??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

קמפיין דמדומי המערב

 

ספר שני: שירת הדרקון


פרק
XI: הקרב על טאראת' גיל



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 

פתיחה

עוד במהלך המסע על הרכס הסלעי שמזדקר מתוך החלק הצפוני של ביצות אנוריין, לעבר עמדת הסחר המבוצרת של טאראת'-גיל, הדמויות מקבלות יותר ויותר אינדיקציות שהאיום של מוק'רוק קורם עור וגידים; שרבים מחצאי-האורקים פועלים מאחורי הגב של המנהיג שלהם, באורח שהופך אותם מסוכנים מתמיד.

אבל רק כאשר הדמויות מגיעות אל פאתי המצודה, הן מבינות את גודל הזוועה: ברית נכרתה בין מוק'רוק ורבים מחצאי האורקים שהלכו אחריו, לבין האורקים שירדו מההרים, והללו 'חנכו' אותה בהתקפת פתע על מצודת הסחר, כבשו אותה בקלות וביצעו טבח נורא ביושביה.

 

המצודה עצמה יושבת על מעגל סלעים בולט קרוב ל"זנבו"של הרכס הסלעי, שמהווה מעין אי מזדקר, ולמעשה שני איים, אחד קטנטן ואחד גדול יותר, שבוקעים ממי הביצה של צפון אנוריין; הלהבות והעשן צובעים כעת את החומות והרקיע מעליהם בשחור-אדום, דגלים גסים ואפלים מתנופפים ברוח, כמו גם מוטות עליהם מוקעים ראשים וחלקי גוף אחרים של בני-האדם שנהרגו בהתקפה.

הדמויות מזדחלות בתוך מי האפסיים, כאשר הן מנסות לבחור נתיב חסוי יחסית, שיסתיר אותן מעיני הקשתים האורקים שתפסו את עמדות התצפית המוגבהות, בעיקר על האי המרכזי, ומהעטלפים שמרחפים מפעם לפעם מסביב לחומות החרבות למחצה, כדי להתקרב לבסיס החומה באי-הקטן והצדדי, שנראה מוגן פחות, על מעגני הסירות ההרוסים והמבאישים שלו.

הדמויות חומקות מתחת לעמדות הזקיפים, אל תוך מעגן סירות הרוס, זרוע עדיין פה ושם בגופות של אנשים שנורו בנסיונםלהמלט, וכעת מי הביצה תובעים אותם במהירות לעצמם; האוויר רווי בצווחות וקולות מאוסים נוספים של אורקים מלמעלה.

מהקולות למעלה, ומקטעי דברים שהדמויות מצליחות להבין, עולה שמוק'רוק מתכנן לטמון לאורזאש מלכודת, כאשר "הבוס" לשעבר יגיע לכאן עם כוח קטן של חצאי-אורקים שנותרו נאמנים לו, בלא לדעת עד הסוף את היקף הבגידה... ובין היתר, מתכנן "לברך" אותו על-ידי הצגת ראשה הערוף של בת-דודתו לוק'רה, אולם זו עדיין לא נתפסה, והדובר – חצי-אורק ענקי בשם גאשנאש, אומר משהו על כך שהיא לא תצליח להסתתר או להתחמק לנצח.

 

טכנית: החבורה נדרשה לבצע מספר בדיקות הליכה שקטה, כאשר כל כשלון יוצר מספר נקודות רעש. אסור היה לעבור סך מסויים כללי של נקודות רעש, כדי לא להחשףולהקלע כבר בשלב מוקדם מאד לקרב קשה אגב מטחי חיצים מלמעלה.

 

 

ההתגנבות אל המערות שמתחת למצודה

בתוך הצללים של המעגן, הדמויות נתקלות באוכלי-נבלות קרומיים מהביצה, ונאלצות להאבק בהם, בתקווה שהרעשים והצווחות לא יזעיקו את האורקים מלמעלה; אבל למזלם, נדמה שהזקיפים לא ששים לרדת אל מי האפסיים שורצי אוכלי הנבלות, ומעדיפים לסבור, לפחות לזמן-מה, שהיצורים מתקוטטים על חלקי גופות.

טכנית, כל סיבוב יוצר עוד יחידות רעש, ועל הקרב להגמר לפני שסך הרעש יעלה על המספר שהוציאו הזקיפים בגלגול בדיקת הערנות/הבנה שלהם.

