הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
הפולשים
מהצפון: תיאור כללי של שבטי הטורז'
הופעתם ומקורם של הטורז'
ספינותיהם הראשונות של
הטורז' הופיעו לאורך חופיה הצפון-מערביים של טילאנור בראשית המאה ה-24. בריילורין
נפוצו שמועות הולכות וגוברות על גל חדש של פראי-ים שהפליג מארצות הסלע הקפוא של
דרום-מערב פארלאריה, ושאנשיו אחוזים בכמעט דיבוק לכיבוש צפונה של ריילורין, ובעיקר
איי מונקריס.
אותן שמועות היו, כמסתבר, נכונות למחצה. שבטי הטורז' נראים אכן כבנים לגזע
פראי-הים, הן בהופעה החיצונית (בעלי מבנה גוף רחב ולא גבוה מדי, עור לא כהה, אבל
רחוק מהחיוורון המונקרילי, נטיה לגווני שער חום ולשער-פנים וגוף מרובה אצל
הגברים); כמו כן, באורח שלא הוברר בדיוק עד היום, אין ספק כי הפולשים החדשים סימנו
לעצמם את איי-מונקריס כמטרה, באורח שהוא כמעט מיסטי. מעדויות של אי-אלו מהטורז'
עצמה, עולה כי כוהניהם חשו בכל מאודם סוג של "קריאה", שפורשה כצו אלוהי
לשוב ולכבוש את מולדתם הישנה, ולקומם את מקדשיה השקועים וההרוסים. הטורז' האמינו,
ואכן מאמינים בכל מאדם, כי הם צאצאיהם של יושבי האיים המקוריים, אלו אשר
אבות-אבותיהם בנו את המקדשים ועמודי הפסלים העצומים, וכי האיים, ובעיקר איזור עיר
הגרניט, קדוש להם ושייך להם בזכות נצחית.
עם זאת, החשש כי מדובר במהדורה שניה של הפלישות העצומות מאמצע האלף הראשון, התבדה.
שבטי הטורז' (שמונה עד ארבע-עשר שבטים, תלוי בצורת הספירה ובאורח ההתייחסות
לפיצולים בתוך חלק מהקבוצות שלהם) אכן הציגו כמות מכובדת של לוחמים וספינות, אבל
היו מאז ומעולם רחוקים מלהגיע למחזות ההיסטוריים של אלפים ורבבות של ספינות המכסות
את הים. כמו כן, כבר משלב מוקדם למדי, הסתבר כי יכולתם להבעיר את צפון ריילורין
מוגבלת מאד, אם בכלל.
מאחר והטורז' לא החזיקו בכתב משלהם, אלא היו בעיקר בעלי מסורת של העברת סיפורים
בעל-פה, ונטיה חזקה לערב עד לבלי היכר בין היסטוריה למיתוס, הרי שקשה לקבוע ממצאים
מוסמכים אודות קורותיהם לפני שהופיעו בצפון-מערב טילאנור. כל השבטים, כולל היותר
פשרניים ביניהם, מאמינים כי בעבר היו חלק מאימפריה קדומה ששכנה באיזור הים המואר,
וכי הגעתם לאיזור אינה פלישה, אלא "שיבה הביתה"; כמו כן, מסיפוריהם ניתן
ללמוד שחיו דורות רבים מתחת למצוקים העצומים של דרום-מערב פארלאריה, ובאו במגע עם
שבטי טרולים לבנים וענקי קרח, ויתכן שבתקופות מסויימות אף היו משועבדים לענקים
(מוטיב שמזכיר במקצת את האגדות הז'ראליות על ענקי ההרים מבארוגו). כך או כך,
לטורז' היו סיפורים רבים על חצר מלכות קפואה של עריץ אכזרי, שהתעמר בהם, והאכיל
ברבים מהם את המפלצות שלו, וכי ישנו קשר בין "נבואת השיבה", לבין הדרך
בה התמרדו, פרקו את עולו ונמלטו אל תוך הים בדרכם אל מכורתם ההיסטורית.
המלומדים, מצידם, חלוקים בדעתם מיהו אותו עריץ ומאיזה גזע בא, אם התקיים בכלל הלכה
למעשה. יש הסבורים שמדובר באדם, אולי מכשף, השולט באכזריות באומה ילידית נבערת
ממנה באו הטורז'; יש האומרים כי מדובר במנהיגה של קבוצת עריקים קהארויאנית, ויש
הטוענים כי מדובר בענק; כך או אחרת, הטורז' זוכרים את הדברים באימה ציורית למדי,
ואין להם כל כוונה לשוב ולהפליג צפונה – דבר שהשרה בהם רוח לחימה עזה.
