מאחורי מסכה

 

 

פרק 4: טיעונם האחרון של לבלרים

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

 

פתיחה - קיצור דרך בהרים

קפטן מור'דריל, רותח (ואולי גם מפוחד) מהחדירה למרתפים של בית המידות המבוצר שלו (שלא לדבר על מפלצת קטולה שנמצאה שוכבת שם...), מחיש את היציאה לדרך של בנו פורי וארוסתו, שנמלטים בכרכרה מהירה מלווה בשומרים חמושים, כדי להגיע למעבר ההרים ולרדת משם לעבר חצרות הגרניט; שם, פורי יהיה בטוח מרע בחסות ידידים ותיקים של אביו.

החבורה מעריכה, ובצדק, שהסיכוי היחיד שלהם להשיג את הכרכרה (כלומר, להגיע לפניה לאחת הנקודות האסטרטגיות במעבר ההרים, שם אפשר יהיה לנסות לתפוס אותה), הוא לבצע 'קיצור דרך' שעובר במרומי הרכס שמצפון לביתו של הקפטן; קיצור דרך, שעולה לחלקים גבוהים ומסוכנים של ההרים, אבל במעוף העורב הוא קצר בהרבה מהדרך שאותה תעשה הכרכרה בדרכים הבטוחות והארוכות יותר למטה; והעובדה שהסיירת לינ'טרה - שבקיאה בגישוש ונראית כמכירה את דרכי ההרים - הצטרפה אל החבורה, נראית כמאפשרת את המסע המסוכן דרך הרכס הצפוני.

 

החבורה ממהרת במעלה הרכס, בעוד קרני השמש האחרונות נמחקות מהרקיע במערב; אלא שעד מהרה, מתגלה שהדרכים בחלק הגבוה יותר של הרכסים בוגדניות וקשות הרבה יותר מכפי שהדמויות או אפילו לינטרה שיערו.

ערפל כבד יורד מהמדרונות הגבוהים, מוריד את הראות כמעט לאפס; הנתיב הופך לחמקמק יותר וקשה למעקב יותר ויותר על כל צעד; רוחות מקפיאות מיללות ושלג כבד יורד; אפילו העצים (בעיקר עצי המחט) הופכים אפלים, עתיקים וגבוהים בהרבה מכפי שהדמויות ראו בחלקים הנמוכים יותר של ההרים; כמה פעמים, לינ'טרה (שמצב הרוח שלה הופך עכור יותר ויותר) ממש נשבעת שהדרך השתנתה מאז שהיא היתה כאן בפעם האחרונה, כאילו העצים שינו מיקום, ובולדרים ענקיים שחוסמים את הדרך עכשיו בהחלט לא היו שם קודם.

בשלב מסויים, הדרך מגיעה להתפצלות שלינטרה לא מכירה בכלל; דרך אחת ממשיכה למעלה, לאיזור חשוף יותר עם בולדרים גדולים שנעוצים בשלג, שהרוח נושבת בו בחוזקה, ונראה שגם יללות אחרות, לא בהכרח של הרוח, מהדהדות אי-שם באפלה; דרך אחרת חומקת הצידה לאיזור מיוער בצפיפות - החבורה בודקת עקבות, ומגלה עקבות שדומות לעקבות אדם גסות שצעדו לשם לפני כמה שעות לכל היותר, וסימני שריטה על הגזעים, כאילו מישהו משך משם בכוח חזזיות.

 

הערת השה"ם: בדיקת הכשרון של גילוי העקבות היתה מוצלחת מספיק לגלות את הצורה הכללית של העקבות (דמויות אדם וגסות), וכמה יצורים הלכו שם (בין שלושה לשישה), אבל לא מספיק מוצלחת כדי לזהות פרטים מדוייקים יותר - למשל, שצורת הרגל היא יותר גסה, הצורה במעט שונה ובמעט יותר גדולה מזו של אדם.

 

 

קרב מול אבנוני סלעים

החבורה מחליטה לנסות את הדרך המיוערת יותר. הדמויות שולחות את אל'מי ואת לינטרה לגשש בשקט. אל'מי חומקת בהצלחה בין העצים, ומצליחה לראות אור אדמדם מבליח על הגזעים בהמשך, רמז ברור למדורה גדולה.

