??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

קמפיין 'הטבעות הקרות של גרינפילדס'

 

(קמפיין נלווה שמתרחש במקביל ל'דמדומי המערב')

 


ספר ראשון: חליטה של צרות עם לימונית ולואיזה


פרק
IV: הפשיטה על באראד אמאריון



חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 



 

פתיחה - הבוגאן מכונסים סביר חורבות טירת קור-אמאריון

כאשר החבורה יוצאת ממחסה העצים האחרונים של נאן מורת'וין ומתגנבת לעבר חורבות טירת קור-אמאריון, כבר שוררת חשיכה בחוץ ועומד ערפל כבד. כאשר הדמויות מתקרבות די הצורך אל האורות האדומים, הן מבחינות ששבט שלם בוגאנים התאסף כאן, ואולי יותר מאחד. מלבד הזקיפים החמושים והדרוכים למדי, החבורה מבחינה בזקנים, נשים ערומות למחצה שלרבות מהן תינוקות, נערים צעירים וילדים מתרוצצים או רוקדים בפראות לקול מוזיקה צורמת של תופים, קרנות עכורות וסוג מסויים של חליל; ולמרות המחזה הגרוטסקי, לואיזה מסוגלת להבחין בדמיון לא מועט לריקודים של הוביטים שהיא מכירה היטב.

הלקליריה מעירה, שאכן נראה כאילו עומד להתבצע טקס גדול, ששיאו יהיה לפני עלות השחר; אולם לנסות להעפיל אל החורבות מכאן שקול להתאבדות; הקשתים של הבוגאן ינקבו אותם בעשרות חיצים עוד לפני שיגיעו אל המדורות; לואיזה מסכימה איתה, וגם נרתעת מאד מהאפשרות שהקרב יהפוך לטבח.

מסיבות אלו, החבורה מחפשת דרך עקיפין.

 

הערת שה"ם: בהרפתקאה הזו יש מימד חזק של 'משוך כמה שפחות תשומת לב, פן יבולע לך'. מלבד חלק מההתקלויות הקבועות בשלבים המאוחרים יותר של ההרפתקאה, האויב נבנה על בסיס 'טבלת התקלויות', שהולכת והופכת קשה יותר, ככל שהדמויות נכנסות ליותר קרבות.

כלומר, כל פעם שהדמויות מושכות תשומת לב - בשלבים הראשונים, בגלל הקמת רעש או גלגולי התגנבות גרועים, יש התקלות בבוגאנים - תחילה, משוטטים מעטים ולא מאורגנים, ובהמשך יותר ויותר, מסוגים קשים יותר ובמספר גדול יותר; מה שבסופו של דבר עשוי להביא את הדמויות להתשה, סכנת מוות, ואולי גם הכרח להמלט בלא לחלץ את השבויים, קרי כשלון בהרפקתאה.

בפועל, שילוב בין כמה החלטות נכונות לגלגולי התגנבות סבירים, שמר על ההתקלויות ברמת קושי קלה עד סבירה, כמעט עד הסוף.

 

החבורה עוקפת את איזור החינגה, ומפלסת את דרכה מתחת למתלולים עליהם בנויה הטירה; ועד מהרה, היא מגלה שהצללים הנמוכים באופק הם חורבות של כפר של בני העם הגדול; הכפר נחרב לפני כמה שנים, ובשטח עוד מתגלגלים שרידים שמעידים על העובדה שהתקפה גדולה של בוגאן ירדה על הכפריים בהפתעה, לפני חודשים או לכל המאוחר שנה או שנתיים. הבוגאן הגיחו מהחשיכה עם לפידים, והטילו חניתות או דקרו מאחור את בני האנוש המבועתים שניסו להמלט; ונראה, שגם הטירה עצמה נפלה באותה התקפה.

הדמויות נתקלות פה ושם בשרידי גולגלות ושלדים של בני העם הגדול, קבורים למחצה בבוץ; שרידי ציוד פשוט (כמו סירי בישול גדולים שעמדו בחצר), ועוד; וצריכות להתחמק מבוגאנים בודדים שנוברים פה ושם בחורבות - אולי כדי לחפש פקעות ואולי כדי לחפש משהו אחר.

 

לאחר שהדמויות חומקות מהחורבות בלא לעורר תשומת לב, הן נאלצות לחמוק בין עצים כדי לא להתגלות בידי מגדל שמירה פרימטיבי שהבוגאנים הקימו על מתלול שעולה לאחד מצדדי הטירה החרבה; ומשם לגלוש אל תוך מים בוציים, שורצים חרקים מזמזמים וקני ביצה גבוהים.