 

הדמויות בודקות את העקבות ואת הסימנים השונים בבוץ, ומגלות פתחים אפלים בתוך הסלע, שמתפצלים לכמה כיוונים ויורדים למטה, אל מה שמתגלה כשרידים שקועים של בית עתיק שהיה חלק מישוב שעמד כאן לפני רעידת האדמה הגדולה.

המערות המטפטות, על שרידי התגליפים והחדרים השקועים עמוק והמוצפים למחצה, שורצים סקאת'ידים, שהתארגנו כאן במעין שבט תחת ידו הקרומית וארוכת הטפרים של יצור מעוות גדול וערמומי יותר מהאחרים, שמכונה "בוס גולגאש"; אגב מלחמה ביצורים השונים שתחת מרותו –סקאת'ידים וחיות ביצה חשוכות שאילפו, הדמויות חושפות תבליטים עתיקים, וחולפות דרך חדריה של עלמה צעירה שכוחה בשם לינלאריאל, שאהבה מאד ספרים עתיקים, ומתה בדמי ימיה; ולאחר מכן, אביה הפך את חדריה למעין מקדש לזכרה, עם תגליפים וציורי קיר מתוך הספרים שאהבה – הדמויות מזהות שם כמה ציורים של סצנות מפורסמות מתוך הספר האדום (למשל, ציור של בילבו מתגנב למאורת האוצר של הדרקון, ומתחת הכיתוב 'כל עוד יש חיים, יש תקווה'), אבל גם מתוך יצירות אחרות ומוכרות פחות.

בין השאר, יש שם ציור של סצנה מפחידה של דובים מתגוששים במאורה של שבט פראי, וראש שבט מקושט במחרוזות, עם פנים אכזריות ומשועממות, צופה במחזה מכסאו; הדמויות חושדות, שהאיור הזה, כמו גם כמה אחרים ששרדו טוב פחות, הם מתוך 'הרוחות הקרות של פורוכל'. כמה ציטוטים מחוקים למחצה, מספרים משהו על השבעת רוח רעה לנקמה; וקטע משפט סתום שחציו הראשון נמחק לגמרי, וחציו השני הינו משהו כמו "צורה, כפי שהיה אביה רע-המעללים, אולם את דמותה יכולה היתה ***** לא לדוב גדול מהיער, אלא ****** ** ******".

(ואגב, כך, הדמויות צריכות להתחמק גם ממלכודת של טחב רעיל שמכסה כמה מהקירות והתבליטים, ולהלחם בסקאתידים מחדר לחדר, עד שהחבורה סוגרת על 'בוס גולגאש' וקוטלת אותו, ויתרת היצורים מתפזרים ונמלטים לכל העברים.


הדמויות חוצות שרידים של טרקלין מוצף, תוך הסתכנות בסלעים נופלים ובנחילים של חרקי מים טורפים; בנקודה מסויימת, הדרך חסומה ורומברינד צריך להפעיל את כשרון הכריה שלו כדי לפנות חלק מהמפולת, כאשר כשלון יכול לסכן את הדמויות בסלעים נוספים שיפלו על ראשן.

בסופו של דבר, החבורה מגלה מדרגות ישנות שיוצאות משרידי הבית הנשכח והקבור עמוק, ומוליכות אותן אל תוך צללי התעלה הגועשת שבין שני האיים; פעם נוספת, החבורה צריכה לחצות בשקט, בלא להסב תשומת לב של הזקיפים הרעשניים והגסים שמוצבים למעלה; ואגב כך גם להאבק עם הזרם ולא לאבד שיווי משקל, מה שיכול לגרום לנפילה, נזק הלם והרבה מאד רעש מיותר.



החילוץ של לוק'רה

הדמויות מוצאות פתח נוסף בבסיס האי הגדול יותר, ומפלסות את דרכן לתוך מערה מטונפת ושורצת אורקים; יש שם כמות גדולה למדי, אבל למזלן של הדמויות, הם מוסחים בקרב אחר – כמסתבר, לוק'רה וקומץ חצאי-אורקים נאמנים לה נסוגו דרך המנהרות המוצפות, אבל בסופו של דבר כותרו ונלחצו אל הקיר באחד החדרים המוצפים למחצה, ומצבם נואש –לוק'רה עדיין מרחיקה את האורקים ההרריים עם החיצים המדוייקים שלה והחתול הזועם והפצוע שלה, וחלק מהם לא ממש מאושר מהעובדה שמוק'רוק שלח אותם בתור בשר תותחים.

