??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

קמפיין דמדומי המערב

 

ספר שלישי: חלום ירוק


פרק
XIV: פורצת שורצת



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 

פתיחה - המחנה במונדראוג

החבורה נמלטת מקאיר אנדרוס הבוערת ביחד עם שרידי כוח התקיפה הרוהירי והמוני פליטים מבוהלים מקאיר-אנדרוס, שניצלו את הכאוס שיצרה התקפת הדרקונית, ואת חיסול הצי של משמר היונה כדי להמלט צפונה לפני שהכוחות של היונה ובני-בריתם יוכלו להתארגן מחדש; שבוע לאחר מכן, מתחילה להתגלגל השמועה כי המלך אלאדון, מטורף מזעם על המכה המשפילה שספגו שלוחיו ממשמר היונה, הכריז מלחמה על רוהאן, והודיע כי "הוא לוקח מחדש" את חבל הארץ שנתנה גונדור לרוהירים אי-אז בעידן השלישי. השמועות מספרות, כי בכדי להבטיח נצחון, אלאדון מתכנן לגייס צבאות של שכירי חרב מהאראד ומהמזרח; ובעצת לאנאראד החכם, הוא מחיש את תוכניותיו להנשא לארוסתו ההאראדרית, בכדי "לחתום את הגולל על המיתוס המנוכר ורווי ההתנשאות של גונדור הלבנה".

מאוחר יותר יגיעו פרטים נוספים, כי המלך הורה על כל הערים בגונדור לחגוג את החלטותיו בחגיגות ארוכות ויקרות, שבחלקן מוצגים פריטי שלל מהמשיסה והטבח של אורגי הערפל בלותלוריין.

 

ברוהאן, המושל העליון של חבל המזרח (The Eastfold), ה-Reeve גוטהאלף לבית לנגולד, מורה לשליטים שמתחתיו להתכונן להדוף מתקפה, כאשר נוכח העובדה כי הצי של משמר היונה הושמד, החשש הגדול ביותר הוא מבני-מזרח שיצליחו לחצות את האנדואין; מחנה לא מאורגן מדי של כוחות נאספים ושלל נספחים מתאסף מצפון לביצות של שפך האנטוואש, במחוז בוצי ועני שנקרא מונדראוג (Mundraug), שנחשב בימים כתיקונם ל"אמצע שום מקום".

אורגת הערפל אלאדראל והקצינים שלה, מסייעת לרוהירים להערך לקרב, כמו כן, מנסה בכל כוחה לתווך במשא ומתן בין המושל הרוהירי לבין חצאי האורקים מקלאן שאהקולטורג, בראשותו של אורזאש; אבל התיעוב וחוסר האמון המוחלט בין שני הצדדים הופך את המשא ומתן לקשה ומועד לפיצוץ והפיכה לתגרה אלימה בכל רגע; וההתנשאות של מושל חבל המזרח לא מסייעת במיוחד.

 

המחנה עצמו, כפי שהדמויות (ובעיקר איסילור, עם הגישה הרומנטית שלו) מגלים עד מהרה, הוא מקום מטונף (ולעיתים גם אלים ומסוכן), ושונה מאד מהסיפורים העתיקים על הרוהירים:

 

"בסיפורים הישנים מן הספר האדום, אותם ידע איסילור הפייטן לספר ולשיר בעל-פה, תואר רבות מפקד רוהאן; על הדגלים הרמים שמתנופפים מעל אוהלי המפקדים; על סוסיהם האצילים של האיאורדים; והגברים הגאים ובהירי השיער הצופים באומץ מהול בעצב אל הרקיע האפור.

מאומה מזה, לא הכין אותו למחנה הגדול שהקימו הרוהירים ב-Mundraug, על שפת האנדואין שמצפון לשפך האנטוואש. נדמה היה, כי מחברו הנכבד ועתיק היומין של הספר האדום הצליח אי-כה להחמיץ מספר פרטים – ערמות גללי הסוסים שנערמו בכל מקום, על המוני הזבובים שזמזמו סביבם יומם ולילה; ריחם הכבד של זיעה ואשפה; הזונות ושאר הטיפוסים שנשרכו אחרי המחנה, צועקות בגסות ומציעות את שירותיהן לרוכבים ולאחרים; הקללות והקטטות של פרשים שיכורים שיצאו מתמודדים מאחד מאוהלי השיכר, ועוד כהנה וכהנה"



החבורה מתפצלת

לתוך המחנה הזה, נקלעת החבורה, בתור מעין אורחים של אורגי הערפל; ושם היא גם מתפצלת עד מהרה. לאוזני רומברינד הגמד הגיעו שמועות מפחידות, שלדעתו יותר מרומזות שהסכנה הולכת ומתקרבת לשעריה של מוריה; ולא מדובר רק בשמועה או החשש שהדרקונית שנמלטה תתן דעתה במוקדם או במאוחר לאוצרות הרבים שאגר עם דורין במהלך העידן הרביעי; והחשש היותר מסתבר, שדי יהיה בשמועה הו בכדי שידו של הפלג הקיצוני והמסתגר ביותר של סיעת קאז-באראד יגבר, והמלך הגדול של מוריה יורה לסגור לגמרי את השערים ולהפנות עורף לעולם; לכך מצטרפות חדשות בל-יאמנו מארבור:

בעיר העשירה דייל, היה במשך שנים מיעוט קטן של תומכי משמר היונה; אולם בעיר שחיתה מאגדות העבר ומקשר עם הגמדים בארבור, היונאים נחשבו עד עתה ללא יותר מחבורת כלומניקים הוללים, חסרי השפעה פוליטית וכוח משל עצמם.

אלא שכעת מסופר, שאותה חבורת בני-טובים מופקרים שכולם זלזלו בה, ארגנה בסודיות מופתית התקפה על אחד האתרים המקודשים של הגמדים - הקבר של תורין אוקנשילד; ועלה בידם להפתיע ולהרוג את השומרים, ואז לטנף ולחלל את האתר. השמועות לא ברורות, מה בדיוק הם עשו שם, כמה נזק נגרם ומה אם בכלל נגנב; אבל הגמדים זועמים על פרנסי דייל, שבמשך שנים לא נקטו יד קשה מדי כנגד היונאים, ככל הנראה בגלל היחוס המשפחתי של חלק מהם. רומברינד משער, שהשמועות האלו יגיעו למוריה ויגבירו עוד יותר את כוחו של הפלג הקיצוני והמסתגר של קאז-באראד.