 

הערת השה"ם: כאן הדמויות, שהצהירו על כוונתן למצוא דרך למצוא כניסה אל החורבות, לבצע מבחני ניווט ומציאת הדרך הנכונה בבוץ ובין קני הביצה המתעתעים. כל כשלון,היה אמור להוליך את הדמויות לסכנה או התקלות מיותרת, ואז לאפשר להן לגלגל מחדש גלגול מציאת דרך קל יותר.

בין היתר, היתה חלקת בוץ טובעני ומסוכן; בריכה שבה שרץ צלופח ענקי; וקן של חרקי ביצה מגודלים.

בפועל, החבורה הצליחה למצוא את הדרך הנכונה במהירות, ולהמנע מההתקלויות האלו.

 

 

הכניסה אל המערות המוצפות מתחת למגדל

בסופו של דבר, הדמויות מוצאות דרך שמגיעה הישר אל מתחת לקיר אבן נישא של הטירה, שבאיזור זה הוא לא מוגן בידי תצפית; יש חור אפל שהמים קרעו בין הלבנים, אלא שבתוכו גדלו מטפסים סוררים, שיש לפלס ביניהן דרך, אגב מאבק בבוץ חלקלק - הדבר לוקח לחבורה זמן ומספר כשלונות, והרעש שהדמויות מקימות מושך אליהן צלופחי בוץ עיוורים וחדי שיניים, שהחבורה נאבקת להדוף, בטרם המטפסים נכנעים והחבורה מצליחה להדחף אל תוך הפתח בקיר.

 

מערה דמויית צינור עתיק וגדול, מוליכה את החבורה אל אולם תחתי מוצף למחצה במים, שנופלים לכאן מחור גדול בקיר; החבורה מתמודדת במהירות עם זקיף לא עירני, ומוצאת את המדרגות שעולות לחלק גבוה יותר של הטירה; אלא שיש גם בקיר הדרומי גם פתח אחר ומבעית, עם גולגולות שאבקה אדומה מחליאה וזוהרת הפכה אותם למעין פנסים גרוטסקיים.

הלקליריה משכנעת את החבורה, למרות לחץ הזמן, לבדוק את המקום - עומד שם משהו רע, שיכול לבוא בעקבותיהם ולחסום להם את הנסיגה, היא טוענת; ומלבד זאת חושפת טפח מהאינטרסים שלה: היא ניחשה עוד קודם שהבוגאן מתכוננים למלחמה. היא רוצה ליטול מהם כמה שיותר מהנשק או הכלים המיוחדים שלהם, אחרת לטענתה עלולים עוד חפים מפשע רבים לההרג.

לואיזה וטומרוז משתכנעים, גם אם בלב ולב, משום שההדים מהפתח הראשי, שדומים לקריאות וצרחות רחוקות, לא מבשרים טובות.

 

החבורה מפלסת את דרכה אל מערה מלאה בקישוטים תלויים - בעיקר עצמות, איברים פנימיים נרקבים, ובמקום מסויים גם שרידים של אישה כפרית מהעם הגדול, וציורי קיר מוזרים, נוצצים באדום.

בלב המערה, הדמויות נלחמות והורגות שני שאמאנים, שנראים כמו גרסה של הבוגאן ל- Defilers הידועים לשמצה של האורקים; מקועקעים בכל גופם, עוטים מסכות מגולגלות מעל גוף ערום למחצה, ומחזיקים בכלים ספק-קסומים שגורמים חולשה וחולי - אחד מהם נלחם עם מטה ארוך זוהר בירוק; ולמרות שאינו מסוגל להטיל לחשים ממש, כל מגע עם הירוק הארסי גורם נזק כבד, חולשה ועשוי לגרום גם מחלה; האחר נלחם עם שוט ופגיון שנוטף עסיס דוחה ומסוכן.

במהלך הקרב, הרעשים גורמים לכוח נוסף וקטן של בוגאן, כולל שני קשתים, לבוא בריצה מאחור, ולהתקיף את הדמויות מתוך מנהרת הגישה; החבורה מצליחה לנצח הן את השאמאנים והן את התגבורת, ולחטט בין החפצים הדוחים של השאמאנים.

אוצרם של השאמאנים: בסופו של דבר, מלבד שלל חפצים מוזרים בלא ערך רב - כולל לא מעט מטילי מתכת חרוטים כמו מדליונים גסים, חלקם בצורת מסכת פנים חרוטה באופן בסיסי, לואיזה מאתרת תיבה שחורה ונעולה היטב שהיתה חבויה בחדר. המנעול מתוחכם ומסוכן, מצויד בין היתר בלהב שמרוח ברעל מקולל וחזק במיוחד.