טכנית: הארוע הזה עבד על סוג של ספירת זמן, כאשר לפי הזמן שהעבירו הדמויות קודם, הנתיב שבחרו וכ"ו, נקבע האם הם מגיעים כאשר לוק'רה עוד עד הרגליים או לאחר שנהרגה. במקרה הזה, הדמויות הצליחו להגיע בזמן.

 

הדמויות הולמות באורקים מאחור, ולאחר קרב קשה קוטלות את המנהיג שלהם – שאמאן מצובע עם גולגולת מבעיתה בתור מסכת פנים, בעל גרסאות מעוותות של לחשי מרפא וכהונה, וידע נרחב ברעלים וקללות, ו"חיית מחמד" – חרק מערות ענקי ושחור כלילה, עם כנפיים שחורות מזמזמות ומצבטיים ענקיות נוטפות רעל שחור.

מקטעי ההתרברבות של השאמאן, לפני ובתחילת הקרב, הדמויות מתחזקות במסקנה, שמוק'רוק עצמו הוא לא יותר משליח; וכפי שהשאמאן מתרברב "המורגול השחור מתעורר" – ככל הנראה, ברמז למעורבות של כת המורגול עצמה בארועים, הגם שהדמויות לא מצאו איש מהם בתוך החורבות.

 

לוק'רה מחוספסת וגסת-רוח כתמיד, והגאווה הפגועה שלה לא משפרת את הנימוסים שלה (אבל היא שואלת היכן קאלרון והאם נפגע); אבל ניכר שהיא וקומץ הנאמנים שלה כבר לחמו בכוחות האחרונים שלהם ולא יכלו לשרוד יותר משעה קצרה מאד.

היא ממורמרת מאד על כך שרבים מדי מ"הבחורים", הסתחרר להם הראש מההבטחות של מוק'רוק לשפע שלל ושעשועים, עד ששכחו לגמרי את הכבוד שלהם; היא מאשימה בעיקר בני שבטים אחרים שהצטרפו אל אורזאש בשלבים מאוחרים יותר ("אני אמרתי לאורזאש שאי אפשר לסמוך על בני קאגשורק ועל צפרדעי-דם, לא הרבה יותר טובים מבני-רימה, יקח אותם האופל").

היא עצמה כמובן שחשדה שמוק'רוק מתכנן משהו, אבל לא האמינה שיפעל כל-כך מהר וכל-כך חזק... היא מטילה גם ספק בכך שהדמויות הצילו אותה מתוך טוב לב, אבל מוכנה לשתף פעולה לטובת המטרה המשותפת – הרצון לראות את הראש של מוק'רוק מוקע על כידון.
בסופו של דבר, הצדדים מגיעים להסכמה על כך שלוק'רה ומה שנשאר מאנשיה יחמקו בחסות המהומה, כדי להזהיר את הבן-דוד שלה מהמלכודת, והדמויות יקבלו ממנה הנחיות ומידע על המנהרות ועל הדרך המהירה ביותר לפשוט כלפי מעלה ולפגוע במוק'רוק פגיעה כואבת, באורח שתכין או תקל על פשיטת נקם של כוח גדול יותר על המצודה.

 

לוק'רה מוסרת לדמויות את הדרך המהירה לטפס אל תוך פירי הכלא, שם מוק'רוק ובני-הרימה מחזיקים עדיין כמה אסירים מהמצודה, וגם אחד או שניים מהבחורים הנאמנים שלה (היא מכירה יפה את המצודה, וביקרה בה כמה פעמים עוד כאשר בני האדם שלטו בה – בין אם במסגרת משא ומתן או סחר לא רשמי, לא לגמרי ברור); היא מזהירה אותם שהזמן קצר, משום שברגע שהבני-רימה יבינו שהשאמאן ששלחו למטה נהרג, הם יתחילו לשחוט את השבויים.



הפריצה אל תוך פירי הכלא

הדמויות מקבלות את עצתה של לוק'רה, ועושות מעקף דרך מנהרות מוצפות שיש בהם עדיין שרידים של רחוב חנויות ישן מהישוב ששקע אל מתחת לביצה לפני מאות על מאות שנים; האיזור נגוע בטחביות ענקיות שהכוח העולה של המורגול עיוות אותן והפך אותן למפלצות מעוותות וצמאות דם, והן עורבות על העמודים, בטחבים של התקרה ובנקיקים, ומתפוקקים לשלוליות סמיכות ומבאישות לאחר שהם נקטלים.