לחששות האלומתווסף המידע שרומברינד השיג על כך שהכת המרושעת שהקים פרופסור אולבריג בזמנו (אותה כת שסגדה בעבר לשרידי הכוחות של הבאלרוג, רצחה את בתו של מלך מוריה והקימה מוטאציות מעוותות ופטריטיות), לא רק שלא הושמדה לגמרי לפני שני דורות כמו שרוב הגמדים מאמינים, אלא למעשה קיימת, ויש לה תומכים סודיים בקרב הגמדים, מה שעלול לדעת מוריה להיות מסוכן למוריה הרבה יותר מהדרקונית, וסגירת השערים לא תגן מפני הסכנה המזדחלת הזו.

כל אלו, ביחד עם העובדה שמורהו הזקן של רומברינד, הרב-אומן קאלדואין, משתוקק לחזור למוריה, גורמים לרומברינד, בצער רב, להפרד מקלבריאן ואיסילור, שרוצים להשאר סמוך לגונדור ולהשפיע על המלחמה ההולכת וקרבה כנגד המלך אלאדון ומשמר היונה.

 

לפני לכתו, רומברינד משתמש בכישורי התכשיטנות שלו ובכמה מהחומרים היקרים יותר שמצאו הדמויות במהלך ההרפתקאה (כולל פנינה נדירה ואבן Moss agate ירוקה), ובהנחייה וסיוע של קאלדואין, יוצר עבור חבריו - ליתר דיוק, עבור איסילור - מתנת פרידה, שהיא גם "יצירת המופת" הגדולה הראשונה של רומברינד בתור תכשיטן אמן: טבעת יפיפיה שזוכה לשם סאנ'גאלאד (Cen'galad): טבעת יצוקה מזהב לבן, שגונה לבן כסוף  עם נגיעות של ירקרק עדין, בעיקר סביב החותם, שמעוצב בדמות של דרקון עטוי מ-moss agate ירוק (זכר להתקפת הדרקון בקאיר-אנדרוס) רומברינד חרט על הטבעת (בחושבו על איסילור) חריטות עדינות של סימנים מוזיקליים, באורח שמזכיר מעט או נוטל השראה מכתב הירח הגמדי הישן; התווים הללו נועדו להיות בלתי נראים בדרך-כלל; אבל הם מתבהקים בירוק במגע של אור ירח, או כאשר איסילור מפעיל את הכוחות שלו.


הערת שה"ם: מדובר בהפעלה מוצלחת מאד של כשרון ה-Jewelcrafting של רומברינד, על שלל חומרים שהדמויות אספו ובתוספת קניית חומרים נוספים בעד סך גדול של כסף שהחבורה מצאה. הטבעת היא יצירת מופת בדרגה שלישית של האומנות (Expert), עם כמה וכמה כשרונות קסומים זוטרים ובינוניים שיחזקו את איסילור וגם יסייעו להגן עליו בקרבות.


רומברינד, שלאחר ימים על ימים של עבודה מסיים סוף-סוף את הטבעת, וזוכה לטפיחה על השכם מצד קאלדואין שמשבח אותו על העבודה הטובה[1], מכחיש בתוקף שעיניו נוטפות דמעות, וטוען בעקשנות שמדובר בחום ובעשן של הסדנה.

לאחר מכן, ולאחר פרידה מרגשת בין ההרפתקנים, רומברינד יוצא לדרכו, כאשר אורגת הערפל הפוחזת אילוורליין מחליטה ללוות אותו, בטענה שהיא משתוקקת מאד לראות את מוריה (וגם להשתמט מהפיקוח של לינדיר ואורגי ערפל אחרים סביב אלאדראל, שלא תמיד רואים בעיין יפה את מעשי הפחז וחוסר הצייתנות שלה).

 

 

יקיצה גסה ומהומה

קלבריאן ואיסילור שוכנו במבנה חרב למחצה בפאתי המתחם הגבוה שתפסו לעצמם אורגי הערפל של אלדראל בפאתי המחנה הרוהירי הגדול. אורגי הערפל השתכנו בשרידים של מקדש או מבנה עתיק אחר, הכשירו אותם בחיפזון (וכפי שהדמויות יגלו, גם את המנהרות מתחת), ומשם מנסים לתווך במשא ומתן המדשדש והקשה בין הרוהירים לבין חצאי-האורקים מקלאן שאהקולטורג, שלא פעם עומד על סף התפוצצות אלימה. מה גם, שאלדראל עצמה עודה נעדרת – הדמויות יודעות, שהיא יצאה לבדה (בערך כאשר הדמויות יצאו להתקפה האחרונה בקאיר אנדרוס) כדי לרדוף אחרי לורד אמרוס ולשבש את הריטואל האפל שהוא מתכוון לבצע, תוך שימשו בקורהילד (שהדמויות גילו שהיא למעשה בתו) עבור הטקס האפל, לפי מיטב המסורת המפוקפקת של כת המורגול.

 

כך או אחרת, הדמויות נמצאות ב'מגורים' שלהן, כאשר המהומה פורצת. איסילור ישן, חולם חלום אפלולי שמחזיר אותו לעמוד מעל גלניס הגוססת, כשהוא מנסה בכל יכולתו לעצור את הצל הממית שאחז בה. בניגוד למה שקרה במציאות, בחלום נראה שהוא מתקרב למצוא את הדרך להציל את אורגת הערפל הגוססת... ובדיוק אז, הוא מופרע משנתו; הן בידי הקולות הגסים והצעקות שעולות מלב מתחם אורגי הערפל, והן מקולות אחרים, קרובים ומטרידים יותר.

קלבריאן, לעומת זאת, היתה ערה, טרודה בבעיה מרגיזה – מרדיל, קפטן מרדיל לשעבר, שקלבריאן עודה קשורה אליו רגשית (בלשון עדינה) נעלם מהמגורים שוב.

מי ששימש בעבר כמפקד המשמר הסגול, האמין בתמימות שאפשר לפשר בין משמר היונה לבין משפחת הרוזנים ריל-אמרות', ונבגד בידי בני-בריתו היונאים, אמנם חולץ בידי הדמויות מידי המענים של משמר היונה, אולם כעת הוא שוקע לדכאון ומדרדר לשתיה לשוכרה בחלקים המפוקפקים ביותר של המחנה; העובדה כי כל בני משפחתו נספו בקאיר-אנדרוס, כולל הליידי ארנדיס, וגם העובדה כי הרוהירים בזים לו בגלוי ומכנים אותו 'טינופת יונים' ובעוד כינויים דומים, לא מועיל לו גם כן.

כך או אחרת, קלבריאן מגלה שמרדיל חמק פעם נוספת "כדי לצפות בכוכבים", ומבינה היטב היכן הוא באמת... וכשהיא שקועה בכך, היא מפספסת קולות קרובים ומסוכנים מאחת הפרצות במבנה... אולם למזלה, דווקא איסילור שומע אותם, ומצליח לצעוק לה קריאת אזהרה ברגע האחרון.

