??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

קמפיין דמדומי המערב

 

ספר רביעי: כלולותיו של הברבור


פרק
XVIII: הרים ועכברים



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 

הקדמה: ערב ההתקפה על החורבות של ת'אנגאלוס

בעוד השמיים בדרום מאפילים, ומשמר היונה מגייס בני ברית בגונדור, הברית המוזרה וחסרת החיבה היתרה בין הרוהירים, חצאי האורקים של הנסיך אורזאש ואורגי הערפל של הגבירה אלדראל עומדת בפני המבחן הראשון שלה - הסתערות על עיר המכרות החרבה ת'אנגאלוס, במרומי ההרים הלבנים שבין דרום רוהאן למארב גונדור.

אותה עיר, שעד מחצית העידן הרביעי בערך היתה עיר מכרות ומסחר שוקקת חיים שחיו בה בני אדם וגמדים, עמדה חרבה במשך מאות שנים; ובמאה השנים האחרונות החלה לשרוץ אורקים. כעת, מושל בה "מלך יד הדם של ההר"; אורק מגודל ואכזרי במיוחד בשם גאשרוט, שאיחד באגרוף ברזל מספר קלאנים שונים של אורקים הרריים, ואנשיו פשטו על העמקים של דרום-מערב רוהאן במשך שנים.
בהתאם להסכם שהצליחה הגבירה אלאדראל לארגן בין ההיכל הזהוב לבין הנסיך אוזראש וה"בחורים" שלו, קלאן שאהקולטורג יקבל כנחלה את העיר ואת המכרות מתחתיה, אם יצליח להוביל הסתערות מוצלחת עליה, וישבע אמונים (במידה כזו או אחרת - הדמויות לא יודעות את הפרטים המדוייקים) להיכל הזהוב. אלדראל, מצידה, מתכוונת להשתמש בעיר - ברגע שבעלי ברית יחזיקו בה, בתוך עמדת מוצא שמשקיפה על מערב גונדור, בואכה האבן השחורה של ארך... מבחינת גבירת המלחמה הקודרת של אורגי הערפל, האורקים ההרריים אינם יותר ממטרד שצריך להסתלק, כאשר האויב האמיתי היה ונותר משמר היונה ששולט בלא מיצרין בממלכת גונדור.


הדמויות חוצות את דרום רוהאן ביחד עם הצבא האיטי של הברית המוזרה, ונספחים אל שולי המחנה של אורגי הערפל (מלבד אולי מנדי, שמוצאת את דרכה אל ה'מזדנבים' שמאחורי המחנה - חיילים שיכורים, פושעים קטנים, סוחרים מפוקפקים, פרוצות ועוד, בכדי לשתות לשוכרה, להתקוטט ולתחוב אף בצרות מצרות שונות - ולאחר מכן לזחול שיכורה בחזרה למחנה, בתקווה שקפטן לינדיר לא שם ואינו רואה כיצד היא שבה פעם אחר פעם לסורה המפוקפק).

בסופו של דבר, הדמויות מתקרבות למרגלות ההרים הלבנים, והצבא מתחיל להתפרס בעמקים המיוערים שמתחת לרכס של ת'אנגאלוס; לפי מה שהדמויות הבינו על תוכנית הקרב, קלאן שאהקולטורג בהנהגת אורזאש בעצמו יקחו על עצמם את עיקר ההסתערות במעלה המדרונות, כאשר הקשתים של אלדראל יצעדו בעקבותיהם ויחפו עליהם בברד חיצים שאמור לרתק את האורקים ההררים שעל החומה; הרוהירים, שרובם מסתייגים מאד מלחימה שכם אל שכם עם חצאי אורקים, והסוסים שלהם ממילא אינם יעילים בקרב על המדרונות, משמשים בעיקר ככוח של אספקה ושמירה על האגפים, כאשר מעט לפני הקרב, מגיעה שיירת אספקה גדולה מאדוראס, ועימה כלי מצור אימתניים - בעיקר בליסטראות גדולות וארוכות טווח.


ההרפתקאה מתחילה, לאחר שהמחנה (או למעשה, שרשרת מחנות שזקיפים מפטרלים ביניהם) נפרש למנוחת לילה אחרונה לפני ההסתערות שמתוכננת לבוקר מחר. צחצוח חרבות ראשון כבר ארע מספר שעות קודם לכן, כאשר כוח קטן של אורקים הרריים ניסה להתקיף את אחד האגפים, כותר ונמחץ במהירות - וכעת הנבלות שלהם מסריחות מתחת לתילים חפוזים שנחפרו בין העצים שלמרגלות הרכס, מושכים מפעם לפעם תנים ושאר מזיקים.



חקירות ונחרות - המאורעות ליד המדורה

אורגת הערפל המוזרה ורסה לא היתה במיטבה במשך ימים; איסילור (ודמויות אחרות ששמו עליה עין), יכלו לראות באורח ברור עוד יותר, כמה היא שונה מאורגי הערפל האחרים, ועד כמה חזקה הסלידה ההדדית בינה לבין אנשיה של אלדראל; ועד כמה ורסה, מאחורי המסווה הקריר והאדיש שלה, פגועה מאד ושרויה במצב רוח קודר.