דתם ותרבותם של הטורז':
ממה שידוע על תרבותם
המקורית של הטורז', לפני שהושפעו במגע עם ריילורין והמשמר הקיסרי מחד, ומאוחר יותר
עם סוכני נולג הית'רורק מאידך, הרי שמדובר בהחלט בתרבות השייכת למשפחת תרבויותיהם
של העממים העתיקים בצפון הסילנאראלד. התרבות והדת מבוססות על זיהוי של האלים
והרוחות עם הטבע הפראי – כאשר במקרה של הטורז', הדברים קשורים בקשר הדוק עם חייהם
כיורדי ים. כמו האגדות על פראי הים המקוריים, הרוחות הקדושות של הטורז' לובשות
צורה ותכונות של חיות ימיות מסוגים שונים – אם כי במקרה זה, לאו דווקא תמנוני ענק.
במסגרת הפולחן, המאמינים מתאחדים עם הרוח החייתית ומבקשים כי תעניק להם מכוחותיה,
באורח שמזכיר למדי את הפולחן של נולג הית'רורק.
אחד המאפיינים היחודיים של הטורז', הוא כי כוהניהם (בפיהם "נביאים"; לכל
שבט יש את הנביא שלו, ואת עוזריו "אחי-הנביא") מסוגלים לפי האמונה
להפריד את נשמתם מגופם, ללבוש דמות חיה וגם לפסוע אל תוך עולם הצללים, כשהם לובשים
דמות אתרלית המותאמת לרוח הטוטם שלהם. מעל כל הנביאים, עומדת דמות אגדית בשם Bahavool (לעיתים זוכה להתייחסות בתור ה-נביא, הנביא האב, או "הירוק
הגדול"). דמות זו נחשבת כאדם לשעבר, שכוחותיו אפשרו לו לקום לתחיה חזק יותר,
לאחר שנרצח (כנראה בידי הולקיריות), ולהקים לעצמו ארמון של רוחות במעמקי עולם
הצללים. חסדו של באהבול מקנה לבניו הנביאים את כוחם, ומאפשר להם לתקשר עם רוחות
החיה ולזמן אותן. נביאים רבי-עוצמה של הטורז' יכולים לזמן מיני כלי-נשק או חפצים
השייכים לארמונו של הנביא האב, אולם הזימון החזק ביותר הוא של אספקט מדמותו
בת-האלמוות, אספקט שצורתו מושפעת ומהולה ברוח-החיה האישית של הנביא המזמן.
מעבר לכך, קיים עוד קסם אחד, אחרון וחזק מכולם, שהוא מעל ומעבר ליכולתו של נביא
בודד, ודורש קבוצה של נביאים חזקים ומאות או אלפי מאמינים שיכנסו ביחד לטראנס
קדוש. זאת, בכדי לגייס די אנרגיה כדי לזמן את הכח הגדול מכולם: בבואתו של באהבול (Avatar of the
prophet); מהלך כזה הוא נדיר
ביותר, צופן סכנה איומה אם יכשל, ומתאים להכרעה של קרב אפי אחרון; עם זאת, ולמרות
דיבורים ואיומים רבים, אותה בבואה מעולם לא זומנה כנגד איי מונקריס, ואף לא נעשו
נסיונות רציניים לכך – מה שגורם לרבים לפקפק האם הקסם קיים בכלל, ואם כן, האם לא
אבד לפני דורות רבים.
למרות כי חלק מאגדות הטורז' מדברות על שבטים שנכלאו הרחק מן הים, בתוך ארץ של
צוקים ומערות קפואות, הרי שניכר בהם כי מדובר בתרבות של דייגים וציידים ימיים
יושבי-חופים, אשר מפעם לפעם נדדו מחוף לחוף או מאי לאי, בהתאם לשינויי אקלים
ולתנועותיהם של עדרי החיות שצדו. הציד המפורסם והנאה ביותר, מבחינת כל שוכני
הטורז', הוא זן של בהמות תת-ימימיות ענקיות שנפוצות ככל הנראה עמוק בתוך אוקיאנוס
החושך הצפוני, ומתקרבות לחופים בכדי להטיל ביצים או ללכוד טרף; יצורים אלו, שיתכן
שבעבר היו נפוצים גם באיזור הים המואר, אויירו מאות פעמים על חפצי נוי ופולחן של הטורז'
– דבר-מה שנראה כהכלאה בין זוחל ענקי בעל עור לח וקרומי, ליוויתן מזיפות, עם כמה
אלמנטים שמזכירים סרטן או חרק עצום; בשרו וביציו של היצור קדושים, וקיימים כללים
רבים בדבר דרך הטיפול והאכילה שלהם (בין היתר: ראש שבט חדש מואכל בסוג של בלילה
מיוחדת הנעשית מביצי היצור, והכוהנים מציירים על מצחו אותות ממיץ מרה או נוזל-גוף
אחר שנלקח מאותו מקום).