מספר טינופות אדם משולי המחנה, החליטו לבזוז (וכנראה גם לרצוח) את הדמויות; בני-אדם מזוהמים בעלי התנהגות שלא היתה מביישת אורקים, שבטוחים ש"ההרפתקנים מלאים באוצרות", ולכן מנסים להפתיע אותם בשנתם. זאת, בדיוק כאשר המהומה בלב המתחם של אורגי הערפל מסיחה את דעתם של הזקיפים.

קלבריאן, שמסתובבת ברגע האחרון כדי לראות את הראשון בברנשים המטונפים נכנס לחדר, כשהוא מסמן בידו לאחרים לבוא אחריו, מתעשתת במהירות, דורכת את הקשת שלה ומכניסה בו שני חיצים שמגלגלים אותו, גוסס, בחזרה אל תוך החור ממנו בקע. לשאר טינופות האדם, הלקח הזה מספיק, והם נמלטים בחזרה לתוך הלילה, בלא לטרוח אפילו לנסות ולהרים את חברם הגוסס או ההרוג.

(כך או אחרת, הארוע לא משפר את מצב רוחה העכור של קלבריאן; שלא מעודדת במיוחד גם לא מהדרך בה איסילור מתפאר כי פעם נוספת הציל את חייה).

 

דקות ספורות לאחר מכן, אחד מחצאי-האורקים, נפח בשם בושגאש, נשלח בידי לוק'רה כדי למצוא את הדמויות. לוק'רה נמצאת בצללים באחד מחלקי המתחם – היא חמקה החוצה, כנראה לאחר שעוד נסיון של אורגי הערפל לפשר בין בן-דודה, "בוס" אורזאש לבין בנו היהיר של ה-Reeve הרוהירי, הגיע לשליפת חרבות.

לוק'רה ממורמרת, ואומרת לדמויות שאסור היה לקלאן שלה מההתחלה לבטוח באנשי הסוסים היהירים וחסרי הכבוד; אלמלא אנשי הסוסים פחדו מאלדראל, הם היו בוודאי מפרים את מילתם ותוקפים בלילה את השאהקולטורג. והבן של מושל המחוז, הרונאר הצעיר, הוא גרוע אפילו יחסית לאיש סוסים ארור. בין לבין, לוק'רה פולטת משהו על כך שליידי אלדראל הציעה לאורזאש גם הצעה אחרת, משהו שכולל הר ומכרות – הצעה שנראית ללוק'רה הרבה יותר מעניינת מהמשך המגעים חסרי התועלת כאן.

הבשורות המעניינות יותר שיש ללוק'רה (מבחינת דמויות השחקן) הן כי אלאדראל חזרה סוף-סוף; חיה ושלמה למראית עין, כשהיא נושאת עימה אישה מעולפת במצב נורא כזה, שלוק'רה מכנה אותה "חצי פגר". החושים של לוק'רה מבשרים לה, כי ליידי אלדראל עברה קרב קשה מאד, וקרה שם משהו שפגע בה, או העכיר מאד את רוחה.

 

הדמויות מבינות מהדברים שאלדראל הצליחה לחלץ את קורהילד האומללה; קלבריאן ואיסילור מעונינים מאד לראות אותה, וגם לדבר עם אלדראל עצמה. אולם אלדראל עסוקה מלמעלה ראש במשא ומתן, ואינה יכולה להקדיש לדמויות אלא דקה קצרה. במעט המילים שהיא מחליפה איתם, היא מספרת להם שלורד אמרוס מת; אבל גם הדמויות מתרשמות שללוק'רה היתה הבחנה נכונה- אלאדראל לא מספרת הכל; והיא אכן נראית מותשת וחיוורת.

אגב כך, הדמויות מצליחות לשמוע מעט מהצעקות והטחת העלבונות שבין אורזאש ללורד הרונאר הצעיר, בנו בכורו של ריב גוטלאף מלנגהולד, שבסיומם מנהיג חצאי-האורקים יוצא בנהמת זעם החוצה (וגם בחוץ, המתח גואה, ואנשים משני המחנות נאספים זה מול זה).

קלבריאן מצליחה לצותת לכמה משפטים ממה שמנהיג השאהקולטורג אומר לאלדראל בקול נמוך, מעבר לזה שהיא מבזבזת את זמנה עם אנשי הסוסים הארורים וכפויי הטובה. נראה שאורזאש ואלדראל חלוקים על עוד משהו, שקשור לתוכניות נוספות של אלדראל.

קלבריאן לא מצליחה להבין בדיוק במה מדובר, אבל נראה שהיונאים מתהוללים בגונדור עם שריד מקודש או משהו אחר שנבזז ממשיסת אורגי הערפל של לותלוריין, שגורם לאלאדראל לרתוח מזעם. אורזאש מזהיר אותה, שהוא מריח שהיונאים עושים זאת במכוון, כאשר הם משתהים בכל עיר ועיר ומאלצים את התושבים לחגוג מסביבם, במקום למהר עם אותו חפץ לחסות החומות של מינאס טירית. אורזאש מריח מלכודת.
אלדראל, מלאה בזעם מלובן, אומרת שהיא תשמח מאד אם מנהיגי היונה והאלופים שלהם יתאספו כדי לארוב לה; כמה שיותר מהם שהיא תוכל לטפל בהם, כך טוב יותר.

אורזאש משיב לה, שמיום ליום היא נשמעת יותר כמו כמה ממנהיגי הקלאנים (האחרים) של האורוק-האי שהוא פגש בשנים עברו. רובם אגב, כבר הספיקו להתפגר.

 

 

לורד הרונאר הצעיר ו"הסוד הקטן" של אורגי הערפל

כפי שמתגלה לדמויות (בדרכן לראות את קורהילד), אלדראל נטלה עמה את "בוס אורזאש" והפרידה אותו מלורד הרונאר, בנו של מושל חבל המזרח של רוהאן שמנהל את המשא ומתן בשם אביו, והאחרון נותר תחת פיקוחו של קפטן לינדיר, כשהוא אוכל ושותה (ומתלונן על איכות היין שמספקים לו אורגי הערפל).

הדמויות מתרשמות עד מהרה, שמדובר ביצור שחצן שכלל אינו ער או לפחות מעמיד פנים שאינו ער, לעוצמת הסכנה שמרחפת מעל רוהאן; הוא סבור שאין שום סיבה שהרוהירים ישפילו את עצמם לברית עם חצאי-אורקים מלוכלכים (אבותינו הדגולים הרגו אורקים, לא נשאו ונתנו עימם); ושרוהאן תהדוף בקלות כל מתקפה של מלך גונדור ובעלי-בריתו ("כל פרש רוהירי שווה חמישים יונאים מפונקים ושיכורי סמים, או בני מזרח עלובים")

הרונאר מתייחס הן ללינדיר והן לדמויות בזלזול זחוח. הוא מלגלג על כך שיש הקוראים לאיסילור וקלבריאן גיבורים. אז כן, הם הרגו כמה סוהרים של משמר היונה וחילצו איזה בוגד עלוב מהכלא. אז מה? כמה סוסים ורוכבים יש להם? כמה קרבות הם ניצחו על גב סוס דוהר?