במהלך הערב, לעומת זאת, ורסה מתחילה לפלרטט עם איסילור באורח מרחיק לכת בהרבה מתמיד (הגם שגם קודם, נהגה בו קרבה וחיבה מסויימת, ככל שטיפוס קריר מסוגה מסוגל לו), כשהיא מחניפה לו, מחליקה עליו את ידה כאילו במקרה ופונה אליו במילים מתוקות - כאשר היא מפתה אותו לשיר לה שירים היסטוריים 'כדי להקל על רוחה הקודרת; ולאט-לאט מסתבר, שהיא מנסה להוציא ממנו מידע על הסיפורים הישנים אודות שלוש טבעת העוצמה של האלפים, בהן היא מגלה עניין רב מאד; ולדעת כמה מהצופים מהצד - עניין גדול מדי.
מנדי זרוקה על גבה לא הרחק משם, לכאורה נוחרת כמו גוש גדול וחסר תועלת, אבל בפועל היא עירנית בהרבה מכפי שמישהו משאר, ומאזינה לכל מילה; גם קלבריאן ומרדיל (שעסוק במירוק שיריונו כשהוא מתוח באורח ניכר לעין), מרימים גבה נוכח השאלות - בעיקר נוכח העובדה כי שניהם, ובוודאי אורגת הערפל קלבריאן, יודעים יפה כי המיתוסים על השלוש הן סיפור שכל אורג ערפל לומר לשנן במלואו ועל כל פרטיו עוד כשהוא תינוק בעריסה. אמנם, ורסה שבה וטוענת שאיבדה את הזכרון, ועדיין... חלק מהשומעים חושדים ותוהים איזה משחק היא משחקת; ואפילו איסילור עצמו, תמים ונלהב ככל שיהיה מהעובדה כי אורגת ערפל נאה שכזו מעטירה עליו תשומת לב מתקתקה ומפגינה רגשות עזרים כלפיו, מתחיל לחשוד. בנקודה מסויימת, הוא אפילו מעיר לה בארשת ידידותית, שהוא ישמח לספר לה על ההיסטוריה של הארץ התיכונה אם היא זקוקה לסיוע שיחזיר לה את ההתמצאות שאבדה לה, גם אם היתה מבקשת זאת באורח ישיר יותר.
ליידי ורסה, עד כמה שהיא מנסה להסוות זאת, נראית מאוכזבת כאשר איסילור 'מעדכן' אותה במובן מאליו, כי השלוש עזבו את הארץ התיכונה לבלי-שוב בסוף העידן השלישי (קרי, 1500 שנים קודם לכן), וכאשר היא מבינה שהיא מעוררת תהיות, משנה את הנושא, ושבה לשקוע בהרהורים קודרים משל עצמה.



מעקב אחרי גמד מפוקפק

בין לבין, קלבריאן מבחינה במשהו שלא מוצא חן בעיניה; בתוך המהומה של המחנה, החיילים הצועקים וכלי המצור החורקים, היא מבחינה בגמד שמשהו בו נראה לה חשוד, די הצורך בכדי שהיא ומרדיל יקומו ממקומם ויתחילו לעקוב אחרי אותו גמד; שבנקודה מסויימת מתלחש עם כמה רוהירים שנראים מפוקפקים ממש כמוהו.

העיקוב הוא לא קל בגלל המהומה מסביב, כולל ריב קולני שפורץ בין שני קצינים כאשר שיירת אספקה, עם קרונות מגושמים שכמה מהם מלאים חזירים ותרנגולות מקרקרות, עוצרת סמוך מדי לכל המצור - מה שמביא קצין בליסטראות צעיר ולחוץ לצרוח על קצין שמן ומשופם שמוביל את שיירת הקרונות, כשהוא מצווה עליו ביהירות לסלק את העגלות; קצין האספקה עונה לו בנהמת כעס שהוא לא הצעצוע הדפוק שלו או משהו כזה; החיילים משני הצדדים מגדפים וכמעט מגיעים לקרב אגרופים, בעוד התרנגולות מקרקרות בקול גדול.
במהומה, קלבריאן כמעט מאבדת את החשודים שלה; אבל בסופו של דבר, בסיועו של מרדיל היא עולה עליהם מחדש, כאשר הם נכנסים לאחד מהמערות בצלע הצוק שהוסבו בחפזון למנהרות אחסון של אספקה. נסיון המעקב נגדע, כאשר בריון מגודל וגס רוח - כנראה חלק מהכנופיה (שמרדיל וקלבריאן משערים יותר ויותר שמדובר בחבורה של גנבי אספקה או משהו דומה), חוסם אותם.

נראה שהוא יודע מי זה מרדיל, משום שהוא צועק בקולי קולות שזה "מרגל של היונה"; ומביא לשם חיילים שיכורים מאוהלים סמוכים. כמו כן, הוא מדבר אל קלבריאן בגסות מדהימה, שמביאה את מרדיל - שגם כך רותח מזעם - לנסות לכבד אותו באגרוף לפרצוף.
פורצת קטטה, לשמחת החיילים המריעים מסביב; קלבריאן עושה שימוש בכישורים שלה כדי לנסות למנוע מבריונים נוספים להצטרף, ולהסב אותם כנגד היריב של מרדיל (שסופג ממפקד המשמר הסגול כמה מכות כואבות, אבל ממשיך להלחם ולחסום אותו).
הקטטה מסתיימת, רק כאשר קצין מבוגר ותקיף - ברנש אפור שיער ובעל רטיה על אחת מעיניו העונה לשם ת'ורוולף, מופיע ובכמה שאגות מסלק את הבריונים; אמנם, גם אותו קצין מתגלה כטיפוס מחוספס ביותר, שיש לו כמה וכמה הערות לא ממש ראויות לכיוון מרדיל וקלבריאן (בין היתר, הוא תוהה בצחוק איך דווקא הגונדורים שמים יד על כל אורגות הערפל הדקיקות והנאוות, כאשר טיפוסים כמוהו 'תקועים עם סוסה בלה ומזדקנת'), אבל בניגוד לבריונים, הוא מוכן לסייע להם בחקירה שלהם - גם הוא חושד שיש "עכברים" במחנה.
כמו כן, מאחר וגם הוא שמע על מפקד המשמר הסגול לשעבר, הוא אומר לו שבכדי לזכות בכבוד כאן, בקרב הרוכבים של רוהאן ("להראות שהוא שווה את האבוס שלו"), הוא יצטרך לעבוד קשה מאד, החל מעכשיו.