(הערת שה"ם: מגע עם הלהב יכול היה לגרום נזק שאינו ניתן לריפוי במשך שעות ארוכות, בנוסף לחולשה ולחשש שהרעל יתפרץ מדי פעם במהלך קרבות, ויגרום נזק פתאומי נוסף (ניתן לריפוי)).

 

לאחר שהחבורה מצליחה לנטרל את המלכודת, התיבה נפתחת וחושפת אוצר של מטבעות עתיקים, שחלק מהם נראים מפוקפקים מאד, ועצם המגע שלהם מעביר צינה במי שאוחז בהם. הלקליריה מזהה מיד שחלק מהמטבעות שייכים לוייט - אחד משוכני הכוכים הידועים לשמצה; ואילו כמה מטבעות אחרים מוטבעים עם סמל מפחיד של מסכת-פנים לבנה ומתה, שלואיזה מזהה מיד כדומה לסמלים שמצאה ליד הסוס המת במכרה של ביטרסטוק.

אם לא די בכך, הדמויות מוצאות בתחתית התיבה קנדלברה זעירה אבל יקרת ערך מאד, מחושלת במתכת כהה עם שלל חריטות עדינות ואפלוליות, בסגנון שנראה כאילו הגיע לא פחות ולא יותר מאנגמר שצפון, או לפחות נוצק בהשראת הסגנון הזה, וביד אומן. לואיזה יכולה להעריך שהחפץ הזה שווה כמות גדולה מאד של כתרי זהב; והגם שהיא שמחה בשמחתו של טומי, שחושב על שימוש בכסף או בחלק ממנו לתיקון המחפורת ההרוסה של המשפחה שלו, היא חוששת ממה שהחפץ הצונן והמוזר הזה יכול לעולל בידיים הלא נכונות.

 

 

פריצה למנהרות הכלא

המדרגות בצידו האחר של האולם המוצף, מוליכות בסופו של דבר את החבורה אל מנהרות הכלא שמתחת לטירה; הדמויות נאבקות בסוהרים בוגאנים, ומצליחות למנוע מאחד מהם להמלט ולהזעיק תגבורת, ואז מתחילות לבדוק את התאים.

 

הערת השה"ם: כל אחד מהתאים נעול במנעול כבד, לא ממולכד אולם כזה שגורם התעסקות ויכול לייצר לא מעט רעש - ובסופו של דבר להזעיק תגבורת/התקפת נגד של האויב, שתגביר בתורה את רמת הסיכון של ההתקלויות בהמשך. הדמויות צריכות להחליט, לאחר בדיקה ראשונית מבחוץ, אלו תאים הן רוצות לנסות לפתוח, ועל אלו הן מוותרות.

 

שניים מהאסירים באגף הזה כבר מעבר לכל עזרה: באחד התאים ישנו אורק קטן ומת לגמרי, שהגופה שלו כבר החלה להרקיב ולמשוך חרקים. בתא אחר, יש צייד אוצרות אנושי מפוקפק, שבעבר כנראה היה גבר גדול ומקועקע; כעת הוא כבר מעבר לסבל וכאב, בשלבים האחרונים של מחלה שגורמת לו להתבוסס בקיא של עצמו ולהקיא זחלים שרוחשים בתוכו - החבורה מחליטה גם כאן שלא להשקיע זמן ולהתערב או להתקרב.

בתא השלישי, לעומת זאת, ישנה אישה צעירה עם שיער כתום מטונף ופרוע, שנראית עדיין בהכרה מלאה (שמה, כפי שיתברר לדמויות, הוא וארלי; היא באה מכפר או מקום מסתור בו שוכנים שרידי הטבח שביצעו הבוגאנים באיזור הטירה; והיא נתפסה כאשר תרה אחרי אוכל למשפחה שלה, לפני מספר שבועות); בתחילה, היא קוראת לעזרה (כאשר היא שומעת את קולות הקרב); ואז נרתעת, כאשר היא רואה את ההוביטים של החבורה. לואיזה מנסה להרגיע אותה, כאשר הלקליריה עובדת על המנעול של התא, ולהסביר לה שהם בני-ברית ולא אויבים; בין היתר, היא נוקבת בשם של אביה, לורד פרייסגירדל, שנראה שאכן מעורר משהו אצל אותה אישה צעירה - היא עדיין חשדנית מאד, אבל מוכנה ללכת בעקבות הדמויות.