 

אלא, שברגע שקפטן לינדיר מסתלק (יוצא להרגיע את המהומה בחוץ, או להדוף את ההמון הרוטן משערי המתחם של אורגי הערפל), מסתבר שלהרונאר יש תוכניות אחרות לגבי הדמויות, מלבד להתייהר באוזניהן.

הרונאר לוחש לאיסילור ולקלבריאן שכדאי להם לא לבטוח כל-כך באלדראל ובאנשיה, ושיש לאותה חבורה נחמדה של אורגי-ערפל סודות אפלים. בין היתר, הוא מספר להם על אסירה; אישה יפיפיה שהם מחזיקים באחד התאים מתחת למתחם בניגוד לרצונה, ומענים אותה... כלומר, הם אינם נותנים לה מיים, והיא מתייסרת מצמא. אם הם לא מאמינים לו? הם יכולים לרדת ולבדוק בעצמם, אבל הזקיפים שם יעצרו אותם, ממש כמו שעצרו אותו.

הדמויות יורדות למטה כדי לראות את קורהילד, שאכן נמצאת במצב רע מאד; אולי גוססת... היא נגועה בקור מצמית ובהזיות, באורח שאיסילור מזהה כגרסה גרועה מאד של הסיפורים הישנים על מחלת הצל השחור מהעידן השלישי. נדמה לדמויות שאי-כה היא מזהה שהם שם, אבל לא מסוגלת לתקשר ממש, אלא רק למלמל דברים חסרי פשר. איסילור מנסה מעט להקל על הכאב שלה, אבל הצלחתו מוגבלת מאד.

 

הדמויות מגלות שלמראית עין, הרונאר אמר את האמת: יש שם אכן דלת נעולה שהזקיף לפניה חתום פנים וקודר, ולא מאפשר לדמויות להכנס. אבל איסילור וקלבריאן אכן מדמים שיש שם מישהו, או מישהי, מתפתלים ומיוסרים.

הדמויות מצליחות – חצי במקרה וחצי בכוונה – להסיח את דעת הזקיפים, כאשר איסילור וקלבריאן נכנסים למחסן סמוך ואפל, שומעים קולות קרקוש או צקצוק מוזרים,  בוחנים אותם, ומותקפים בידי תולעת ענק רעבתנית שהחלה להתחפר לכיוון המרתף... ולפי הקולות שעולים מהחשיכה, יש עוד תולעים כאלו בדרך.

הזקיפים חשים לכיוון המהומה ומתחילים לירות חיצי אש לתוך החלל האפל שבקיר, כדי להרחיק את התולעים בזמן שהם חוסמים את הפתח ומזעיקים עזרה. קלבריאן נותרת לעזור להם, ולא מאד מרוצה מכך שאיסילור מחליט, על דעת עצמו, לנצל את המהומה כדי להציץ בחדר האסור.

 

החדר האסור: כמו שהרונאר אמר, בתוך החדר ההוא אכן שכובה אישה יפיפיה ומיוסרת, בעלת שיער צהוב ארוך; היא קודחת, אם כי בניגוד לקורהילד, היא לא מקרינה צינת מוות של צל, אלא האוויר סביבה מלא חמימות נאלחת. והיא אכן לוחשת שהיא צמאה.

באורח מפתיע, על המדפים והשולחן סביבה יש שרידים של קטורות מרפא, וגם של קנקן יין... כאשר איסילור מנסה להשקות אותה, היא בקושי מצליחה לשתות את הנוזל ויורקת את רובו, כשהיא מפרכסת בפראות.

איסילור מצידו, מקבל מעין "דז'ה וו" חזק לזכרון של גלניס הגוססת שהוא לא הצליח להציל, ולחלום שחלם עליה לפני שעה קצרה, ומנסה את כוחו במנגינה מרגיעה ומרפאת. גם כאן, נראה לרגע שיש לו השפעה... האישה המוזרה פוקחת את עיניה ומבחינה בו.

אלא שבאותו רגע, לינדיר נכנס לחדר, רותח על איסילור על כך שנכנס לכאן, ומורה לו לצאת. האישה החולה לוחשת שהיא לא רוצה להיות כאן.... שהיא צמאה, ואז היא מצליחה לפלוט בשארית כוחה משהו על "Dream emeralds" (סוג של אבן חן מכושפת בעוצמה נמוכה שהדמויות כבר שמעו עליה פה ושם), שיש כאלו באיזור, והיא חייבת, חייבת שיביאו לה אחת. היא משתגעת, היא משתגעת-

ואז כוחה אוזל והיא קורסת בחזרה לחוסר הכרה.

לינדיר מסרב לענות על שאלות, ואומר לדמויות לא להתעסק בעניינים האלו. האישה הזו חולה מאד, היא מטופלת אישית בידי ליידי אלדראל, ורק לאלדראל סמכות לענות או להסביר לגביה. חרף זאת, איסילור (קלבריאן מסרבת לשתף פעולה כאן, זועמת על החטטנות של חברה הבארד, ואין לה שום כוונה לדרוש עוד בעניין) מצליח להוציא מלינדיר, שהוא עצמו לא יודע מהיכן אלדראל מצאה את זו, וממה היא סובלת (אם כי נדמה לו שהיא ספגה בין היתר פגיעה קשה של חץ, אולי חץ מורעל)... אבל כך או כך הוא חושד בה.

בחוסר רצון הוא פולט, שכפי שהם כבר ראו, ישנם אורגי ערפל שפנו לאופל; וכמה מאותם אורגי ערפל מושחתים לחמו כנגד הכוחות של אלדראל עוד במערב... כלומר, במערב, באיזור פורנוסט. לינדיר לא בטוח, שהחולה הזו היתה באמת בצד שלהם. היא עצמה כנראה לא זוכרת אפילו את שמה כעת... אבל לינדיר זוכר משהו כמו וֶלֶסָה (או אולי וֶרֶסָה).

 

כך או כך, הוא רותח על הדמויות ומסלק אותן מהקומה התחתונה של המתחם. הן לא היו צריכות למעול באמון שלו, הוא מטיח, או להטות אוזן לטפטופי הרעל של אדם מרושע.

 

קלבריאן לא צריכה עידוד נוסף; ממילא, יש לה עדיין צרות משלה – בראשן המשימה הלא נעימה לאתר את מרדיל באחד מחורי השתיה בקצה המחנה ולגרור אותו משם.