בתוך המערה, הדמויות מוצאות את שני האפסנאים הסוררים שדיברו עם הגמד, סופרים מטבעות כסף חדשות. לאחר דין ודברים כעוסים, בו הם מכחישים שראו גמד כלשהו, קלבריאן חשה בתנועה בצללים מאחוריה, ומצליחה ברגע האחרון להתחמק מעניבת חנק שכוונה לגרון שלה - כאשר אורק מתנקש, עטוי ברדס כהה וחמוש בפגיונות מורעלים, מסתער עליה כשהוא נוהם בכעס לעבר שני הבריונים - ומזכיר את השם שהוא כנראה השם של אותו גמד מפוקפק.

הבריונים מהססים מאד, אבל נראה שכבר הסתבכו בבגידה עמוק מדי, והם מצטרפים לקרב, מנסים לתקוף את מרדיל מאחור כאשר הוא חש להגן על קלבריאן ולהדוף ממנה את האורק; אלא, שלמזלן א הדמויות ולרוע מזלם של הבריונים, הקצין ת'ורוולף מצטרף לקרב וחוסם אותם בקלות, כשהוא מאפשר לקלבריאן ומרדיל להתמודד עם המתנקש.


בסופו של דבר, האורק מוכרע והבריונים נכנעים, כאשר ת'ורוולף בועט בהם ומזכיר להם מה העונש ברוהאן על בגידה ועסקים עם אורקים. מחקירה מהירה, מסתבר שהם נקנו על-ידי אותו גמד מפוקפק, שכעת כבר די ברור שהוא אחד הגמדים המושחתים משבט דורהאנד (שהתחזה לארוך זקן בעזרת זקן ארוך מזויף כדי להבלע במחנה), כאשר כבר בשלב זה עולה כי מדובר במשהו גרוע בהרבה מגניבת אספקה (הם שוחדו להגניב ארגזים פנימה אל תוך המחנה, ולא החוצה ממנו).

כך או אחרת, קלבריאן מחטטת במערה ומוצאת חרך נסתר שמוליך למפלס נמוך ולח יותר; ת'ורוולף אומר למרדיל להוכיח מה הוא שווה, ולצאת עם "הבחורה שלו" לבדוק את 'חור העכברים' ולטהר אותו - הוא לא רוצה עוד אורקים וחבריהם שיסתובבו לו בלב המחנה. ת'ורוולף אומר שהוא עצמו יקח את שני הבריונים להמשך טיפול במחנה, יעדכן את הסיירים וינסה להזעיק עבורם תגבורת.



דיווחיה של פורצת

בינתיים, קפטן לינדיר, שמשמש עדיין כמשנה של הגבירה אלדראל בפיקוד של אורגי הערפל, מזדמן ליד המחנה של הדמויות - ושולח ממרחק מבט לא ידידותי במיוחד בורסה, שעדיין משוחחת עם איסילור. מנדי צצה לידו, כשהיא מפטירה "חתיכת עבודה, הורסה הזו, הא?"
וכך מסתבר כמובן, שהיא היתה ערה והקשיבה לכל השיחה בינה לבין איסילור.

לינדיר שומע בפנים קודרות את הדיווח של מנדי, ומעיר שאמנם לרוע המזל או למרבה המזל, תלוי בנקודת ההשקפה - הרי שאם אותה ורסה מחפשת את שלוש הטבעות, היא איחרה בעידן שלם לפחות. אבל התאווה שלה לכוח מסוכנת - מנדי מציעה שהיא תשים על אורגת הערפל המוזרה הזו עין, ותתקרב אליה כדי להבין איזה משחק היא משחקת.

לינדיר מסכים, ומזהיר אותה שהדבר יכול להיות מסוכן - ראשית, הוא מזהיר את מנדי שבניגוד למה שחושבים בחלקים האלו של הארץ התיכונה, לא כל אורגי הערפל הם בריות שסוגדות לאור של ימי קדם; ישנם גם קלאנים מושחתים של אורגי ערפל שמכרו את עצמם וסוגדים לאויב הגדול. הוא עצמו לחם, בשירותה של אלדראל, כנגד אחד הגרועים ביותר מבין הקלאנים האלו, שרבים מבין אנשיו הם בעלי שיער זהוב-בהיר כמו של ורסה.