לינטרה, בלי להוציא קול,מושכת בכתפה של אל'מי ומצביעה לעבר ענף גבוה של עץ, שם יושב אנושואיד בעל עור אפרפר, זרועות ארוכות, שיער גס ומצח משופע לאחור. זה ללא ספק אבנון סלע; וכפי שכל מי ששמע משהו על אבנונים יכול לדעת "אין אבנון בודד" - וזה בבירור הצופה של חבורה גדולה יותר.

החדשות על אבנונים שירדו במורד הרכס ומסתובבים קרוב כל-כך לאיזורים המיושבים שמסביב לקור-אומת'יר אינן מבשרות טובות (וארדו, ששמע לא מעט על אבנונים ועל "מלחמות האבנונים" הגדולות בתקופת החניכות שלו ברכס קאראנ'סיל, מעיר בציניות אופיינית ש"הסביבה הטבעית שלהם היא תמיד איפה שהם לא צריכים להיות").

החבורה מחליטה להשקיע זמן ומאמץ כדי לטהר את היצורים,מחשש שאם יעקפו אותם, הם ירדו עליהם מאחור במוקדם או במאוחר; לינטרה כורעת ברך, תופסת עמדה ומכוונת מטח חיצים מדויק אל הצופה, שקורס מת מהענף; שני אבנונים נוספים מופיעים בזה אחר זה, והחבורה מחסלת אותם בלא מאמץ מיוחד.

לאחר מכן, החבורה סוגרת על קרחת היער עם המדורה; מתגלה, שהאבנונים הקימו מחנה וצולים על האש איזה נתח שמנוני של פטריית ענק מצחינה, כשהם מדברים בשפה הגסה שלהם, שאף אחד בחבורה לא מסוגל להבין. מסביב, ישנן חורבות של מבנה עתיק, שרובו קרס לגמרי, אבל שרידי מדרגות עדיין יורדים ממנו לתוך האפלה.

החבורה מתכננת תוכנית קרב; לינטרה ופאג מטפסים על עצים שחולשים על המחנה; וארדו מקים מלכודת אכזרית בסמוך לעצים האלו, מחוץ לטווח של אור הלהבות, כדי "לקדם" את היצורים שינסו לרוץ לעבר העצים האלו.

הקרב נפתח, כאשר ההתקפה מרחוק של החבורה הורגת מיד את אחד האבנונים ליד המדורה; היצורים, הגם שהם מופתעים לגמרי, מחזירים מלחמה בפראות; אחד האבנונים קולע סלעים שפוגעים בלינטרה (ומאוחר יותר גם בפאג) בעוצמה כזו שלא רק מסבה לה נזק כבד, אלא גם כמעט גורמת לה ליפול מעץ, ומשתקת אותה לסיבוב שלם כשהיא מגדפת ומנסה להאחז בענפים כדי לא ליפול.

האבנון השני רץ קדימה עם אלה כבדה, סופג נזק כבד מהמלכודת של וארדו, ולמרות שהוא נלחם בכל כוחו, וארדו ואל'מי מצליחים למגר אותו; אולם בינתיים, פורץ מהמדרגות עוד אבנון, גדול ומסוכן יותר מהאחרים.

מתפתח קרב קשה, שבו היצור מצליח לפגוע ולהתיש את הדמויות לפני שהוא ממוגר; אבל אף אחת מהדמויות לא סופגת מכה קטלנית.

 

פאג חש סקרן מאד לגבי המדרגות שיורדות למטה; הוא מגלה שהמדרגות מוליכות למשהו שנראה כמו חלק ממסדרון של מרתף שנקבר מזמן - אולי לפני עשרות שנים - מתחת לאבני מפולת; אבל בקצה שלו יש מרבדי פטריות מעניינים, וגם שרטוט ישן על הקיר.