מעבר לדתם, הטורז' נראים כדוגמא טיפוסית לתרבות שבטית של יורדי ים לוחמניים; רוב
השבטים נשלטים בדרך-כלל בידי קונצנזוס בין הלוחמים המובילים, שמהם בא ראש השבט,
לבין הנביא השבטי ו"אחיו". שבט קטן, בדרך-כלל, אינו יותר מאשר משפחה
מורחבת גדולה וכמה ספיחים, בעוד ששבט גדול מורכב מכמה משפחות מורחבות; קשרי דם
יכולים להביא שבט קטן לחסות למחצה בצילו של שבט גדול יותר, וכך ליצור שבט מרכזי
בעל מספר לוויינים קטנים; זה האחרון עשוי לעיתים, עקב סכסוך משפחתי או לעיתים
פרסונלי בין כמה דמויות כריזמטיות, להתפרק לרכיבים או ליצור כמה שבטים קטנים
ועויינים זה לזה. הגם שהטורז' לחמו זה בזה לעיתים קרובות, הרי שהרג נביא, גם אם
הוא מעורב בקרב, נחשב למעשה מסוכן שעשוי להעלות את חמתן של רוחות הים ולהביא מזל
רע ביותר. תחת זאת, מומלץ לנסות ללכוד את הנביא היריב בחיים, ולאלץ את השבט האחר
לשלם כופר שמן (בסחורות, לעיתים בנשים צעירות או בכלי מלחמה), לא לפני שהנביא
השבוי יאלץ לברך בעל-כורחו את כלי המלחמה והציד של שוביו.
מרבית השבטים החשובים, זולת שניים, הם פטריארכאליים מאד, ומעמד הנשים בהן ירוד עד
ירוד מאד (בחלקם, הן נחשבות כמעט כסחורה לכל דבר). הכהונה שמורה לגברים בלבד, אם
כי רק שבט טיפש מאד יפגע באישה שברור שהרוחות בירכו אותה ומדברות/פועלות דרכה.
נשים כאלו אמנם יוצאו ברוב המקרים מתוך השבט ויאלצו להתגורר בגפן, אולם לשירותיהן
יהיה כמעט תמיד ביקוש (אם כי לא באורח רשמי).
אחד המאפיינים הבולטים של שבטי הטורז', הוא ההשפעה של הרוח השבטית על מאמיניה.
כלומר, הטורז' מאמינים, בין אם במפורש או במשתמע, כי כל שבט מושפע בידי הרוח
הגדולה שהוא סוגד לה, ומקבל ממנה תכונות לחיוב ולשלילה. מהסיבה הזו, אלו מהשבטים
שאתרע מזלם "להתקע" עם רוחות שנחשבות ירודות ובעלי סטיגמה שלילית, יסבלו
בעצמם מאותה סטיגמה, שבטים אחרים יסרבו בדרך-כלל להתחתן עימם, ויטו להסתכל עליהם
מלמעלה למטה.
הנה למשל, מספר דוגמאות לשמות שבטים ולמוניטין שלהם:
Srik-Cruuk (סרטנית ריף אדומה): הסרטניות האדומות הם יצור קטן החי
בנחילים עצומים, וקיבל את שמו על שם הצלילים המוזרים שהזכרים מפיקים בלילות הקיץ,
בין היתר על-ידי נקישות עם הצבתות שלהם. הגם שיצור בודד רחוק מלהיות מסוכן, ישנן
אגדות על נחילים תבוניים למחצה בעלי ישות משותפת, שיכולים לחסל חיות גדולות בהרבה
ואפילו להשמיד כפרי דייגים שלא נסו בזמן אל תוך עומק היבשה.
