח מהודר ומפונפן. מה שיש כאן יספיק בהחלט-

קצין האפסנאות, באות ממנו, מעביר אליו תיבה; ובתיבה נמצאים לא רק מגילה רשמית וחותמות, אלא גם, למרבה ההפתעה, נזר זהב מפואר שהסוס של בית איאורל משובץ עליו; וברגע הבא, גם רבים מהחיילים הרוהירים מחווירים מהפתעה, וכוסות שיכר נשמטות ונשפכות על הרצפה, כאשר ת'ורוולף, עודו צוחק, מסלק מעל עינו את הרטיה המזוייפת וחלק מהזקן, כשהוא מעיר "חשבתי שלעולם לא אפטר מהטינופת הזו!" – ממש כאשר קצין האפסנאות שם את הכתר על ראשו.

החיילים הרוהירים, שרובם המכריע לא ניחשו מה הזהות האמיתית של אותו אביר שלקח את רוב הפיקוד על הכוח שלהם, פוערים את פיהם בתדהמה כאשר מסתבר באורח סופי שהאביר ת'ורוולף אינו אלא אנגריף השני לבית איאורל, מלך רוהאן, שכפי שאמר, שוב אגב צחוק רם – לא התכוון להעניק שום אדמה, לפני שיבוא ויראה בעיניים שלו למי הוא מעניק אותה ומה הוא שווה.

כפי שהוד-מלכותו עצמו מנסח את זה, הוא לא התכוון להשאר ולהצמיח שורשים בהיכל הזהוב כאשר מאורעות כאלו קורים – אבל התחפושת נדרשה, כדי למנוע ממשמר היונה וגורמים נוספים לנצל את המצב ולשלוח כנגדו מתנקשים או משהו דומה (ומישהו מתבדח – או גרוע יותר, למנוע ממלכת רוהאן לגלות מבעוד מועד להיכן הסתלק בעלה, מה שיביא לו גורל כזה, שהוא עוד יתגעגע למתנקשים של משמר היונה); וכך נולד המסווה של "האביר ת'ורוולף" – שאנגריף מעיר בצחוק משועשע, שקיבל השראה מאגדה ישנה מסוף העידן השלישי.

"הכוונה, אם המלך העתיק של גונדור יכול היה להנות מקרבות בתור תורונגיל, אז אני חשבתי לעצמי, למה לא ת'ורוולף? הנה, אני טוב לא פחות מהמלך ההוא מהאגדה, ואפילו שרמנטי יותר ממנו".

אבל הפה הפעור יותר מכולם הוא הפה של מנדי, שמסמיקה כמו עגבניה מרוב תדהמה – כאשר בדיעבד, הסתבר לה שהאביר המחוספס, הקולני וגס הרוח, אותו העזה לכנות קבל עם ועדה "האביר חור תחת", לרמוז על המשיכה העזה שלו לכבשים, לטעון שהאמבטיה היחידה שהוא מכיר זו השוקת של הסוסים, ולאיים עליו שתתחב לו מגן לישבן – הוא לא יותר ולא פחות ממלך רוהאן.

ובעודה בוהה נכחה סמוקה מתדהמה, כשהיא ממלמלת ש'הוא יהרוג אותי', המלך אנגריף שולח סביבו מבט משועשע, ממש לפני שהוא פורש את המגילה הרשמית וצועד אל הבמה כדי למלא את הבטחתו בשם רוהאן כלפי אורזאש – ולרגע קצר, מבטו נתקל בעיניה הפעורות לרווחה של מנדי; ונדמה לה שהוא קורץ לעברה וכאילו שולח לה מסר נטול מילים:

"אל דאגה, חבית קטנה ועגולה. תחרות השתיה שקבענו אם תגיעי אי-עם לאדוראס עומדת בעינה, וגם המריצה שמחכה לגרור אותך החוצה לאחר שתפסידי, עדיין עומדת ומצפה לבואך".

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] הגבר המגודל שהתגרה במרדיל ותקף אותו באגרופים כדי לעכב אותו ואת קלבריאן מלחטט במערת האחסון.

[2]אר-קאהרדול רב העוצמה, שנחשב ללורד העשיר ביותר בממלכת גונדור, שומר עדיין על נייטראליות. הוא מסתייג משיטותיו של המלך הצעיר של המגדל הלבן, ואינו מוכן לאפשר למשמר היונה להכנס לתוך מורדור; אבל לעת-עתה, גם לא קרא תגר על המלך ולכאורה עדיין שומר לו נאמנות.

[3]לפני האסון הגדול בלוריין, אורגי ערפל לא מעטים היללו את אלאניס כ'זו שיופיה של כוכב הערב שב והתגלם בה'.

[4]לתמיהה של מנדי, הוא מבהיר, כשהוא לא מצליח להסתיר את המיאוס, שבאיזכור של אבנים מעופפות, כוונתו בהחלט לא היתה לסיפורי ההבל על נסיך יער-אופל והקרב על הגשרים הנעלמים, שכמה מ... הממ... בני עמו, אורגי הערפל, השתטו להאמין בהם.