עם זאת, ליבו אומר לו שורסה לא עובדת עבור האויב, לפחות לא במודע. בנקודה זו, לינדיר מספר למנדי מעט יותר על היום המוזר בו אלדראל מצאה את אותה ורסה - אורגת ערפל זרה ומוזרה - כשהיא גוססת מפגיעת כלי משחית; זה היה יום מוזר של סערה, וערפל מתעתע שהגיע משום-מקום, והוריד את הראות לאפס, ושאר תופעות מוזרות. אורגת הערפל המוזרה נמצאה כאשר נעוץ בה חץ סגול מתועב מסוג שלא הוא ולא אלדראל ראו או שמעו עליו מעולם. החץ היה מתוצרת מעולה, בעיצוב דק וקטלני שמזכיר מאד חץ של האלפים הקדומים, או למצער אורגי ערפל מסוג שמכיר היטב את הדרכים הישנות לחישול כלים כאלו; אבל הוא היה אפוף באד מרושע ובכוח אפל, ש'הריח', כאילו הוא נורה מידו של וייט.

מנדי תוהה בחלחלה האם ישנם אלפים שהפכו לוייטים שוכני כוכים; ולינדיר משיב בשלילה, ואומר שמעולם לא שמע על משהו כזה; וממילא, העיצוב של כלי המשחית הזה היה שונה גם מהסיפורים הישנים על הצללים המכונפים מהעידן השלישי והחיצים השחורים שיכלו לירות.

 

מנדי תוהה, האם מדובר באורגת ערפל מאותו קלאן מושחת שניסתה להמלט מאחרים; וללינדיר אין תשובה - מלבד העובדה שהוא חש כי אלדראל עשתה נכון כאשר חסה על חייה של האישה המוזרה ההיא, חשודה ואפלולית ככל שתהא, ונטלה אותה בכדי לרפא אותה.


השיחה (ממש כמו השיחה בין ורסה לבין איסילור, במרחק מה משם), מופרעת כאשר הקצין ת'ורוולף מופיע, שועט על סוסו במהירות לעברם וכמעט רומס חיילים שעמדו בדרך.

ת'ורוולף מודיע לדמויות ולקפטן לינדיר ש"התגלו עכברים" שחפרו את דרכם למחנה, ומודה כי הוא שלח את מרדיל וקלבריאן למשימה מסוכנת בלא ניד עפעף - בכדי לראות מה מפקד המשמר הסגול לשעבר שווה, והאם הוא באמת בצד הלם.

בדרך, השפה המחוספסת (שלא לומר גסה ושוביניסטית למדי) בה הוא פונה לחבורה, אותה הוא מגדיר בלגלוג כ"חבורה של עלמות מגן"; ואל ורסה במיוחד - אליה הוא מתייחס כמו בובה עדינה ומשעשעת, מצליחה להרתיח את הדמויות. ורסה מרססת לעברו, שישאל את כל האורקים, האלמתים ושאר החלאות שהרגה עד כמה היא עדינה; מנדי לעומתה 'פותחת ג'ורה' שלמה על הקצין, מכנה אותו בין היתר 'האביר חור תחת', ותוהה אילו נשים (מהסוג שאין להן צמר) נמשכות אליו מרצונן.

ת'ורוולף גועה בצחוק, מסתכל על מנדי מלמעלה למטה, ומעיר שהוא רואה ש"בחבית הקטנה והעגולה הזו יש שיכר חריף מאד".
מנדי משיבה ב"אתה לא יודע עד כמה"; חילופי הדברים מגיעים להזמנה לתחרות שתיה, בה מנדי מצהירה שהיא בטוחה שתשכיב את ת'ורוולף בקלות. הקצין משועשע מאד, ואומר שלצערו הוא אינו רשאי לשתות הלילה - אבל אם מנדי תשרוד את הקרב ותזדמן אי-פעם לאדוראס, הוא מבטיח לה תחרות שתיה כזו, שבסופה יוציאו את מנדי מהעיר במריצה.


לינדיר, שנותר בצד, מסתפק בכך שהוא משיב לת'ורוולף בקרירות, שאין זה מהחוכמה לשפוט את התוכן לפי צורת הקנקן - אמירה שגורמת למנדי להסמיק בינה לבינה.

 

בסופו של דבר, ת'ורוולף מעדכן את הדמויות, שממידע שהסיירים שלו הביאו לו, הוא ניחש היכן בערך הקצה השני של המערה בה השתמשו האורקים ובני-בריתם, והוא מציע לדמויות להעפיל בשקט ובמהירות במעלה הנתיב המיוער והחשוך שמוליך משם, כדי למנוע מהאורקים להכניס כוחות נוספים למערה, באורח שיגזור סוף מהיר ואלים על מרדיל וקלבריאן.

מנדי ואיסילור מקבלים מיד את המשימה; ורסה, עדיין חשה מושפלת ורותחת מזעם, מסכימה להצטרף גם-כן, הגם שהיא ממשיכה לשלוח לכיוון הרוהירי מבטים אפלים מעיניה המוזרות, הזוהרות בכחול, ובלחש היא תוהה באוזני איסילור ומנדי, "האם כל בני עם הרוכבים הזה הם בהמות יותר מסוסי הרכיבה שלהם, או שסתם יש לי מזל".

 


מערת החיות הנגועות

קלבריאן ומרדיל רודפים אחרי הגמד המפוקפק בתוך המערה האפלה; מרדיל מוביל, כשהוא מנסה לחצוץ בין קלבריאן לכל צרה שלא תבוא - ובין לבין נזכר בקול בפגישה הראשונה בינו לבין קלבריאן (שגם בה כזכור, נכח מתנקש - הגם שלא אורק), וכי הוא מרגיש לעיתים שעברו עידנים מאז, ולא חודשים ספורים, וכאילו דובר באנשים אחרים בזמן אחר.

קלבריאן, מצידה, רואה בשביעות רצון כיצד הפעולה גורמת למרדיל לחזור לאט-לאט לעצמו, ולהזכיר יותר את איך שנראה באותה פגישה ראשונה.