 

 

חדר העינויים והגילוי העגום

לאחר מסדרון הכלא הראשון, הדמויות הודפות את הזקיפים הבוגאנים מצומת חשוכה, ואז מגלות מחסן שהבוגאנים הסבו לחדר עינויים, בעזרת כמה אמצעים פשוטים אבל יעילים ואכזריים מאד - מיטות שהוצמדו להן שלשלאות וחבלים; כד אבן ישן שהוסב למתחה של גחלים לוחשות, ודקרים פרימטיביים משוננים שחוממו באש.

המראה הוא נורא, גם אך לא רק מפני שהבוגאנים כלל לא טרחו לסלק את שרידי אלו שמתו כאן, והניחו להם להרקב על הרצפה; גופה של גבר בקרעי בגדים תלויה עדיין על הקיר, וניכר שהוא גסס כאן במשך ימים ארוכים או שבועות.

הלקליריה נאחזת בחמת זעם למראה משהו בחדר; המענים הבוגאנים תוקפים את החבורה, בין היתר בעזרת שוטים ולהבים משוננים ומורעלים, אבל הדמויות גוברות עליהם והורגות אותם בזה אחר זה.

הלקליריה, באורח מאד בלתי טיפוסי, נראית על סף שבירה ובכי, כאשר היא פשוט קופאת לאחר הקרב, ניצבת מול השרידים של האדם התלוי על הקיר, ונוגעת באצבעות החצי שלדיות שלו. היא ממלמלת משהו על כשלון, טעות מרה שלה, ועל כך שלא היתה כאן כאשר דברים קרו.

 

אחד המענים הבוגאנים, חרף יסורי הגסיסה שלו, מצליח לירוק לעבר הלקליריה למשמע הדברים.

"טבעת מחפשת? את אף פעם לא למצוא. בוגאן שאמאן חברים חזקים. בוגאן הורג כולכם!"

הוא מגחך, יורק דם ומת; הלקליריה מסתערת עליו בחמת זעם, ובועטת בו שוב ושוב. רק לאחר רגע ארוך ולא מעט רעש, היא מתחילה לחזור לעצמה, ובציניות עגומה היא מעירה:


"כאן נח לורד לות'ראנדיר קור-אמאריון, האחרון לשושלתו".


הלקליריה מבקשת מלואיזה וטומרוז להוריד את הלורד מהקיר, ולהשתמש בגחלים ובחומרים אחרים בתא כדי לשרוף אותו. היא עצמה... פשוט אינה מסוגלת לעשות את זה.

ההוביטים מצייתים; והמהומה והזמן המבוזבז מושכים התקפת נגד של בוגאנים שזרמו לתוך הצומת ממנה הגיעו הדמויות - הפעם, מוביל את המתקפה בריון מגודל בשריון מתכת כבד יחסית, ולצידו לוחמים וקשתים, אחד מהם צייד עם כלב מעוות שסר למרותו.

[הערת שה"ם: הוא מסוגל להתקפות מיוחדות מסוכנות, חלקן, כמו Command Kill, באמצעות הכלב]

 

 

מסדרון הכלא השני

לאחר שהבוגאן מובסים פעם נוספת, החבורה נכנסת למסדרון נוסף, וכאן מאתרת במהירות את תאי הכלא בהם מוחזקים ילדי משפחת באקסטון, שלמרבה ההקלה עודם בחיים ושלמים יחסית; כמה מהם קיבלו מכות ובעיטות, אולם לא בעוצמה מסוכנת או קטלנית.

ילדיה של ורבאנה בוכים ומבוהלים בקור ובחשיכה, וכמובן גם מורעבים מאד; הם לא קיבלו מאומה לאכול, מלבד מיים מלוכלכים וקרומי לחם. הילד הגדול יותר, הוגו, ניסה לרצות את הבוגאנים כאשר תפר להם אריג, באורח שלמד בבית; ומנסה עדיין לעטות ארשת אמיצה; הילדים הקטנים יותר (גורת'ו ואלבו) ממררים בבכי, וקוראים שוב ושוב לאמא שלהם, כאשר הקטנים ביותר (סינת'י ואלבו) נמצאים במצב של הלם מוחלט, מצונפים ורועדים; לאחר שהם מחולצים, הם נדבקים בכל כוחם אל הרגל של 'דוד טומרוז'.