השבט עצמו הוא השבט הגדול ביותר בקרב הטורז' מבחינה מספרית, אולם בניו רחוקים
מלהרשים במשהו, מלבד בקצב ילודה גבוה (אם כי, יכולת מדהימה של תינוקות להשאר בחיים
באיזורים כאלו הוא עניין שאין לזלזל בו); בתרבות המונית של ישובי בקתות צפופים
ומזוהמים, שנחשבים בד"כ ליורדי ים וציידים ממוצעים ומטה – אלא, שכאשר הם
נאחזים בשכרון המוני, או נלחצים אל הקיר, הם עשויים להפוך לכח קטלני, בעל אכזריות
מעוררת חלחלה, אפילו יחסית לתרבות של הטורז'. שבט זה, שמעמדו השתפר מאד עקב המגע
עם נולג הית'רורק, אחראי בין היתר להשתלטות על העיר פארלוסויה (Farlosuya) בצפון לופאר, ובמאבק הקשה והאכזרי שהוא מנהל מאז מול נוטרי לופאר
והמשמר הקיסרי, שהפך לאחד המשברים הפוליטיים המסובכים ביותר של ריילורין דהיום.
Fryndrahj (פריינראהג': שמו של הליוויתן הקטלן בשפת הטורג'): השבט
המפורסם ביותר, שלוחמיו-ציידיו נחשבים בעיני רבים למוכשרים והחזקים ביותר בקרב
שבטי הטורז'. כמו הרוח לה הם סוגדים, מדובר בשבט לוחמני ונועז, שלוחמיו התהדרו
תמיד גם ביכולות אינדיבידואליות שחרגו בהרבה מכח פיזי גרידא, אלא קשורות גם בעורמה
וסקרנות, ויכולת גבוהה מאד לאלתר שיטות חדשות להערים על טרפם ולהפוך אותו לעוד
נדבך מעלילות הגבורה השיריות שלהם, שהפכו לשם-דבר.
הפריינראהג' ישבו ועודם מישבים את החופים של צפון-מערב טילאנור, שם הקימו למעשה
מדינה קטנה, לא הרחק מהחלקים המזרחיים של איי מונקריס. יחסיהם המורכבים מאד עם
המשמר הקייסרי, שעברו ממלחמה עזה לברית, ופעם נוספת לעוינות הולכת וגוברת, יפורטו
בהמשך. כיום, לאחר עשרות שנים בהם עמדו בקשרים מסועפים הן עם המשמר הקיסרי והן עם
חלקים אחרים של ריילורין, מן הראוי להתייחס לישוביהם לא כאל משכנות שבטיים או
קואליציה פרועה למחצה של משפחות מורחבות, אלא כמדינה מאורגנת (למדי) לכל דבר, בעלת
צבא וצי שאין לזלזל בהם, ואשר למדו במרוצת השנים הרבה מאד משיטות המשמר הקיסרי
עצמו – וכעת עשויים להפנות את הידע כנגד בני-בריתם לשעבר.
Rurn-h’ryk (רורן-ה'ריק: דולפין התהום, או דולפין כסוף-סנפיר): שבט קטן
ומוזר, שהוכנע בעבר בידי הפריינראהג' ובמשך כמה דורות נספח אליו כספק קבוצה צדדית
בתוכו, וספק שבט ואסאלי). הדולפין כסוף-הסנפיר, חיה צפונית מוזרה ותבונית ביותר
שלה סוגד השבט הזה, נחשב לא אחת בתור "הנץ של המצולות", בזכות ראייתו
החדה והמהירות שהוא מסוגל לפתח, כמו גם יכולתו לצלול לעומקים עצומים ולסעוד את
ליבו בדגי מעמקים שלא פיללו ואינם מורגלים להתקפה של צייד מהיר וחכם שכזה. בני
רורן ה'ריק נחשבים כנווטים וסיירים מעולים, ובמשך דורות שימשו את הפריינראהג' בתפקידים
הללו. קצב הריבוי שלהם נמוך, ומעמד הנשים שלהם נחשב גבוה מאד יחסית, בחלק מן
המשפחות כמעט שיוויוני.
בני רורן-ה'ריק השתחררו כמעט לגמרי מהכפיפות שלהם לפריינראהג', לאחר הקרבות
הגדולים הראשונים בין הטורג' לבין המשמר הקייסרי, והיו השבט הראשון שחלקים גדולים
ממנו פנו לבקש את חסותו של המשמר. מרבית השבט הזה יושב דהיום באי קרילמיירי, מדרום
לאיי מונקריס (בפתח מפרץ הירח), ואנשיו, יותר מכל שבט אחר, ביקשו להשתלב במרקם
החיים של ריילורין. כמה מהם אפילו קיבלו עליהם את פולחן אלת האור ואל הים בנוסח
המונקרילי, והקימו יחידות שלחמו לצידו בחלק מהקרבות המאוחרים יותר באיזור. אלא,
שזה היה רק חלקה של התמונה – כפי שהתברר למונקרילים בסופו של דבר, בדרך הקשה.