אלא, שמחוץ למתחם אורגי הערפל, מחכה לדמויות לורד הרונאר, שמשלח את שומרי ראשו כדי לחגוג את נצחונו – קרי, שהדמויות גילו שהוא דובר אמת. מדבריו, הדמויות מנחשות שהוא ראה את האישה היפיפיה ההיא בעצמו פעם אחת לפני שסולק, והוא כנראה מתעניין בה מאד, אולי חושק בה עבור עצמו.

הוא 'מנחש' שהיא ביקשה משהו מהדמויות. והוא דורש מהן שידאגו למצוא את זה. הוא מתבל הבטחות לתגמול (הוא הבן של מושל חבל המזרח, והוא יכול להכיר את איסילור הפייטן לאביו ולהושיבו ליד שולחנו), עם איומים, במידה והם לא ישביעו את רצונו..."לא כדאי שתהפכו אותי לאוייב שלכם".

הוא אומר לדמויות שכדאי שיחפשו את מה שהאישה ההיא רוצה... אולי אצל כל המבריחים והסוחרים הלא חוקיים בשולי המחנה; וכדאי מאד שלא יאכזבו אותו. הסבלנות שלו רבה, אבל לא בלתי מוגבלת.

 

 

היכרות עם מנלדוריאל ת'וראלד: הארועים ב"אוהל הדוד תיאו"

מתחת למדרון שיורד ממרכז המחנה מזרחה, בין השלוליות המבאישות והקנים שמפרידים בין המתלול לבין האנדואין, מתרכזות רבות מהבריות המפוקפקות מהסוג שמזדחל לא פעם בעקבות צבא – רוכלים קטנים, גנבים, בריונים, זונות, סוחרים מפוקפקים (ביניהם גם כמה בני מזרח והאראדרים, שמוכרים מרכולת תוך ששני הצדדים מתעלמים מכך שבין העמים הוכרזה מלחמה); חיילים זקנים שלורדים לא מעוניינים להעסיק יותר, נוודים, הרפתקנים בפרוטה, ועוד.

באותו פיסת קרקע מבאישה, מעבר לפאתי המחנה הרשמי, צמחו המוני אוהלים מרופתים, בקתות ודוכנים, שם מסתובבים כל אותם דחויים ועוסקים בעיניניהם, בדרך-כלל בלא כל נסיון התערבות של משמר המחנה.

בין שאר המבנים הדולפים באיזור הזה קיים גם אוהל שתיה גדול ומלוכלך בשם "אוהל הדוד תיאו" (שמקורו בלעג על פונדק רוהירי מפורסם בשם "היכל תיאודן"); באותו ערב, כמו בערבים שלפניו, התקבצו על הספסלים הלחים ב"אוהל הדוד תיאו" עשרות מהשוכנים המפוקפקים של פאתי המחנה – וביניהם עלמה צעירה בשם מנדוריאל (מנדי) ת'וראלד.

מנדי ת'וראלד היא אישה נמוכה ועגלגלה, בעלת אצבעות זריזות מאד, ובאורח כללי מהירה הרבה יותר מכפי שחזותה והתנהגותה העצלה יכולה להעיד ממבט ראשון. לאחר שנחשבה במשפחתה כעושת בושת מאז ילדותה המוקדמת, ולאחר רומאן עם ידיד קרוב שהתפוצץ באורח מביש, וגרם לה למעשה זעם שהביא למשפחתה בושה אחת יותר מדי, מנדוריאל סולקה פחות או יותר והתגלגלה בדרכים, כשהיא 'עוסקת' בעיקר בשתיה לשוכרה (תחביב שפתחה עוד בנעוריה המוקדמים), מוצאת מאהבים מזדמנים לרגע, ומשתמשת באצבעותיה הזריזות לעסקים מפוקפקים ומפוקפקים יותר.

 

לאחר שמצאה את עצמה בפאתי המחנה במחוז מונדראוג שבפאתי רוהאן, התגלגלה מנדי לשירותו של 'גביר מקומי' מגודל ואלים בשם ברגוולף, בעל חווה גדולה ומוצלחת יחסית במחוז הספר.

הגם שבאורח רשמי, ברגוולף (או כפי שכונה בפני כל "באגא") הוא מעין אביר רוהירי שסר למרות התאין המקומי הרות'גאר, הרי שלמעשה, רבים לחשו ש"באגא" עושה את הונו על שפת הביצות בכל מיני עסקים בלתי חוקיים, כולל שותפות בהברחות; וכך למעשה, צבר אמצעים רבים כמעט כמו התאין – רק שבניגוד אליו, לא היו לו כמעט חובות רשמיות לבזבז עליהן, וגם באלו שהיו לו, נהג זלזול מופגן, מלווה בצחוק רועם.

מרגע ששם עינו (ולא רק את עינו) על מנדי, הוא החל לנצל את כשרונות הגנב שלה פה ושם; וככל הנראה מצא לה עוד שימושים רשמיים עוד פחות (בפי כמה אנשים "רכיבה"), מהסוג שגרמו לו לכנות אותה בבדיחות הדעת "הפוני הקטן שלי" (או בקיצור "פוני").

 

כך או אחרת, באותו ערב מנדי רבצה במקומה באוהל השתיה העלוב, בחברתם של בן התערובת (רוהירי למחצה ובן מזרח למחצה) סאנדו, שגם הוא עבד עבור "באגא" ושל זונה בשם רונפלאד, שמנדי התיידדה עימה כאשר הגיעה למחנה. יחסית לפרוצות האחרות, רונפלאד נראתה והתנהגה באורח מנומס ומכובד, וכפי שמנדי גילתה – בניגוד לכל הזונות האחרות (ולמעשה בניגוד לרוב הרוהירים) רונפלאד ידעה לקרוא ולכתוב, ומדי פעם התרצתה להקריא למנדי סיפורים, תענוג שמנדי אהבה מאז ילדותה (אז היה אחיה המלומד מקריא לה), ונחסך ממנה לגמרי מאז שגורשה מהבית.

באותו ערב, הצטרף שותף חדש ובלתי חביב לשולחן – חצי אורק רזה ואדמוני בשם מאסלוש, עטוי בבגדים כהים וכובע רחב מוזר ו"אומנותי" (בעיקר בעיני מאסלוש); למנדי הזדמן, שעה קצרה קודם לכן, לשמוע כיצד מאסלוש זוחל אחרי אחד מקציניו של "בוס אורזאש", ומתחנן שיקבלו אותו בחזרה לשבט, כשהוא מזכיר בקול בכייני שהוא יודע לתפור היטב.