לורבאנה עצמה אין זכר - אבל מכמה סיפורים מבולבלים של הילדים, עולה שהיא נאבקה בכל כוחה, כשהיא בועטת (וכנראה פוגעת לאחד הבוגאן במקום רגיש, מסוג שהילדים היו מקבלים עונש בבית אם היו מזכירים בשמו המפורש), אבל הבוגאנים השתלטו עליה וגררו אותה, אגב בעיטות ויריקות, למקום אחר - ומאז הילדים לא ראו אותה.

 

 

הקרב מול גונאש קוצץ-אנוש והמלווים שלו

החבורה מנסה להרגיע את הילדים ולתמוך בצעירים יותר; אבל הבוגאן שבים ומתאספים להתקפת נגד נמרצת בצומת שמעבר למסדרון הכלא. בתחילה, הבוגאן מתחכמים ומנסים למשוך את החבורה למארב של קשתים שירו בהם מכמה עברים - אבל הדמויות לא נוגסות בפתיון, ונוקטות תרגיל משל עצמם שכולל קולות קרב, כאילו כוח בוגאן אחר הגיע מהצד השני ומעסיק את החבורה בקרב בתוך מסדרון הכלא.

הפעם, הבוגאן הם אלו שנופלים בפח, עוזבים את המארב שתכננו ורצים לתוך המסדרון, מה שגורם להם לאבד את היתרון שיכלו להפיק מהמספר הגדול שלהם, ולהכנס לקרב ב"גלים", באורח שהקל על החבורה להתמודד איתם.

הכוח של הבוגאן גדול יחסית, וכולל קשתים, לוחמים משוריינים; צייד עם כלב תקיפה מאולף, ובסופו של דבר גם את אחד ממנהיגיהם - בריה מכוערת וחסונה כמו עץ קטן, בשיריון משובח יחסית, שמשתמש בגרזן דו-ידני כבד ומבריק שלא היה מבייש לוחם גמד מכוח מובחר.

היצור, שצווח שוב ושוב את שמו "גונאש קוצץ-אנוש", לועג לחבורה בשפתו המשובשת, ומתפאר בכך (או לפחות כך עולה מהמילים המשובשות שלו) שהוא זה שהכריע את הלורד בן-האנוש וגרר אותו לחדר העינויים.
גונאש הוא מגדל מלחמה אכזרי שמכה במהירות מסחררת, מסוגל להסתחרר ולתקוף מפעם לפעם כמה מטרות בעת ובעונה אחת, ועוד; והוא מצליח לפגוע בדמויות לא מעט ולהחזיק מעמד גם זמן רב לאחר שמלוויו נפלו; כמו כן, הלקליריה סופגת פגיעות מסוכנות בקרב שהיא מנהלת מול קשתי האויב, ולמרות שהיא פסע מהתמוטטות או גרוע מזה, היא מתעקשת להמשיך ולהלחם, כשהיא אחוזה בזעם.

 

לקרב מצטרף עוד אויב מוזר, אבל למעשה בעל כוח אפסי - ספק גובלין גדול וספק אורק קטן, שנראה מפגר למחצה, עם קול צווחני גס, ובעצמו שבוי - נוכח העובדה שיש לו שלשלאות על הרגליים שמקשות עליו ללכת מהר. הוא צורח "בוס, בוס, לבני פנים לבוא!" וזורק אבנים שמהוות סיכון אפסי; בשלב מסויים, הוא נמלט כשהוא מתגלגל על הקרקע במורד המדרגות. הדמויות, שעסוקות באויבים מסוכנים בהרבה, לא מנסות לעצור אותו או לפגוע בו, עד שהוא נעלם אי-שם לצללים בדרום, במקום בו המסדרון חם יותר.

 

 

הנפח האורק ומנהרת האחסון

הגובלין הצווחן, שנמלט דרומה, למקום שהאוויר החם שעולה ממנו, מרמז שהוא חדר כבשנים או משה דומה, ומזעיק את ה'בוס' שלו - אורק שמן ומכוער בשם גאהורג, שמחזיק בפטיש נפחים גדול ומלוהט, אבל לפי השלשלאות על הרגליים שלו, גם הוא שבוי בידי הבוגאן - ואלו משתמשים בו למלאכות מתכת.
גאהורג מקבל את החבורה בשטף קללות גסות במיוחד, ומאיים למעוך אותן עם הפטיש שלו; אבל חרף האכזריות שלו והרצון שלו לפגוע בחבורה, נראה שהוא מודע לבעיה הקטנה בדמות השלשלאות על הרגליים - ומסתבר גם, שהוא והלקליריה מכירים היטב אחד את השני.