קבוצה מן הרורן-ה'ריק, שסירבה לידידות עם המשמר וראתה באחיה בוגדים, הצליחה להתעצם
בהדרגה. בסופו של דבר עלה בידם, בראשות הנביא Rur’han – מטיל לחשים כריזמטי שבילה שנים ארוכות בנולג-הית'רורק (יש
אומרים, כחניך אישי של המלכה אוריאנד) לשוב ולהשתלט על השבט, להשליט עליו משטר של
התחדשות דתית חסרת פשרות; לחסל או להניס את תומכי המשמר שבתוכו, ולהקים למשמר
הקיסרי אויב מר מדרום. המאבקים סביב קרילמיירי נחשבו לנקודת תפנית ואסון למשמר, לא
רק בזירה הצבאית. שרידי בני-בריתו לשעבר התפזרו – חלקם "חזרו בתשובה"
והפכו לאויביו; אחרים התפזרו כפליטים באיזורי החוף של ריילורין, מלאים מרירות על
כל הצדדים ועל הגורל שהמר להם, ורק קומץ מהם עקר לאיי מונקריס, ועודו משרת את המשמר
(אותם אבירים מעטים ממוצא טורז' שמשרתים במשמר עצמו, הם בני אותה קבוצה).
Ghyrrik (צב-דרקון): שבט גדול, מפורסם ועתיק, שנחשב בעבר לבכיר
השבטים, עד שנושל ממעמדו לתקופת-מה בידי הפריינראהג'. בני הג'הירריק נחשבו כלוחמים
מיומנים ואדוקים מאד, מחשלי נשק וכדרים מעולים, והם אלו שהובילו את רוב המתקפות
הגדולות הראשונות על איי מונקריס; בהיותם אדוקים מאד, וכאלו שה"קריאת
השיבה" בערה בעצמותיהם, סירבו לכל הסכם שלום או מגע עם המונקרילים גם לאחר
שכוחות הפלישה שלהם הובסו, ותחת זאת התבססו באיים שמצפון לכף החידלון האפור, על גבול
הארכיפלגו הקטלני של אאנון.
בני הג'הירריק ידועים בעוצמה המיסטית של הנביאים שלהם, שמסוגלים להעמיק יותר
מאחרים בהליכה אל תוך הצללים, לאלף חיות ים עצומות ולהטיל כשפים המשלחים אש
המתפשטת במהירות על-פני מי הים, או לחלופין כשפים היוצרים מעטה הגנה חזק סביב הספינות
שלהם עצמם. מאידך גיסא, השמרנות הרבה שלהם הביאה אותם לסרב לכל השפעה ריילורינית
או למגע עם ריילורינים (כולל הרפורמאטורים ומסדרי "שומרי השלום"), ולשמר
את אורח החיים העתיק ככתבו וכלשונו, מה שהופך אותם למפורדים יותר ומסוכנים פחות
לגבי המשמר הקיסרי.
Khrumb’ber (חרומב'בר: מדוזת ענק ארסית מאוקיאנוס החושך החיצון): שבט קטן
ומטריארכאלי מאד, שחי בשוליו (ולמחצה תחת חסותו) של הפריינרהאג'. בני (ובעיקר
בנות) השבט ממעטים לעסוק בלחימה ואפילו בציד של יצורים גדולים מדי, ועוסקים בעיקר
ברקיחת עשבים, תרופות ורעלים, כמו גם מאספקה לא רשמית של כל מיני שירותים מיסטיים,
בעיקר מהסוג המוצלל יותר, שהנביאים מסרבים לתת ושבאורח רשמי נחשבים בלתי חוקיים
אצל רוב שבטי הטורז'. כמה מן המסורות הסודיות שלהם, כוללות ידע כיצד להתקין איברים
פנימיים של בהמת המצולות הענקית, באורח שמסייע מאד לכל מיני ריטואלים – כך, שעד
כמה שהנביאים השבטיים מעקמים את אפם ומטיפים כנגד אותן "מכשפות ים מופקרות
ומרושעות", הרי שלא אחת, גם הנביאים עצמם נדרשים מפעם לפעם לשירותיהן – כל
עוד הדבר נעשה בסודיות.