הדמויות נמנעות ממלכודת שהיתה גורמת להם ליפול להתקפת הפתעה של בהמות מעמקים (
Cave claws) חולות במחלה מגעילה שמזכירה כלבת, תוקפות את היצורים במאורתם ומשמידות אותם - כאשר מכמה דברים שמתגלים במערה, עולה שמישהו החזיק שם את היצורים והאכיל אותם.

הגמד המושחת - נוגרי - שמתגלה כאחד ממנהדסי המצור של האויב, מתעמת עם הדמויות; ומסתבר כי ביחד איתו נמצאים לא רק גמדים מושחתים אחרים (דורהאנדס), אלא גם גובלינים עם כדי אבקה שחורה. מסתבר, שהתוכנית היתה להגניב תיבות של אבקת נפץ שחורה אל המחנה של הרוהירים, ולפוצץ בעזרתה או למצער לחבל קשות בכלי המצור.

קלבריאן מצליחה לפגוע קשה בכמה ממלוויו של נוגרי באמצעות חץ אש שגורם לאחד מכדי האבקה להתפוצץ; נוגרי נמלט ומשלח בחבורה את שומרי הראש הגמדים שלו; קלבריאן ומרדיל נאבקים בבריוני הדורהאד ומכריעים אותם, ואז דולקים בעקבות נוגרי במעלה המנהרה-  שכעת, קלבריאן מסוגלת לראות אור ירח זוהר על האבנים שלה.

המערה נפתחת לקרחת יער חשוכה מעל לצוקי גבעה שמשקיפה על המחנה מגבוה, ומצידה האחר צוק כמעט אנכי שעולה למפלסים גבוהים יותר של רגלי ההר; כאן, מקדמים את פניהם של מרדיל וקלבריאן אורקים חמושים מכף רגל ועד ראש, שבראשותם אורוק מגודל ופראי; האורקים רבים ומסוכנים - ובעיקר אם יש להם בני-ברית נוספים על הגבעה.



הקרב על הגבעה

בינתיים, איסילור, מנדי וורסה מתקדמים במעלה השביל האפל והחמקמק שעולה על צלע הגבעה; מנדי מנסה לדבר על ליבה של ורסה, ואומרת לה שלמרות ששתיהן לא התחילו על רגל ימין, ושמנדי כעסה על הדרך בה ורסה תמרנה את האנשים של באגא אל קו האש, היא מציעה לה "לפתוח דף חדש"; מנדי רומזת לה, שהיא מבינה לליבה ושהיא יודעת איך זה מרגיש להיות בודדה ודחויה על-ידי מי שאמורים היו להיות קרובים אליה.

ורסה מהנהנת בנוקשות, אבל נדמה שהיא מתרככת במעט כלפי מנדי.

בהמשך, החבורה חושדת שהאורקים העמידו צופים שחולשים על הנתיב; מנדי מקבלת פעם נוספת משימה לאתר את הצופה של האורקים ולנטרל אותו במהירות; אלא שהפעם, היא מצליחה פחות מאשר הצליחה במשימה דומה מול המורדים של תאין הרות'גאר - מנדי מצליחה לאתר את הזקיף של האורקים ולהתגנב אליו; אבל היא לא מצליחה לחסל אותו במהירות מספקת, והוא מצליח להרים קול אזעקה.
התוצאה היא, שקשתים אורקים מחלקים גבוהים יותר בגבעה ממטירים על החבורה גשם של חיצים; כמה מהדמויות נפגעות פגיעות קלות, בעודן מתחמקות ממחסה למחסה כדי להתקדם חרף גשם החיצים. חיצי האורקים מדלדלים, אבל לא פוסקים לגמרי כאשר הדמויות מעפילות הלאה, ונתקלות בכוח אויב קטן שחש מקרחת יער סמוכה כדי לחסום אותם: קבוצת אורקים רגלים משוריינים, מונהגת גם היא בידי אורוק מגודל.

וכך, אגב קרב עם האורקים בשני צדדים שונים של צלע הגבעה, שני החלקים השונים של החבורה מגלים מחדש זה את זה, כאשר הם דוחקים את האורקים משני כיוונים ומסבים להם אבדות כבדות; נוגרי הזועם נסוג, כשהוא מגדף את האורקים על טפשותם וחוסר הכשרון שלהם - אבל כאשר הדמויות מנסות לסגור עליו, ליד הצוק שמוליך לחלקיה הגבוהים יותר של הגבעה, הוא שולף 'הפתעה' - אבנים נופלות מצלע הגבעה, ומבעד לחור גדול שנפער בוקע יצור אפור וענקי; טרול מערות עצום, ממש כמו בסיפורים הישנים.

מתפתח קרב קשה; הטרול מידה סלע עצום, שכמעט ומועך את קלבריאן ואיסילור, שמצליחים להתחמק הצידה ברגע האחרון; החיצים של קלבריאן פוגעים ביצור ומרגיזים אותו, אבל הוא חזק בהרבה מכדי להתמוטט מכמה פגיעות חץ של אורגי ערפל, ומסתער על הקבוצה שהוא מנופף באלה אדירה.