מתחילה סצנה מוזרה שבה הלקליריה - שרק ימים מספר קודם לכן העמידה פני עלמת ערפל ענוגה, מלגלגת על האורק בשפה שהולמת את הדיבור שלו, מכנה אותו "קוף זקן ושמן".

מהקללות הגסות של האורק, הדמויות מצליחות להבין שהבוגאן לכדו "אותו ואת הבחורים שלו", ביניהם גם האורק המת מתא הכלא ש"התחצף אל החולדות יותר מדי" וכנראה ניסה לדקור את אחד הבוגאנים - וכרגע, נשאר לגאהורג בתור שוליה רק ה"סנאגא הקטן, הצווחן חסר המוח".

 

לואיזה תוהה על היחסים בין האורק לאורגת הערפל - אין ספק שהוא היה משסף את גרונה לו רק היה יכול, ועדיין בעל-כורחו, יש לו הערכה מסויימת כלפיה. בהמשך, למרות הקללות הגסות והאיומים, וגם השאלה המתגרה שלו, אם היא תיתן לו לנשנש כמה מהידיים השמנמנות של ההוביטים הקטנים שנסרחים אחריה, מה שגורם לטומרוז לעמוד לפניהם עם פטיש שלוף, וללואיזה להעיר בקולה המאיים ביותר ש: "הם לא לאכילה", גאהורג מוכן לשקול את הצעתה של הלקליריה "לעזור לה בכמה דברים" בתמורה לזה שהיא תסיר ממנו את השלשלאות ותאפשר לו להסתלק בחסות המהומה.

למרות חששה של לואיזה, הלקליריה מוכנה לרדת עם גאהורג לחדר הכבשנים, בעודו הוא שואג על השוליה שלו להדליק את האש, לפני שהוא יתחב לו את הפנים לתוך הכבשן, רק בשביל העונג שבדבר. לפני שלואיזה הולכת, גאהורג מפנה אליה גיחוך אכזרי ("עצה חינם, עכברה מסכנה. אני לא הייתי סומך יותר מדי על אורגת הערפל הזו, אם הייתי במקומך. עם כל הפרצוף הלבן והיפה שלה, היא אכזרית עוד יותר ממני").

לאחר מכן, לואיזה מובילה את כל ההוביטים ואת וארלי אל תוך פתח המסדרון האחרון ומותירה, בלב כבד, את הלקליריה מאחור; לא לפני שהיא מזהירה בלחש את הוגו הצעיר - שנראה כמתעניין בהתלהבות רבה הרבה יותר מדי במילים הגסות שהשמיע האורק, שלא להעיז לחזור עליהם, בוודאי לאחר שיחלצו את אמא שלו.

 

מאחר ונראה שהבוגאן בתוך המרתפים ספגו מכה ניצחת עם חיסולו של "קוצץ אנוש", ויקח עוד זמן לפני שיתארגנו מחדש, לואיזה וטומרוז מקבלים על עצמם בדיקה של מסדרון הכלא האחרון - וארלי, חשדנית כלפי ההוביטים ואחוזת גועל מהאורק ככל שתהא, אומרת שכמה מבני הכפר שלה מוחזקים שם.

לואיזה משחררת עוד שני בני-אדם שבויים מאותו מסדרון - זקנה חדת לשון וגבר מבוגר, שנראה שהיה פעם שמן למדי, אבל הצטמק באורח מהיר, בין אם בכלא או במחסור לפניו, שנראים במצב טוב מספיק כדי לעמוד על הרגליים. משם, החבורה כולה עולה במדרגות לחות שעולות מזרחה, וניכר בהן שמץ מהאוויר הפתוח, ומגיעה למנהרת אחסון שנפתחת למעלה, לעבר אחת הפרצות בקיר של הטירה.

במנהרה, שמשמשת כמעין אורווה מאולתרת, יש לא מעט סוסונים שלמים, הגם שרבים מהם חולניים למראה וניכר שטופלו באורח גרוע; וגם שתי בהמות גסות וקרניות עם פרסות מטופרות, ששואגות בכעס לעבר הדמויות - ואלו מחליטות לא להתקרב אליהן.

 

הדבר המעניין (או מטריד) הוא שהמנהרה מלאה בחבילות ארוזות היטב, רבות בהרבה מכפי שאפשר יהיה להשיג בפשיטה או שתיים - שנראות ממש כאילו מדובר באספקה צבאית שנארזה בקפידה. בחלק מהן יש לא מעט מצרכי מזון מסוגים שונים (שעד מהרה, גם ילדי ההוביטים וגם בני האדם המורעבים מתחילים לחגוג על כמה מהם), ואילו אחרות מכילות נשק וחומרי גלם, הכל מתוצרת טובה שכל צורתה מלמדת שהגיעה מהפלך.