הדמויות נקלעות לקרב נוסף עם היצורים, וגם לסכנה של סלעים נופלים ומלכודות בקיר, בתוך שרידיה של "חנות הבדיל של נוריאל", שכבשניה הישנים מזרימים כעת מים עמוקים וחומים. הדמויות מפלסות דרך, ומוצאות כמה שכיות חמדה ותבליטים ישנים, בין היתר של רב-אומן מתחילת העידן הרביעי כורע ברך בפני אחד ממלכי גונדור על רקע המזרקה והעץ הלבן (שבתמונה הוא כבר גדול מאד), ומגיש לו גביע מעוצב בדמות שני דרקונים מתפתלים זה על זה.

בסופו של דבר, לאחר חציבה נכונה וקרב נוסף עם טחביות נגועות, נחשפת גם תיבת אוצר ישנה, עם אבנים טובות, כמה חיצים מעולים שראשיהם צוננים כמו קרח, וקסדה מרוסקת אבל ניתנת לתיקון, שנבנתה לפי הצורה של עוטי השחור והכסף, אבל יש עליה את סמל הדרקון של קאיר-אנדרוס, מה שמרמז על כך שהיא מאמצע העידן הרביעי לכל המוקדם; ובכל זאת, אם וככל שרב-אמן יתקן אותה, היא יכולה לחזק למדי את הדמות שתשתמש בה.

 

בסופו של דבר, הדמויות מוצאות מדף סלע ואת המקום אותו ציינה לוק'רה, ומפלסות את דרכן אגב בדיקת טיפוס אל פתח סודי וקבור למחצה – לא לפני שהן נאלצות להאבק ולהרתיע קופי מערות מעוותים שהתיישבו בנקבות סמוכות. הקופים, בעיקר הקטנים יותר, יודעים להשליך אבנים ממרחק, ולפי השרידים שהדמויות מוצאות, לפחות גשש אחד של האורקים מצא את מותו האלים בדרך הזו, כאשר הופתע במארב אבנים מהחורים המוגבהים בקיר.

 

לאחר שהקופים הונסו בחזרה אל המערות שלהם, והדמויות טיפסו אל הנקרה הנכונה, הן מוצאות את עצמן בקצה מדרגות שמוליכות למערכת המחסנים שהאורקים הפכו לתאי-כלא ובית מטבחיים.

הדמויות מסתערות במעלה המדרגות, ממגרות שני סוהרים חצאי-אורקים מופתעים, וקשת אורק צווח שבא בריצה, וחודרים אל תוך לב-ליבם של הפירים המבאישים, שריח המוות עומד חזק מאד באוויר שלהם.

מבדיקה של הצרורות והחבילות, לא אלו של הסוחרים שנבזזו ונהרסו, אלא מה שהאורקים או חצאי האורקים של מוק'רוק הביאו עימם, ישנן ראיות ברורות לכך, שכת המורגול ציידה אותם בנשק ובמתנות – והדמויות יותר מחושדות, שכל ההתקפה הזו על המצודה היא רק חלק מתוכנית גדולה עוד יותר, שהאורקים הם רק חלק מהפיונים שלה.

הדמויות מסתערות הלאה, כדי לשבש את ההוצאות להורג והעינויים, ובסופו של דבר סוגרות על רב-הסוהרים, חצי-אורק ענק בשם באר'מוש, מידידיו האישיים של מוק'רוק; הוא משיב מלחמה פראית, כשהוא נעזר בחבורה שלמה של אורקים, ובגובלין מתנקש שמנסה לדקור את קלבריאן מאחור אגב התנגבות בצללים.