במהלך הקרב, מנדי מנסה לדקור את הטרול מאחור כדי לפגוע ולהאט אותו; מרדיל סופג מהלומת אלה כזו, שגורמת לו להתעופף אל תוך גזע של עץ סמוך, אגב ספיגת נזק כבד שמותיר אותו בקושי על רגליו, המום למחצה; הטרול נאבק כעת בורסה - כאשר אורגת הערפל המוזרה משתמש במהירות ובתמרונים כדי "לרקוד" סביב ההר הנוהם האדיר, שמנסה פעם אחר פעם למעוך אותה לתוך הקרקע; אבל בסופו של דבר, ורסה מחזיקה מעמד וחומקת מהטרול למשך זמן ארוך די הצורך, כדי לאפשר ליתר החבורה להכות בו מכל עבר, עד שהוא שואג בכאב ומתמוטט בעוצמה כזו, עד כי החבורה מדמה כי הקרקע רועדת סביבם. האורקים הנותרים מתפזרים באימה, כאשר ורסה מטיחה בהם בלעג, שימסרו למנהיג שלהם[1] שהוא יחלוק בקרוב את אותו גורל כמו המפלצת שלו.


לאחר שהטרול נופל (ונוגרי נעלם בלא להותיר זכר, כנראה לחור האפל דרכו יצא הטרול), מתגלע ויכוח בין ורסה לבין מרדיל; מרדיל מייעץ לחבורה לא להסתכן, ולחזור מיד למחנה בכדי לעדכן את הקצינים על החדשות, וכן לתפוס מנוחה לקראת הקרב של מחר. ורסה מלגלגת עליו, רומזת שהוא פחדן, ומעוניינת מאד לחדור למערה העליונה יותר ממנה יצא הטרול. היא טוענת שכל יצור שיפול מידי החבורה כעת, יהיה אחד פחות לצבא להתמודד איתו מחר; אולם מעבר ללהיטות הרגילה שלה לפגוע באורקים מכל הסוגים - נדמה לפחות למנדי שיש לורסה עוד טעם; נדמה למנדי, שהיא ראתה לרגע נצנוץ כסוף מוזר, אי-שם בתוך העלטה.

בסופו של דבר, לאחר ויכוח קצר, הדמויות מחליטות ברובן לתמוך בורסה - והחבורה עוברת את פגר הטרול הענק וחודרת אל תוך המערות העיליות יותר.



הסדנה העתיקה והמנהרות מתחתיה

הדמויות חודרות למערה אפלה וחשוכה, שמים פרצו לתוכה והשקיעו למטה חלק מהקרקעית שלה. בגישוש בעלטה מסתבר, שלא מדובר במערה טבעית (למצער, לא כולה), ובחלקים מסויימים שלה יש שרידים של מרצפות שהיו פעם מעוטרות, וכן שרידים של מכונות, קבורות למחצה מתחת לאבני מפולת. בהמשך, הדמויות מוצאו גם תבליטים רוניים ישנים של אותיות מוזרות - שהדמויות מזהות בתוך קאזדול; מאחר ואיש בחבורה אינו יכול לקרוא שפת גמדים, המובן המדויק של הכתובות לא מתגלה, אבל איסילור לפחות יכול לשער שיתכן שזו כתובת הקדשה לאומן או גמד עשיר מלפני מאות שנים - ככל הנראה, מחלקו הראשון של העידן הרביעי, כאשר ת'אנגאלוס היתה עיר מכרות שוקקת חיים, שהתגוררו בה בין היתר גם גמדים רבים. נראה שהסדנה כולה נקברה באדמה, כנראה בעת חורבן העיר - ורק לאחרונה, האורקים והדורהאנדס חפרו אותה מחדש והשמישו בחפזון חלק ממנה, מה שניכר לפי הכלים הגסים בהרבה והחדשים בהרבה שפזורים כאן פה ושם.

הדמויות מתרשמות, שהדורהאנדס החזירו לפעולה את אחד הגלגלים הגדולים של הסדנה, ועבדו כאן בין היתר על האבקה השחורה - יש שרידים ממנה, שננטשו בחפזון לא מזמן, והתקלקלו כאשר נפלו לתוך מי האפסיים - אם כי עדיין מפיצים מעט ריח חריף אופייני.
מהמערות למעלה, עולים הדים מאיימים של צרחות וחבטות מגפיים; ככל הנראה, האויב מתארגן להתקפת נגד, הפעם במספר גדול בהרבה; מנגד, אחת הדלתות הצדדיות בתחתית הסדנה המוצפת למחצה, מתגלה כמוליכה לרשת של מנהרות טבעיות לחות ומחוספסות, ששימשו אולי בעבר כסוג של מכרה שקשור בסדנה.

 

הערת השה"ם: הדמויות היו צריכות לבחור "דרגת קושי" - כלומר, להחליט כמה זמן הן משקיעות בחיפוש בתוך המערות הלחות שמתחת לסדנה. ככל שנבחרת דרגת חיפוש גבוהה יותר, כך הסיכוי למצוא משהו יקר ערך עולה - ומנגד, ההתקלות בסוף תהיה קשה יותר.

הדמויות חומקות אל תוך המנהרות המוצפות ומתחילות לסרוק את הסימנים על הקירות, שמעידים על עורקים ישנים של ברזל; בסופו של דבר, לאחר הרבה פירורים של עופרה ישנה וכמעט חסרת ערך, ואבן חן זולה אחת, אחת הדמויות נתקלת במה שהפיק את הנצנוץ הכסוף - גוש קטן בגודל של אצבע דקה (
Shard) של כסף בגוון עמוק, מנומר בזהרורים בגוון כחלחל רך.