הקצין בועט אותו בגסות ("לתפור? אלמלא היינו אורחים כאן אצל אנשי הסוסים המחורבנים, את המעיים הייתי תופר לך, תולעת. גרוע יותר מבן רימה. נקבל אלינו גובלין לפני שנקבל אותך שוב")

 

כעת, מאסלוש הזעוף יושב ולוגם מן המשקה העכור ביחד עם שאר הנדכאים, משכנע את עצמו שהשבט העלוב ההוא לא ראוי לכשרון גדול ואומנותי כמוהו, וזוכה לממטרי צחוק ולעג ממנדי, שאין לה שום סבלנות ליבבות שלו. גם סאנדו במצב רוח עכור, בגלל עלבונות שספג שוב מכמה רוהירים, וממלמל שאולי כבר היה עדיף לו ללכת דרומה ולעבוד בשביל היונה; שם מכבדים אנשים כמוהו ולא יורקים עליהם.

ואז, מדדה לתוך האוהל ברנש שמנדי מבינה מיד שהוא לא שייך לעולם העלוב הזה; ברנש עם שיער זהוב מטונף, שניכר בחזותו שהיתה פעם מפוארת. אנשים לוחשים את השם 'מרדיל', וכמה מהם מקללים אותו, בגלל שבעבר היה שייך לדעתם ל'בני-יונים' אויבי רוהאן. מרדיל עצמו שרוי בדכאון עמוק ובמסע של הרס עצמי (מהסוג שמוכר למדי היטב מדי), מבקש שיניחו לו ורומז שכל מה שהיה שווה לחיות עבורו נגמר והתנפץ.

רונפלאד שמה עליו מיד עיין, ומנדי מסייעת לה, מסוקרנת על-ידי הסיפור. מרדיל מנסה לנהוג באצילות רוח עלובה מאד, אבל כמעט מיד מותקף בידי בריונים שמתכננים להכות אותו מכות רצח ולשדוד את מעט הכסף שעליו. מנדי מגינה על האדם האומלל, ומכניסה לבריון שאוחז בו ברך הישר אל תוך הביצים, בעוצמה ששולחת אותו לאחור, מיבב ומתפתל בכאב.

בריונים אחרים מגיעים, ומתחילה תגרה, כאשר מרדיל סופג מהלומה בין לבין, נופל על ברכיו ומתחיל להקיא על הרצפה המטונפת.

 

הקטטה נקטעת, כאשר "באגא" נכנס פנימה, מדושן עונג מתחת לזקנו הכהה והסבוך, כשהוא מתמקח עם בתו של התאין המקומי, הגבירה דרנהילד. דרנהילד היא עלמה צעירה, לא יותר מבת שמונה-עשרה, עוטה עליה שיריון וחוגרת חרב, עם מבט רגוז ומתנשא על פניה.

כפי שמנדי שמעה במעט עוד קודם לכן, וכעת לומדת מכלי ראשון, דרנהילד ידועה לשמצה בכך שלקחה את שמה[2] הרבה יותר מדי ברצינות, והפכה את עצמה לחיקוי (יש אומרים מוקצן ונלעג) של איאוון הממורמרת מהספר האדום, עד כדי כך שהיא משתמשת במשפטים שלמים מפי אותה דמות מהעידן השלישי, אותם היא מתרגלת בקפידה להגות בדרמטיות, ולהטות אותם לצרכיה.
("האמנם יהא זה חלקי תמיד, לטפל בשרצי אנוש, כאשר אחרים מעוללים עלילות גבורה?").

 

כמסתבר, כעת פקד את דרנהילד שגעון חדש או רעיון חדש לעלילת גבורה מטעם עצמה, והיא שוכנעה או שיכנעה את עצמה שהיא "זקוקה לפורץ" כמו באגדות הישנות. כך שעד מהרה, באגא מוכר לה את שירותי "הפוני הקטן שלו" במחיר מפולפל של חמישים כתרי זהב, ולשם שעשוע עוד דורש ממנה "את החלק השביעי באוצר, אם ימצא".

כאשר דרנהילד מתמרמרת ואומרת שגם לבאגינס האגדי מהספר האדום הובטח רק החלק הארבעה-עשר, באגא (שמעולם לא קרא ספר, בוודאי לא את האדום, אלא לכל היותר שמע רסיסי דברים), מחזיר לה שאותו מלך גמדים שהוא שכח את שמו ושכר את הפורץ, היו עוד הרבה גמדים ששימשו בתור שכירי חרב, ולה אין – יש לה רק את "הפוני הקטן שלו".

מנדי, ששומעת כיצד באגא מוכר אותה לשירות אותה ילדה מתנשאת, ובליבה מסננת את השרשרת של הקללות המטונפות ביותר שהיא זוכרת על באגא ואיבר מאד מסויים של באגא, נאלצת לשמוע את דרנהילד מדברת אליה בהתנשאות קרה, כשהיא מזכירה שהיא זקוקה לפורץ עבור פריצה לכוך מקולל כזה או אחר שהיא חושבת שנישא באמצע הביצה.

 

באגא לוחש למנדי, בין לבין, סיבה נוספת בגללה הוא שולח אותה לביצות עם דרנהילד. הוא נהג לקבל מהביצות אספקה של 'כל מיני סחורות מעניינות' (ולא חוקיות) מננסים מלוכלכים שחיים שם, אבל הם לא סיפקו לו פטריות מזה יותר משבועיים. יש לו לקוח גדול ולא סובלני במיוחד, כך שמנדי מתבקשת לשים עין על סוגים מסויימים של פטריות שגדלות במעמקי הביצה, ולגלות רמזים מה קרה ל"ננסים המלוכלכים" ולמה הם הפסיקו לספק לו סחורה.

הוא לוחש לה, לוודא שדרנהילד לא מגלה שום דבר מזה, כי אם היא תדע, הוא יאלץ לשסף לה את הגרון ו"להשיט אותה בנהר", וזה הדבר האחרון שהוא צריך על הראש שלו כרגע.

 

בין לבין, מה שלא משפר בכלל את מצב של רוחה של מנדי, מהפונדק המפואר בהרבה שנישא גבוה מעל משכנות מוכי הגורל בשולי המחנה, מתחיל להתנגן שיר עתיר מילים גבוהות שמספר על עלילת מלחמה וגבורה חדשה מגונדור – על יונאים שבאו עם סכינים ולפידים כדי לשרוף ולטבוח כפר של בני-מחצית (כנראה באיתיליין); ועל גיבורה יפיפיה שמכונה בשיר "ילדת הכוכבים" שמסייעת לבני המחצית למשוך את היונאים ואת מנהיגם האכזר (סאנרול הצח) למלכודת, ולקטול בהם בחרב שלופה.

שיר מיופיף, בשפה גבוהה מאד, מהסוג שגורם בדרך-כלל למנדי להתמרמר, ש"אם את עלמה יפה ורזה, כל נפנוף חרבות שלך יזכה באיזה שיר ארור. אבל על אחת כמוני, גם אם אני אציל את העולם המושתן הזה, אף אחד אפילו לא יטרח לגהק לכיוון שלי".