 

חלק מהאסירים אכן נשחטו, כאשר הסוהרים האורקים מנסים לעכב את הדמויות בהסתערות מפתחים צדדיים, כדי לתת זמן לחבריהם להשלים את המשימה; הדמויות מצליחות להציל את רעייתו (או אלמנתו) של אחד הסוחרים העשירים, שנמצאת בקטטוניה מוחלטת כשהיא לופתת חולצה קטנה וספוגה בדם, ולוחשת כל הזמן "רינד, רינד, רינד"; ואת אחד מנאמניו של אורזאש -סייר בשם אוגמור, ששואג בזעם (הוא חושב בהתחלה שבאר'מוש הגיע לצפות בהוצאה שלו להורג), מכנה את בארמוש בכמה כינויים גסים במיוחד, כשהוא קורא לו לפחות לתת לו גרזן ביד ולבוא אליו באחד על אחד...תולעת ארורה ששולח בני-רימה לעשות את העבודה שלו במקומו.

לאחר מכן, הדמויות מוצאות עוד אדם חי – סוחר חלקלק בשם טארון, שמנסה לתמרן את הדמויות לעזור לו לחפש את המטען שלו, אבל הסצנה משתנה, כאשר אוגמור מספר לחבורה אגב יריקה, שהלבן-פנים העלוב הזה הסגיר את החברים שלו לבני-הרימה, אפילו לפני שהתחילו את ה"שעשועים", והם ירדו למטה ושחתו את כל מי שהסתתר שם, כולל הילדים. בסופו של דבר, כאשר הדמויות לוחצות את הבוגד המיבב אל הקיר, נפלטת האמת – שהוא היה עוד קודם בקשר עם גמדים קצרי-זקן מפוקפקים (דורהאנדס), והוא מכר להם כל מיני דברים; מסתבר, שהדורהאנדס חיפשו גביע וכמה כלים נדירים אחרים, שמשום-מה סברו שאפשר למצוא בטאראת'-גייל; ואולי זו אחת הסיבות האמיתיות למתקפה על המקום.


(מסתבר לדמויות, בין היתר, שכוח של קצרי-זקן נכנס למצודה לאחר שהאורקים כבשו אותה, כדי לסחור בביזה; אבל לא ברור בכלל אם הם נלהבים לסכן את הצוואר של עצמם עבור ידידיהם האורקים... כך או כך, זה די והותר בכדי לשחרר את חרצובות לשונו של רומברינד על מידותיהם הטובות של אותו קלאן, שמבייש את עם דורין בעצם האוויר שבניו המלוכלכים נושמים).

 

 

התא של וארלאריאל

כמה תאים עם מחזות זוועה, וסייר אנושי גוסס שעבר עינויים מחרידים, מובילים את הדמויות בסופו של דבר אל מסדרון צדדי, שם כנראה האורקים מחזיקים אורגת-ערפל שבויה, אם לא הספיקו בינתיים לשחוט אותה.

אלא שבאורח מוזר, השומרים החצאי-אורקים והקצב שבא להוציא להורג עומדים ליד התא כמו גלמים, כאילו נפלו בסוג של נמנום בהקיץ, ממנו הם מתנערים בפראות רק מאוחר מדי, כאשר הדמויות מסתערות עליהם.

אורגת הערפל השבויה יושבת על ספסל בתא שלה; עטויה עדיין באפודת שריון מאובקת; היא גבוהה לפחות הגבירה גלניס, עם שיער ארוך שהיה במקור זהוב-כהה, אבל כעת הוא מכוסה ברובו באבק וזוהמה. היא מודה לדמויות בקול שליו וענייני, טבול בקורטוב ציניות ("תסלחו לי אם אקצר ולא אסיח על אור הכוכבים עכשיו, שהיתי בחברת... אלו (הצבעה על הגופות של האורקים) יותר מדי זמן", ונראה שהפחד ממנה והלאה; לפי דבריה, היא הסתובבה בעבר עם לורד אמרוס, אבל לטענתה לקחה את הרגליים והסתלקה כאשר הוא הפך מטורף מדי לטעמה.

("אז החלטתי לחפש פירות מבורכים במקום אחר").

 

היא מוכנה לגמול לדמויות בחבילה שהיא שולפת מקרן-זווית של התא, שנעלם אי-כה מעיני האורקים, בתוכה בקבוקון עם תירוש אדום-כהה ("מה שאמרוס לא יודע שנעלם, לא יזיק לו"), ומציעה לגימה לדמויות – הטעם הוא עשיר ונפלא, כמו שילוב בין דבש לענבים חזקים מאד ועוד רכיבים שהדמויות לא מכירות; אבל החבורה חשה כיצד חלק מהעייפות וההתשה נעלמת ממנה.