Eak’reak (תחמס ענק): שבט קטן וערמומי, בעל מנהגים מתועבים שהפכו
אותו לשנוא-נפשם של שבטי טורג' אחרים. לא זאת בלבד, כי הטורז' האחרים מחשיבים את
האיק-ריק למטונפים, חסרי כבוד מינימלי, הרי שבאורח כללי, מדובר בפושעים וגנבים
מועדים שנראים כמי שלא מסוגלים לשום מלאכה מועילה בעצמם, ומעדיפים לחמוס את עמלם
של שבטים אחרים – החל מצייד, וכלה בשמועות על המנהג האפל ביותר של הנביאים שלהם:
גניבת נשמות של ילדים ותינוקות משבטים אחרים, כדי להזין ולחזק את התינוקות שלהם
עצמם. המסורת מספרת, כי בטרם החלה "קריאת השיבה", האיק-ריק עבדו ברובם
בשביל העריץ, וסייעו לו לדכא ולחמוס את אחיהם.
האיק-ריק ידועים כמי שבעבר (ורבים מהם, עד היום) חיים בספינותיהם ואינם מקימים
ישובים משל עצמם (לכל היותר, הם יגורו זמן-מה בישוב שבנו אחרים, והם פשטו עליו,
גירשו או רצחו את תושביו). למעשה, החיים בספינות הינם כמעט הכרחיים לשרידה –
המוניטין שלהם היה עשוי להביא לכך, שכל ישוב קבע שיקימו יספוג פשיטה אכזרית וישרף
עד היסוד בידי שבטים אחרים. מאידך גיסא, אף כי הכל יכחישו זאת, קיימים יחסי מסחר
בין האיק-ריק לבין שבטי טורז' אחרים – בעיקר בכל מה שנוגע לסחורות אסורות, או
לשכירת מרגלים ומתנקשים. בעוד שהאיק-ריק, ברובם, לא גילו מסירות יוצאת דופן למלחמה
המשותפת באבירי מונקריס, וחלקם עבדו בו-בעת בשביל שני הצדדים בעבור תשלום (אם כי
גם המונקרילים גילו מהר מאד, שעדיף שלא להפנות את הגב לאותם טיפוסים), הרי שכמה
מהם "חזרו בתשובה", ושיתפו פעולה עם הסריק-קרווק בתור מתנקשים ומרגלים
שסייעו מאד להשתלטות על נמל פארלוסויה. כמה מאיק-ריק אף נטשו את הים כליל, והחלו
עובדים בשירות נולג-הית'רורק (פחות או יותר) בתור מבריחים – בין היתר, של כלי נשק
וסחורות שמיועדות להגיע לפארלוסויה, ולסייע לתושביה החדשים להלחם בלופארים ובמשמר
הקייסרי.
Trat
h’myr (סוג של סרטן ענק אגדי
בגוון כחול כהה, בעל יכולות דמויות לחש)
מעט
ידוע על השבט המסתורי הזה, מלבד העובדה כי מדובר בשבט מסתגר של מיסטיקנים, שמתמחים
יותר מכל שבט אחר בשינויי צורה, לחימה עמוק מתחת לפני הים וירידה אל המעמקים – שם
לפי האגדה הם סוחרים עם גזעים תת-מימיים שכוחים. למרות שמועות כלשהן על נוכחות שלו
אי-שם בשולי ארצם של הפריינרהאג', הרי שמיקומו של השבט הזה (שמא, בישוב תת-מימי?),
עמדתו ותפקידו במאבק מול המונקרילים, אם בכלל, אינם ידועים, מלבד קטעי שמועות
מוזרות, שלא אחת סותרות זו את זו. ישנה שמועה, כי הם דוחים את המאבק הגלוי בשלב
זה, ומעדיפים 'מאבק רוחני בעולם הצללים', או למצער להמתין, עד שהטורז' ישנו את
דרכיהם ויהיו ראויים לשוב ולטהר את מולדתם הישנה.
Frhuun-Grah (צל התמנון)
הפרוהן-גרא
הם האגדה המבעיתה ביותר של תרבות הטורז', והאימה הגדולה ביותר עבור כל בן טורז'
מכל שבט שהוא. לפי הסיפורים, זהו שבט של אלמתים, רוחות מיוסרות של טורז' שבגדו
באלים ומתו מוות נורא, שהנביאים שלהם מרדו בבאהבול עצמו ונסחפו אל תוך הצללים עמוק
יותר מכפי שאפשר לבטא במילים. התיאורים החיצוניים שלהם רבים ושונים – לעיתים,
כשלדים בעלי שער אפור וארוך, לבושים בגלימות ארוכות (וכמה מהם מסוגלים, לרוע המזל,
להסוות את עצמם ולהראות, לפחות מרחוק, כספני טורז' רגילים – עד שהם סוגרים על
טרפם), ולעיתים כאנשי-צללים שחורים משחור ושקופים למחצה, בעלי עיניים זוהרות בירוק
ארסי; הכשפים שלהם איומים, ומגעם עשוי להעביר מגפה קטלנית. כל טורז' הספיק לשמוע
את האגדות המבעיתות על ידיים קרות הנאחזות לפתע בשולי הספינה, ועל העיניים הירוקות
המתות; על ריטואלים לצל התמנון, אבי הרוע של המצולה, שעשויים להקים סערות שימחו
ישוב או צי שלם; והמפחיד מכל, על אותן פעמים בהם הפרוהן-גרא מגייסים את כוחותיהם ומעלים
צי שלם של ספינות טרופות, שענן של מוות מרחף מעליו, ואפילו הדגים נמלטים בבעתה
מנתיבו.