 

הלקליריה חוזרת לאחר זמן-מה, עם חבילה גדולה וארוזה בידיים שלה, ואומרת שלמרות שידידה היקר וצהוב הניבים היה שמח לדקור אותה מאחור לו היה יכול, הוא נאלץ לעמוד בחלקו בעסקה, והיא עמדה בשלה - כך שגאהורג הסתלק ולא יטריד אותם בזמן הקרוב; הוא יודע מה טוב עבורו - וזה להסתלק מכאן בחסות החושך לפני שהבוגאנים יחזרו.

מאוחר יותר מתגלה, שהיא הכריחה את גאהורג לקחת חליפת שיריון טובה שיועדה לאחד מקציני הבוגאנים, ולעשות בה התאמות כך שתהלום את לואיזה; כאשר היא עצמה סייעה לו בעבודת חרט עדינה.

מחלק מהדברים נחשף עוד טפח מהיחסים בין הלקליריה לגאהורג, שאכן נפגשו גם נפגשו בעבר- שניהם אומנים שבקיאים במלאכה עם מתכות (היא אמנם יותר בכיוון של מתכות יקרות ואבני חן, אבל בכל-זאת) - והלקליריה לפחות חשה כבוד מסויים לכל מי שחולק את הכשרון הזה, מספיק כדי לא למהר לקטול אותו, כל עוד אין בכך הכרח; אפילו אם מדובר באורק אכזרי ובוגדני... אבל הלקליריה מעירה שגם הוא גולה מהמקום בו השבט שלו חי, הרחק בהרים - והוא יודע יפה מדוע.

 

שלושת השבויים בני-האדם, לאחר שסעדו את ליבם, ממהרים לערום חבילות ציוד מכל הבא ליד על אחת מעגלות הבוגאנים שנמצאת במנהרת האחסון, רותמים אליה סוסונים ומתכוונים להסתלק מוקדם ככל האפשר גם הם - באשר אין להם ספק שהבוגאנים, שרבים מהם חוגגים במרחק לא רב מכאן, ליד צידה האחר של הטירה, יחזרו עד מהרה בכוח גדול.

לואיזה, שמודאת מאד מכך שלא מצאה את ורבאנה באקסטון בכל הזמן הרב שחלף - השחר וודאי לא רחוק מאד עכשיו - מבקשת מטומי להרכיב את הילדים על סוסונים ולנסות למלט אותם, בעוד היא והלקליריה ינסו להתקרב לפאתי החינגה ולתור אחרי ורבאנה; מחשש שהיא כבר עקודה בכלוב לקראת העלאתה לקורבן.

 

 

סצנת הסיום

התוכנית של לואיזה מחזיקה מעמד בדיוק כמה דקות. במבט לאחור, לואיזה אולי היתה צריכה לשים לב לשקט המוזר, שהיה שונה מאד מרעשי החינגה שעלו למרחוק כמה שעות קודם לכן. בפועל, היא מבינה שדברים קרו רק כאשר היא והלקליריה מתקרבות למדורות, ומוצאות אותן נטושות לגמרי מבוגאנים.

ניכר, שהבוגאנים עזבו או נמלטו במהירות, משום שחפצים ואוכל מכורסם למחצה זרוקים בכל מקום; אבל מנגד, אין סימנים לקרב או לגופות. מנגד, רעשים עולים ממרגלות התל... כולל הדי קולות ותקיעת קרן.

כאשר לואיזה והלקליריה מתקרבות לשם, הן מבינות מה ארע.

פלוגה חמושה היטב של הוביטים ממשמר הנפה הגיעה, עם דגלו של התאין; כאשר בתוך הפלוגה נמצא לא אחר מאחיהם הצעיר והמפוקפק למדי של ורבאנה וטומרוז - קורפורל פוגו הצעיר, שנראה מרוצה מאד מעצמו.

 

ממה שעולה מהאזנה לקולות (הם ממש לא באו בסתר או התכוונו לשמור על חשאיות), עולה שבאורח מוזר מאד, הבוגאן נמלאו בבהלה ונמלטו בלי קרב, ברגע שראו את משמר הנפה - למרות שלואיזה יודעת היטב, שהבוגאן (רק הלוחמים שלהם!) עלו על פלוגת ההוביטים ביחס של שלושה לאחד לפחות, והיו חמושים מכף רגל ועד ראש.