 

 

קלבריאן ואיסילור מגיעים אל ההתרחשות

ממש באותו זמן, קלבריאן ואיסילור עוברים ליד אותו פונדק עצמו, בדרכם אל שולי המחנה, כשהם מתווכחים ביניהם; ושומעים בדיוק את אותו שיר מתנגן משם. איסילור משקיע את תשומת ליבו בפגמים בשירת הפייטן ההוא, שנראית לו חסרת רגש מתאים היכן שצריך, ועתירת רגש מיותר היכן שלא צריך.

קלבריאן לעומת זאת, יותר מחושדת ש"ילדת הכוכבים" היא בעצם ידידתה הישנה-נושנה אלאניס[3]; החזיון האחרון שראתה קלבריאן לפני שהקשר באמצעתו פרופסור לוין הערמומי והמרושע ממסדר היונה ריגל אחרי שתיהן נותק, היה אכן קשור לכפר של הוביטים באיתיליין שעומד להיות מותקף בידי יונאים עם לפידים, ושאלאניס אכן היתה שם, קוראת כרך שהצילה מהלהבות בהרפתקאה הקודמת שלה ובוכה, לפני שההתקפה החלה.

מהשיר, קלבריאן לומדת שההתקפה נהדפה; וככל הנראה, אלאניס עדיין נעזרת ב"גובלין המחמד שלה", מה גם שבדרך שבה מציין השיר שעמודים בוערים נפלו על התוקפים, יש כנראה רמז לשימוש באבקה השחורה שחולצה מידי האנשים של לוראת'אן, ושהגובלין גראוונאק אימץ אל חפציו בשמחה זדונית (אולם כמובן, מי יזכיר גובלין בשיר מפואר שכולו יופי ואור כוכבים).

קלבריאן מרימה גבה, כאשר היא שומעת את השורות האחרונות של השיר, שבהם סאנרול "הצח" מנהיג יונאים בן שש-עשרה שידוע באכזריות הסדיסטית שלו אפילו בתוך משמר היונה, נופל על ברכיו ומילל לרחמים בפני אלאניס, בוכה שהוא רק ילד קטן שלא הבינו ולא אהבו אותו, או משהו כזה; השיר מסיים בכך ש"ילדת הכוכבים" מביטה ביונאי הבוכה וזוכרת את מה שעוללו היונאים לארצה הנאווה (הכוונה לטבח בלותלוריין), ומשיבה "את אותם רחמים שהענקת לנו, תקבל גם אתה" – ומנחיתה עליו את חרבה בכל הכוח.

 

בין לבין, ליד דלת צדדית בפאתי הפונדק, מתרחש מחזה אחר, קולני פחות אבל מעניין לא פחות (ואולי יותר): קלבריאן מצליחה לזהות ולצותת לגבר מהודר יחסית, סמוק וזעוף – כנראה התאין הרות'גאר בכבודו ובעצמו, מתווכח בזעם עם גבר צעיר בהרבה ומהודר עוד יותר, שנראה במבט ראשון כמעט זהה להרונאר, בנו של מושל חבל המזרח של רוהאן.

אולם במבט שני, הוא עם שיער בהיר מעט יותר, וצורה מעט יותר רופסת משל הרונאר – מה שאומר שכנראה זה אחיו; בריה צחקקנית, רופסת ואדישה. התאין רותח מזעם, בין השאר על ההוצאות הגדולות שעליו להוציא כדי לארח את המושל הגדול לפי כללי הטקס, כאשר אין לו כסף לבצר את המחוז שלו, שעומד להפוך לחזית. בנו של הריב מקבל את התלונות באדישות מתנכרת וצחקקנית ("כן, ספר לאבא שלי ששוב אין לך כסף, ואינך יכול לקבלו בכבוד הראוי למעמדו. הוא בוודאי יבין... אחרי הכל, הוא 'מעריך' אותך כל-כך...").
הת'אין המקומי מסתלק בזעם, כשהוא בועט בחפצים בדרכו; בנו של המושל מצחקק, מושך בכתפיו וחוזר לפונדק.

 

דקה קצרה לאחר מכן, כאשר איסילור וקלבריאן ממשיכים הלאה ויורדים בשביל שמוליך לפאתי המחנה המזוהמים, קלבריאן מבחינה לזעמה במרדיל שמקיא על הרצפה, כאשר אישה שנראית לבושה כמו פרוצה תומכת בו (ובין היתר מרחיקה את השיער שלו מפניו, כאשר הוא שב ומקיא)... היא מבחינה בבתו של הת'אין ובגנבת המרופטת לידה שעומדות על שפת אחת הבריכות, כאשר דרנהילד פותחת מפה ישנה ומקריאה ממנה משהו...

אבל באותו רגע, שילוב בין נצנוץ של הירח במקום המתאים על פני האנדואין וחושי הראיה והגששות המפותחים של קלבריאן מאפשרים לה להבחין בעוד משהו: שתי סירות גדולות, עמוסים לעייפה באנשים חמושים ורעולי פנים, ככל הנראה בני מזרח, מתקרבות במהירות אל הגדה... כאשר המשוטים שלהן עטופים באריגים שחורים, כדי שלא ישמיעו רעש כאשר הם חותרים, הישר לעבר החלק העלוב והבלתי מוגן ביותר במחנה.

 

 

הקרב הסופי – התקפת המתנקשים מהמזרח

קלבריאן צועקת צעקת אזעקה, והיא ואיסילור רצים קדימה לעבר אוהל השתיה הגדול והמכוער, ממש כאשר בני המזרח יורדים מהסירות, ובלא לאבד זמן, יורים חיצי אש לתוך האוהלים העמוסים אנשים מבועתים. ממש ליד מרדיל שעודו מעולף למחצה ורונפלאד, מתמוטט הקורבן הראשון – חייל זקן וסנילי למחצה שלא הפסיק לפטפט על סיפורי מלחמה בהם השתתף לפני עשרות שנים וקיווה שאחד הלורדים יקבל אותו שוב; הוא איחר לתפוס מחסה, וספג חץ בוער הישר לתוך החזה.

בעוד הלהבות מתפשטות (בגלל הלחות, לאט בהרבה משקיוו התוקפים), בני המזרח הראשונים מסתערים אל תוך החוף; במעורפל, ניתן לראות את המנהיג שלהם, קצין צעיר ומהודר שנותר בינתיים מאחורה וצועק פקודות בשפתם. התוקפים מתחלקים לארבע  מחלקות, בכל אחת שלושה רגלים עם חרבות מעוקלות ושני קשתים.