זיהוי של אלמתים מהסוג הזה יכול ליצור בהלה רבתי, ולהביא לנטישה מהירה של ישובים;
אפילו הרפתקן (גם אם ידיד) שהרג אותם יעורר בהלה, מחשד כי הוא נושא עימו את צל
המוות של אותם צללי מצולה מיוסרים. עם זאת, מלבד קומץ שמועות לא מבוססות,
הפרוהן-גרא מעולם לא נראו באיי מונקריס או דרומה מהם; יש הטוענים, כי הכח המיסטי
שעוד קורן מהמקדשים השקועים מרחיק אותם, ומונע מצי הרפאים שלהם להתאחד ולפתוח במסע
מלחמה שיכלה את כל החיים מהצפון.
הטורז'
והקריאה הגדולה
אחת
השאלות המסתוריות והשנויות ביותר במחלוקת, הינה כיצד ומה בדיוק משך את הטורז' לעבר
איי מונקריס וריילורין, לאחר מאות על מאות שנים בהם לא הפגינו כל נוכחות או נסיון
לחצות אותו. עבור רוב-רובם של הטורז' (מלבד אולי קומץ מבעלי בריתו של המשמר משבט
רורן ה'ריק), הדבר ברור וחד-משמעי. הנביא הגדול באהבול שלח אות אלוהי לנביאי
השבטים, והורה להם לשוב ולכבוש את האדמות הקדושות מידי הפולשים הזרים, המחזיקים
בהם שלא בזכות, ואשר בנו את מבני האבן הנתעבים שלהם מעל חורבות מקדשי הרוחות.
הטורז' מתארים את הקריאה, ככזו שאמנם רק הנביאים הבינו אותה עד הסוף, אולם היא
פעמה כמעט בכל לב גבר ואישה, מילאה את ליבם בכיסופים למכורתם הישנה (כולל חלומות
על המקדשים ואיך נראו ושגשגו בימי קדם), ובזעם נורא על הפולשים הזרים והחיוורים
היושבים בה כיום ומטמאים את האדמה והסלעים הקדושים. הקריאה התגלמה לא רק בהתקפה
עצמה, אלא אפילו באמנות ושירה, כולל שירי כיסופים ארוכים ומרגשים (שכמה מהם הפכו
כיום ללהיטים בחוגים מסויימים בריילורין).
גרסאות אחרות, מחמיאות פחות, מדברות על תעלול מבית מדרשה של נולג-הית'רורק (עניין
בעייתי, משום שעד עלותה של אוריאנד, עשרות שנים אחר-כך, היתה נולג הית'רורק מדינה
מסוגרת בלא כל רצון להפתח או לכבוש את העולם החיצון), ישויות אפלות אחרות, או
אפילו צללי הזדון של אר-טורגול בכבודו ובעצמו, המשתמשים בטורג' בתור כלי לעורר
מהומה באיזור הים המואר ולהנחית מהלומה על שרידי אנשיה של הגבירה אמריל. הטורז',
מצידם, יגיבו לטענות כאלו בזעם, ואילו תומכיהם בקרב הרפורמאטורים ושומרי השלום
דהיום, יטענו כי מדובר בטענה מעליבה ומתנשאת המתייחסת לטורג' כפראים, ולא
כ"אומה שוות-מעמד, בעלת תרבות מקורית ומקסימה".
כך או אחרת נראה שהטורז', חרף היותם גזע אנושי לכל דבר ועניין, הינם בעלי מספר
יכולות ותכונות מיוחדות, שיש קשר הדוק בינן לבין הקריאה. הטורז', בין אם בשל קרבתם
לעולם הצללים, ובין אם מסיבות אחרות, רגישים יותר מרוב בני-האדם לאותות ושדרים
מאגיים, ויש להם יכולת מסויימת, מוגבלת אולם קיימת, של מעין חשיבה או למצער תחושה
קולקטיבית, שמסייעת להם לשתף פעולה בעת קרב או פעולות אחרות הדורשות מאמץ משותף.