הגם שעין חמדנית ולא מיומנת היתה יכולה לטעות ולחשוב את הגביש הזה לגוש קטן של מית'ריל, בפועל מדובר בסוג אחר, יקר ערך פחות, של כסף רווי בסוג חלש של קסם, שמכונה לעיתים "כסף רקיע" או "כסף סערה". לפי כמה מהמסורות שאיסילור קרא בזמנו, חרשים קדומים נעזרו בסוג המתכת הזה (מעורבב בפלדה משובחת וחומרים נדירים אחרים), כדי ליצר חרבות שבדומה ל"עוקץ" האגדית, שינו את צבע הלהב כאשר אורקים או יצורים אחרים הזדמנו לסביבה.

 

זמן קצר לאחר מכן, מנדי מחטטת באחד הקירות, וכמעט נופלת בהפתעה לתוך פתח נסתר, שמוליך לחלק אחר של המערה. הדמויות נכנסות דרך הפתח, ומגיעות לחדר תחתון נסתר של הסדנה, שמכיל שולחן אבן עתיק (כנראה רפליקה שהזמין הבעלים - גמד עשיר ללא ספק - של קבר באלין המפורסם ממוריה), שהוקף בזמנו באגרטלים ענקיים מעוטרים בדוגמאות נאות של אומנות גמדים. אלא שכעת, החדר הרוס כמעט לגמרי; יד זדונית ניפצה את האגרטלים ומילאה אותם בצחנה נוראה, די טריה - הדמויות מגלות, למרבה הגועל, שמישהו, פשוטו כמשמעו, חירבן אל תוך הכדים.

כמו כן, מנדי נתקלת בגוש כהה זרוק ליד השולחן, שבהתחלה היא חושבת בטעות שהוא אבן או עפרת מתכת מסוג כלשהו - אבל עד מהרה מתגלה שמדובר בחלק ממסכת פנים מכוערת עשויה מתכת שחורה; המידות והצורה שלה מתאימות לפנים אנושיות, מלבד חור עגול ומוזר באיזור של האף.




הקרב הסופי מתחת לסדנה

הדמויות מתדיינות בשקט בשאלה מי יכול היה להשתמש בחפץ הגס הזה, ומה פירוש החור שבתוכו, כאשר בבת אחת עולות צעקות גסות מכל הכיוונים, ביחד עם הלמות רגליים כבדות; האויב, כמסתבר, התגנב מסביבם בשקט, וכעת מקיף את החדר התחתי מכמה כיוונים - מה שמעמיד את הדמויות בהסתערות שנוחתת עליהן מכל הפתחים של החדר, ומאלץ את הלוחמים של החבורה (מרדיל וורסה) לעבוד קשה ולעיתים להסתער מפתח לפתח (תוך הסתכנות בהתקפות הזדמנות של האויבים) כדי לחסום גלי הסתערות חדשים מלהגיע אל קלבריאן ואיסילור, שתופסים עמדה ליד שולחן האבן שבמרכז החדר.

בתחילה, מסתערים פנימה אורקים רגילים מיללים בפראות, בחיפוי של קשתים אורקים; זמן קצר לאחר מכן, מצטרף צייד דורהאנד - גמד מושחת שפניו מעוותים ומלאים בנגעים, עם שתי חיות מעמקים (Cave claws) מאולפים.

זמן קצר לאחר מכן, נכנסים לקרב גלים חדשים של אויבים - כולל צמד של אורוקים מגודלים, משוריינים עד הצוואר; ולאחריהם, כוח של דורהאנדס עם גרזינים גדולים, ועימם חיית מעמקים (קייב קלו) ענקי, גדול פי שניים מהאחרים.


הדמויות לוחמות על חייהן; ורסה ומרדיל נלחמים כל אחד במספר גדול של יריבים, שמתחיל לתת בהם את אותותיהם; איסילור עושה כמיטב יכולתו לחזק את החבורה בעזרת המנגינות המכושפות שלו; קלבריאן קולעת מהר ככל שהיא יכולה, ומנדי מזנבת ביריבים ככל יכולתה כדי להקל על ורסה.

בנקודה מסויימת, הדברים מסתבכים - אמנם רבים מהיריבים כבר נפלו, אבל הקייב קלו הענק מזנק בעוצמה רבה ומפיל את קלבריאן, שנקברת למחצה מתחתיו וקרובה לאבד את ההכרה; מרדיל מסכן את עצמו ומזנק בזעקת אימה כדי לחסום את המפלצת הקרומית הענקית, באורח שמביא אותו במכוון מתחת ליצור, באורח שמאפשר לו לפגוע בבטן הרכה שלו - אבל חושף את מרדיל עצמו לחבטות ופגיעות, ומאפשר לכמה מהגמדים המושחתים שלוחמים בחבורה לעקוף אותו, ולנסות להתקרב באורח מסוכן אל איסילור.
הקרב נראה כעומד על בלימה, אבל בסופו של דבר, ורסה מצליחה להנחית את חרבה במכת מוות על האורוק המגודל האחרון שעומד מולה ונוהם הוראות ליתר התוקפים, באורח שמתיז את ראשו באורח ציורי למדי מעל כתפיו.


הגלגל מתהפך כעת, והאויבים מתחילים להחלש ולהתמעט; מה גם, שבערך באותו זמן, מרדיל מצליח למגר את הקייב קלו הענקי; ומנדי חוסמת בהצלחה את הגמדים המושחתים שנותרו ומצליחה לחסום את דרכם אל איסילור.