שתי מחלקות רצות לעבר אוהל השיכר ואוהלים לידו, כשהם הורגים כל מה שעומד בדרכם; מחלקה אחת, רצה על הגדה לעבר דרנהילד, שעושה ככל יכולתה למשוך תשומת לב, כאשר היא נוטלת קרן ותוקעת בה בכל הכוח (מנדי מסתתרת בצללים, מוכנה לתקוף את בני המזרח מאחור עם הלהבים הקצרים שלה); ומחלקה רביעית עולה לתפוס עמדות על השביל שעולה אל עבר מרכז המחנה, ככל הנראה כדי לחסום שומרים שיגיעו משם לזמן רב די הצורך – ובהמשך, תתקל ב"באגא", שיסתער עליהם כשהוא מנופף בחרב עצומה ושואג התגרויות וקללות.

 

וכך מתחיל הקרב; מרדיל מאמץ את שרידי כוחותיו כדי לנסות להלחם, חרף החולשה והמצב העלוב שלו, ולהגן על קלבריאן ואיסילור; קלבריאן מנהלת קרב יריות עם הקשתים של בני המזרח; באגא, שואג כמו דוב וגדול כמוהו, נלחם לבדו בכל המחלקה שעלתה לעבר השביל אל מרכז המחנה.

כאשר אחת ממחלקות בני המזרח מסתערת על דרנהילד, מנדי מגיחה מאחוריהם ומחסלת במהירות את הקשתים שלהם בדקירות מאחורה, ואז מסייעת לדרנהילד להתגבר על החיילים שתוקפים אותה בחרבות מעוקלות; אלא שמשהו במה שקרה שם, גורם למחלקה שלמה של בני-מזרח לציית לפקודה שנצעקת לעברם, לעזוב את הטבח בפונדק או את הנסיון לסגור על קלבריאן ואיסילור מאחורה, ולרוץ בצעקות לעבר מנדי ודרנהילד, כשהם צועקים בשפתם שוב ושוב מילה שנשמעת כמו "חארימי! חארימי!"

 

הקרב הופך קשה יותר ויותר; ומנדי סופגת פגיעה קשה של חץ ומתמוטטת לארץ; דרנהילד, שנלחמת בשלושה או ארבעה בני-מזרח בבת-אחת (מסתבר, שהיא מיומנת מאד עם המגן שלה, ומסוגלת לבלום מספר גדול של תוקפים בבת אחת – הרבה יותר ממה שמנדי שיערה כאשר ראתה אותה), מסכנת את עצמה ב"התקפות הזדמנות" כאשר היא מפעילה יכולת של זינוק והבקעה דרך שורות האויב, הישר לעבר הקשתים שמניחים לקשתות ושולפים סכינים כדי להתקדם אל מנדי השוכבת על הרצפה ולבצע בה ווידוא הריגה.

 

בסופו של דבר, כאשר שורות התוקפים מדלדלות והולכות, המפקד שלהם מגדף בכעס; ובעוד אנשיו נשברים וחלקם מתחילים להמלט, הוא מסתער בעצמו לקרב, כאשר הוא רץ לעבר דרנהילד ומנדי חסרת ההכרה. קלבריאן, איסילור ומרדיל ממהרים לאותו כיוון, והקרב הסופי נפתח:

 

ביחד עם המפקד של בני המזרח (שכמו דרנהילד, טוב יותר בהגנה, משיכת אויבים ובלימת התקפות מאשר בגרימת נזק ישיר), צועד גבר ענק וקרח, מקועקע בכל גופו עם נשק עצום (מהצעקות עולה, ששאר בני המזרח מכנים אותו "החיה"); ומאחוריהם קשת אומן.

הקרב הוא ארוך ואכזרי; דרנהילד מחליפה מהלומות עם מנהיג בני המזרח, אבל לא מצליחה לרתק אליה למשך כל הזמן את "החיה", שמסתחרר כמו מטורף עם הנשק העצום שלו; וביחד עם החיצים של הקשת, מצליח להכריע ולהוציא מכלל פעולה את מרדיל, ולאחר מכן גם את קלבריאן; ובו-בזמן, מוכרע גם הקשת של בני המזרח.

 

דרנהילד מוצאת את עצמה לוחמת לבדה, כשרק איסילור מסייע ומחזק אותה ביכולות הפייטן שלה, מול מפקד בני המזרח ו"החיה" ביחד, מה שיכול היה להסתיים במהירות ובאורח גרוע מאד, אלמלא ברגוולף ("באגא") שהכריע את התוקפים שלו היה בא לעזרתה – ובשארית כוחותיהם, הם מצליחים בסופו של דבר למגר את "החיה", מה שגורם למנהיג הפצוע של בני המזרח להכנע.

דרנהילד דוחה את הקריאות להרוג את מפקד התוקפים על המקום, ומורה לכבול אותו בשלשלאות ולשלוח אותו לאביה לצורך חקירה.


התגלית: בחיפוש על הקצין, מתגלה מכתב כתוב בשפת בני המזרח; כאשר נמצא במחנה רוהירי שיודע את לשון בני המזרח ומסוגל לתרגם את הכתוב, מתברר שהמכתב הוא פקודות שקיבלו התוקפים מאחד הכוהנים-מכשפים של בני המזרח.

במכתב האמור, מוסר המכשף ש"האויב שם ידו על פורץ, שהוא נשק רב-עוצמה כמו בסיפורים הישנים על ימי החרפה והתבוסה הגדולה"; מטרת ההתקפה הינה, לפי כך, למצוא את אותו פורץ ולהרוג אותו בכל מחיר – נוכחות 'נשק' כזה יכולה 'לסכן את התוכנית הגדולה'; כך שאו שהקצין המפקד וחייליו ימצאו את הפורץ ויהרגו אותו, או שלא יטרחו לחזור.

 

בין אם מישהו שמע משהו על התוכניות הילדותיות של דרנהילד ולקח אותם ברצינות רבה בהרבה מן הדרוש, ובין אם מסיבה אחרת... הרי שברגע בו מנדי ת'וראלד, הגנבת והשתיינית המנודה שעד לפני שעה קצרה לאיש בעולם לא היה אכפת מעצם קיומה, תתעורר מעלפונה ותשמע את החדשות, יתברר לה שהפכה ל'מטרת מלחמה עליונה', עד כדי כך שהתקפה שלמה נשלחה כדי לחסל אותה – "הפוצת הדגולה כמו באגדות הישנות מימי התבוסה הגדולה".

 

כך שלא בטוח שאותה מהתלה – אם אכן מדובר במהתלה או בשטות שיצאה משליטה (אולם יתכן שעולה ממנה, שבני המזרח מעודכנים היטב במה שקורה במחנה הרוהירי)– ככל הנראה לא תשעשע אותה במיוחד.

 





חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 





[1]מעין סגירת מעגל או לפחות פיצוי על אותה עבודת מופת של קאלדואין שנהרסה במערות הנוצצות בגלל הנקמה האכזרית של רורין, וגרמה לרומברינד להמלט בקלון מהסדנה של מורהו לשעבר

[2]שהוא הטיה נשית של "דרנהלם".

[3]זה הפירוש של השם "אלאניס" בסינדארין.