תכונות אלו שימשו את החוגים המתעבים את הטורג' לטעון, כי מדובר ביצורים מסוכנים
ואנושיים רק למחצה, בעלי תכונות של נחיל חרקים, וישות אינדיבידואלית חלקית בלבד,
שנשלטת מעצם טיבה בידי רוחות אפלות. טיעון זה, למרות שיש ביסודו גרגר של אמת, הוא
מסולף ובעיקר מוקצן מאד: גם במקום בו קיימת קריאה כללית, ועוברות תחושות
קולקטיביות, הדבר לא שולל את העובדה כי הטורז' הם, בראש ובראשונה, בני-אדם; וגם אם
רבים מהם התמסרו ומתמסרים לקריאה קולקטיבית (ממש כפי שהמון אנושי "רגיל"
עשוי להתמסר לרעיונות פשוטים ומושכים מסוגים אחרים), ורתמו את עצמם בלב ובנפש
לשירותה, הם מסוגלים בהחלט לשפוט ולחשוב עליה בדרך אנושית, למתן ולעצב אותה – מה
גם שכמה וכמה מהם החליטו בסופו של דבר לדחות אותה ולפעול באורח הפוך. עם זאת, גם
אותם טורז' שדחו את הקריאה במרוצת מאה השנים האחרונות, מודעים לה, ולעיתים יכולים
לחוש אותה פועמת בתוכם ומנסה את כוחות הרצון שלהם (חשוב להבהיר: לא מדובר בלחש
השתלטות, ורצון חזק עשוי לדחות אותה לפי שיקול דעתו, בלא צורך בגלגולי הצלה
ואמצעים דומים).
קרב אמאגורל (2307): כך או כך, הרי שהחל מהעשור הראשון של המאה ה-24, החלו
להתרבות השמועות על שבטים פראיים של ספנים ופושטים ימיים, דומים באורח מדאיג לפראי
הים הקדומים, המתקרבים לגבולות העולם הידוע. ההתנגשות הראשונה בין הצדדים לא אחרה
לבוא; בסתיו 2307 לסה"א, נתקל סיור ימי גדול של המשמר, בראשות מפקד עליון
צעיר ונמרץ בשם נורקלירד, בכוחות ימיים גדולים, רובם משבט הג'הירריק. ספני השבטים
היו, כך מסופר, אחוזי כיסופים שהפכו לחמת טירוף, להתקדם דרומה ולהיות הכח הראשון
ובני השבט הראשון שינחת באיי מונקריס ויטבח ביושביהם השנואים.
סר נורקלירד הפר, הלכה למעשה, את ההוראות הזהירות שקיבל, ופיתה את מפקדם צי הפלישה
של פראי-הים החדשים, לוחם אדיר בשם רו'הולן, לרדוף אחריו אל תוך מיצר סלעי סוער,
לא הרחק משולי כף החידלון האפור. שם, התחולל הלכה למעשה הקרב הגדול הראשון בין
המשמר הקיסרי לבין שבטי הטורז', השתולל בים וביבשה, ונגמר בנצחון מוחץ של האבירים
המונקרילים; הטורז' איבדו את מנהיגם ויותר ממחצית ספינותיהם, רבים מהם נסחפו אל
תוך הזרמים הקטלניים של אאנון והתרסקו על שרטונים שורצי מפלצות (לרבות, כך מסופר,
ספינות לא מעטות מלאות בנשים וילדים); נורקילרד שב לעיר הגרניט עטור נצחון, דבר
שסייע לו לגבור על המועמדים האחרים לכס הפיקוד של המשמר הקיסרי, שנים מעטות
לאחר-מכן.
יש המעירים, כי כך נשזרו זה בזה ההיסטוריה הכללית עם סיפורו האישי של נורקלירד;
נורקלירד הצעיר והנועז היה הראשון שהנחיל לטורז' מפלה כואבת, בעוד המשמר הקיסרי
חזק ונערץ ברחבי ריילורין (תמונה מוגזמת, אבל לא מופרכת), ואילו נורקלירד הזקן
והעייף הוא זה שנגזר עליו לספוג מכה אחר מכה מידי הטורז' המתחזקים ובני-בריתם,
שהערימו על יריביהם וגברו עליהם בזירה הפוליטית והכלכלית.
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.