הנצחון נראה קרוב; אלא שקלבריאן, שהתחילה בדיוק להתאושש מהחבטה שספגה ולחזור אל חושיה, שומעות קולות גסים של גובלינים, ומבחינה בצללית של שניים מהם, שמתקרבים עם כדים בוערים, ומדיפים ריח חריף ומוזר. היא מצליחה לראות שני חיצים ולפגוע באחת מהם, באורח שגורם לו להתעכב ולשמוט את הכד שלו; אבל הגובלין האחר מצליח להתקדם, ובעזרת משיכה של פתיל שמנוני נסתר, מרעים פיצוץ אדיר.

הדמויות מנסות להמלט, ומצליחות בכך באורח חלקי; איסילור, קלבריאן ומנדי מצליחים לחמוק בפגיעות קלות בלבד; מרדיל סופג פגיעה קשה מסלעים מתמוטטים, אבל מצליח לחפור את דרכו החוצה,משתנק ומפויח. החדר כולו מוסתר בעשן כבד; נראה שרבים משרידי האויבים נפגעו או נהרגו בעצמם במפולת - ולרגע, החבורה אינה רואה את ורסה.


אורגת הערפל המוזרה מתגלה, רגע ארוך מדי לאחר מעשה, בצד האחר של החדר, משתנקת ומנסה לעמוד על רגליה - אבל לפני שהיא מספיקה להתאזן, מסתער תוקף חדש ומגודל אל תוך החדר, הישר לעברה. במבט ראשון, הוא נראה כמו בן-אדם גדול מאד (כלומר, היציבה והצורה שלו מזכירים יותר אדם (או אולי חצי אורק) מאשר אורוק גדול), עטוי בשיריון קשקשים וקסדה תואמת, מחזיק חרב מעוקלת ביחד אחת, וחנית ארוכה בידה השניה.

אבל במבט נוסף, מסתבר שהפנים הורודות-שמנוניות שלו, הם לא פנים של אדם, אלא פנים של חזיר, כולל זרבובית גדולה ולחה. היצור נואק קללות גסות במיוחד בשפה מדוברת מהולה בנאקות שמנוניות, ולפני שורסה מצליחה להתאזן, הוא מידה בה את החנית שלו בעוצמה כזו שעוקרת אותה מרגליה ומטיחה אותה בקיר; ורסה קורסת לספק ישיבה ספק קריסה חסרת אונים, כאשר היצור נואק משהו כמו "קודם לשפד ואז לתקוע את הבובה זיין, או קודם לתקוע ואז לשפד?", בעודו סוגר עליה בחרב שלופה.


הדמויות זועקות בזעם ובבהלה ומסתערות על איש החזיר המגעיל דרך האד והתמרות האבק, ומתפתח קרב אחרון; יצור החזיר מיומן מאד - יותר מהאורוקים שהדמויות נלחמו בהם קודם; אבל הדמויות זוכות ביתרון של ארבע על אחד, כולל השפעת שירי הכשפים של איסילור.
בסופו של דבר, כאשר איש החזיר מתחיל להפגע ולהחלש, ורסה מתנודדת בחזרה על רגליה; היא נראית נוראה - שערה הצהוב מפוייח ופרוע; עיניה זוהרות באור מפחיד, כאילו הן כמעט חסרות אישונים מתחת לבוהק הכחול שלהן; פניה מגואלות בדם - יש על פניה מבע פראי, כאילו היא התעוררה בזה הרגע מחלום.

ובמצב הזה, חלושה מאד, אבל בשנאה בוערת, היא מצטרפת לקרב כשהיא מסננת מבין שיניה, שאחרי כל מה שעברה, אף אורק, טרול, אל-מת, או כל אחד מיתר הגזעים הנתעבים שכרתו ברית עם אורקים, לא יפיל אותה בקלות כזו[2].

עם הצטרפותה של ורסה לקרב, איש החזיר מכותר מכל העברים ומוכרע בידי החבורה; איסילור חש לתמןך בורסה; והחבורה מקדישה רגע לסקור את האויב המוזר והנתעב, שכמותו אף אחת מהדמויות לא ראתה מעולם – לא איסילור ולא קלבריאן מסוגלים להזכר ולו במובאה אחת מהספר האדום או מספרי אגדות אחרים על יצור כזה, ספק אדם וספק חזיר; ורסה אומרת, שגם לה לא זכור יצור כזה. היא פולטת ששמעה פעם סיפורים או אגדות על יצורים שנראים כמו הכלאה מגודלת בין אדם לשור, אבל מעולם לא נתקלה או שמעה על יצור נתעב מהסוג הזה. חלק מהדמויות תוהות, האם לא מדובר ביצירה נתעבת חדשה מבית היוצר של היונאים; אולם לעת-עתה, אין כל דרך לאמת או לבסס השערה כזו.

כך או כך, מאחר וצווחות חדשות של אורקים עולות ממרחק לא רב, הדמויות עוברות למנוסה, כשהן תומכות בורסה הפצועה, וכך הן פורצות החוצה - אל החלק העליון של הסדנה ומשם אל הגבעה, לעבר הבטחון היחסי של מחנה הצבא של אורגי הערפל ובעלי בריתם, במטרה לדווח במהירות על מה שראו.

 



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 





[1]"Warchief".

[2] ובאותה נקודה, איסילור עשה כמיטב יכולתו להחזיר לה נקודות פגיעה. מבחינה טכנית, ורסה מתחילה מבסיס שקרוב לאפס נקודות פגיעה + מה שאיסילור הצליח להחזיר לה בשיר מרפא באותו רגע.