משמר הנפה, ובעיקר פוגו, מלאים בשחצנות על הנצחון הגדול: ברור להם מאליו, ש"פראים עקומים" לא יעמדו ולו לרגע בפני משמר הנפה הצפונית ודגלו של התאין הדגול.

מסתבר, שהבוגאן נמלטו והותירו מאחוריהם את ורבאנה, שבאמת נכלאה בכלוב באמצע החינגה, כשהיא בריאה ושלמה - הגם שמבועתת לגמרי.

ורבאנה מודה לאחיה הצעיר והיקר שוב ושוב על החילוץ שלה, שהוכיח שהוא גיבור אמיתי, אבל מתחננת שישלח את אנשיו למצוא את הילדים שלה. פוגו נראה שאנן למדי, ואומר שאל דאגה, הילדים בסדר, הם יחולצו בריאים ושלמים.

 

לואיזה מעקמת את אפה בתמיהה, חשה שמשהו כאן מאד לא בסדר, והפרצוף מדושן העונג של פוגו מוצא חן בעיניה עוד פחות.

בסופו של דבר, היא מתגלה, לאחר ששלחה את הלקליריה, לסמן במהירות לשיירה האיטית של הסוסונים עם טומרוז והילדים לעצור ולשנות כיוון, ומספרת לפוגו ולורבאנה שהילדים חולצו בריאים ושלמים.

ורבאנה מודה ללואיזה מקרב לב, אם כי עדיין רואה בפוגו ובחיילי משמר הנפה את הגיבורים של היום; ופוגו שב ואומר, שהילדים היו מחולצים בקלות גם ללא התערבותה של גברת פרייסגירדל. כמו כן, הוא גורם לורבאנה להתייפח באושר, כאשר הוא אומר שדיווח על ההתקפה המחוצפת כבר הועבר לאחוזת התאין, ושהובטח לו שמשפחתו - בני באקסטון הנכבדים - יזכו בפיצוי כספי גדול, ואולי גם במחפורת חדשה וגדולה יותר.

 

בין לבין, ולאחר שורבאנה נאלצה גם לפלוט תודה להלקליריה - אורגת הערפל הלא חביבה עליה במיוחד - לואיזה והלקליריה משוחחות בשקט, בעוד טור החיילים, הפעם עם טומרוז והילדים שמצטופפים ליד אמא שלהם, מתחילים בהכנות למסע מזרחה, בחזרה לעבר בקעת אות'בארטון.

התחושה של לואיזה שמשהו חשוד, ושיתכן שהאוויל הנפוח פוגו מעורב בזה - הולכת וגוברת.לא רק קלות הדעת שלו לגבי גורלם של הילדים והאורח שהוא היה בטוח שהם בריאים ושלמים, אלא גם ובעיקר הזלזול המופגן שלו במידע שהיא מעבירה לו - שמישהו צייד את הבוגאן בכמות גדולה של אספקה מהפלך.

 

כוונתה הראשונית של לואיזה היתה להתלוות אל החיילים ולחזור לפלך, גם בכדי לחקור ולדרוש בכל ה'דברים המסריחים' שהיא חושדת בהם; ההתנהגות של פוגו לא מוצאת חן בעיניה בכלל, אולם לדעתה הוא זוטר מכדי להיות המקור האמיתי לצחנה.

אלא, שהלקליריה מציבה בפני לואיזה ברירה נוספת, שבסופו של דבר לואיזה בוחרת בה - להתלוות אליה לכפר של בני-האנוש, למרות הסיכוי הרב שחלקם יהיו עויינים למדי כלפיה, בתור הוביטית, לפחות בהתחלה. לואיזה משתכנעת, שאולי כדאי שהיא תשתמש בשם המשפחה שלה והשם של אביה, שעדיין מכובד בעיני רבים מבני העם הגדול, ואולי תנסה לעבוד למען איחוי הקרעים בין בני הברית לשעבר, שהפכו את האיזור, בטווח הארוך, לפגיע בהרבה - היה וכוחות הזדון הגדולים מהצפון יחזרו פעם נוספת; ולהלקלירה לפחות אין ספק כי הם יחזרו, במוקדם או במאוחר.

 

לאחר הביקור אצל בני העם הגדול, כך לואיזה חושבת בינה לבינה, יהיה לה שפע זמן לחזור לפלך, בדגש על ברוקנבורינגס, ולנסות לרחרח מה בדיוק קורה בבירת הנפה הצפונית - אולי אחרי שאלו שאחראים לצחנה יחשבו שהזמן שעבר מאז הארועים מאפשר להם להזהר פחות.

 

 

 

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

 

 

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.