מעבר לסיפור הקצר על העריקה שלה (הדמויות מפקפקות בו, וסבורות שהיא קשורה דווקא ללגיון של אלדראל), היא משתמטת מלנדב עוד פרטים, מלבד העובדה שהיא חיילת; ו"דם הכוכבים המבורך" של אורגי ערפל שהיא בורכה בו, או קוללה בו, תלוי את מי שואלים, העניק לה חיים ארוכים יחסית, והשתתפות בלא מעט מלחמות, שרובן הסתיימו בתבוסה.

 

וארלאריאל מספרת לחבורה, היכן המדרגות שיוצאות מהכלא, שמגיעות לתאים חצובים בסלע, בתוכן עומדות בליסטראות שיוכלו לטבוח בכוח שינסה לתקוף את האורקים שבמצודה; והיא עצמה (וגם הסייר החצי-אורק אוגמור) מוכנה לקחת חרב ממה שנפל על הרצפה מחצאי האורקים הקטולים של מוק'רוק, ולחפות לדמויות על העורף בעודן תוקפים את חדרי הבליסטראות.

אלא, שאגב שהיא מסתלקת, בוחנת ומרימה את אחת החרבות הישרות שנפלו לרצפה, וחצי-האורק מעיר משהו גס ומכוער מאד על אורגי ערפל מסוגה שאי-אפשר לעולם לבטוח בהם, רומברינד מדמה לשמוע את קולה, כמו מעין הזיה, מדבר הישר לתוך ראשו, כאשר הפעם היא מדברת אליו בקאזדול שוטפת ורהוטה להפליא:


"קצרי הזקן חיפשו כלים וחומרים בשביל רב-אומן שמוחזק על-ידיהם, אבל אינו אחד ממניינם".

 

רומברינד מחוויר כמו סיד הן מהמילים המפתיעות, אבל עוד יותר מכך מהמסר – שהוא מבין אותו כרמז, שקלדואין - הרב-אומן תחתיו שירת פעם במנהרות הנוצצות, ושאותו אכזב ונמלט ממנו לאחר התעלול האכזרי שחיסל את יצירת המופת שקלדואין תלה בה את רוב רווחיו ושמו הטוב, הוא זה שמוחזק בידי קצרי-הזקן, וגורלו תלוי על חוט השערה.

 

 

סצנת הסיום

הדמויות פושטות על תאי הבליסטרות בדיוק בזמן, כאשר צרחות ורעשי אימים עולים מהקומה למעלה, וגם מהביצות שמעבר לחומה – נראה, שפרחחי הגבול הרוהירים ארגנו את כוחם, ומתקדמים לעבר טאראת' גיל להנחית מהולמת נגד ולטאטא ממנה את האורקים ואת הבחורים של מוק'רוק.

לעומת זאת, קצרי הזקן – בוגדניים כתמיד – לא חיכו שהמצודה תקלע למצור, ונמלטו דרך אחד הפתחים הצדדיים עם שללם, כולל אותו גביע מסתורי, כשהם מותירים את "יד הדם" (הכינוי היהיר שמוק'רוק אימץ לעצמו) והאורקים בני-בריתו לבד; וגם תגבורת אפלה נוספת עליה בנו (אולי של כת המורגול) לא הגיעה;

ועדיין, האורקים במצודה רבים ופראיים; ובכל מקום יש שרידים של גופות מעונות, מוקעות על הקירות.

בסופו של דבר, הדמויות הודפות מתקפת נגד פראית, שמוביל אותה אחד מסגניו של מוק'רוק, לוחם משוריין מכף רגל ועד ראש בשם דאשטוג; לאחר שהוא נקטל, והדמויות הורסות את הבליסטרות, החבורה נסוגה בחזרה לעבר הפתח דרכו הגיעה, במטרה להראות לתוקפים את הדרך הצדדית, כדי למנוע מהם להסתער על החומות מתחת לברד של חיצי אורקים. 

 

לאחר מכן, הדמויות בוחרות לוותר על השתתפות במתקפה הסופית על טאראת' גיל, מאחר ולדעת החבורה האורקים ממילא הם לא יותר מפיונים, ובמקום זאת לרדוף אחרי קצרי הזקן – גם במטרה לנסות לשחרר את האסירים שהם מחזיקים, וגם בתקווה שהם יובילו את החבורה למקום בו מתרחשת התוכנית האמיתית– של כת המורגול, לורד אמרוס או שניהם גם יחד.



 

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.