פאג שולח את השדון המזומן שלו לפניו - מה שמביא מצד אחד לחיסול מהיר של היצור - אבל חוסך מהחבורה נזק גבוה ביותר; חלק שלם של הקיר מתמוטט בבת-אחת, ומעבר לו מופיע בשאגה אבנון ענקי ומטורף למחצה, שנלחם בעוצמה ומהירות גבוהה בהרבה מהקודמים (ומצד שני, דירוג השריון וההגנות שלו נמוכים יותר).

החבורה, שנהנית מיתרון זמני לאחר שהמלכודת של האבנים לא פגעה בה, תוקפת את היצור המשתולל ומכריעה אותו במהירות, תוך ניצול ההגנות החלשות שלו, בלא לספוג פגיעות משמעותיות מדי. לאחר שהוא נופל, הן מוצאות שהוא 'סחב' שק שבתוכו הוא ערבב אדמה עם רסק מבליח חלושות של אבני-חן עתיקות שהוא ללא ספק 'הרים' ממקום כזה או אחר).

 

פאג מנסה לקטוף מעט 'מנות צמח' בסיסיות מהפטריות, וגם בודק את השרטוט על הקיר; הוא מגלה סמל חרוט באופן בסיסי של מעוין ובתוכו משהו שדומה לשמש - סמל בסיסי יחסית, שהידע של פאג מזהה אותו כשייך להשתקפות הצהובה.

כך או כך, המקום נטוש והרוס מזה עשרות שנים (בלי שום קשר לאבנונים, שהגיעו לכאן כנראה רק כמה שעות לפני הדמויות); ולרוע מזלן של הדמויות, הן מגלות במאוחר כי כל הדרך הזו היא מבוי סתום, שהשביל מסתיים בו - מה שמאלץ אותן לחזור להתפצלות, אחרי אובדן של חצי שעה לפחות, ולשים את פניהן לעבר השטח הגבוה והפתוח שהרוחות מיללות בו בעוצמה.

 

 

התקפת זאבים בראש הרכס

הרוח מכה בחבורה בלי רחמים, כאשר הדמויות מעפילות לשטח הגבוה והפתוח, ונדרשות לטפס על בולדרים עצומים שחוסמים את הדרך, ואיזוב חלקלק שהתחיל לצמוח עליהן, וכוסה כעת בשכבה דקה של קרח בוגדני.

היללות באות מכל הכיוונים כעת, מעידות שלהקה של עשרות זאבים רעבים ירדה במורד הרכס. המזל משחק לוארדו, שהוא הדמות האחרונה שמטפסת על הבולדר, שהוא מבחין בזאב בעל יכולות התגנבות (כמו הליכה בצללים של גנב) שעוקב אחריהם מאחור בשקט מופתי.

הזאב חומק מסביב לבולדר ומתגנב אחרי החבורה; אבל וארדו מערים עליו ויוצר 'מעין-מלכודת' זעירה שאמנם לא מסבה ליצור נזק, אבל גורמת לו להרעיש וחושפת את המיקום שלו ללינטרה, שמשגרת אליו מטח חיצים ופוצעת אותו; ומיד לאחר מכן, הזאבים האחרים מיללים והראשונים בהם גולשים במורד המדרון ומתקיפים את החבורה, כאשר האחרים מיללים מסביב.

 

הדמויות נלחמות בשלושת הזאבים הראשונים שגולשים במדרון, ובמקביל גם בזאב המתגנב שעדיין נלחם בוארדו מאחור; אחד התוקפים מצליח לעקוף את אל'מי, ולהסתער בקפיצה על פאג - אבל הוא מחטיא אותו.

החבורה משיבה מלחמה, הורגת שניים מהתוקפים; וגם הזאב המתגנב מופל - בדיוק בזמן בכדי לשחרר את וארדו להסתובב ולפנות להגן על פאג; זאבים נוספים מצטרפים לקרב, ובסופו של דבר מופיע גם זאב עצום, בעל פרווה אפורה-כחלחלה, ששיניו בוהקות בכחול כאילו הן מתיזות זיקי ברקים חלשים.

היצור הגדול מסוגל ליללת קרב שמחזקת את המהירות ואת העוצמה של ההתקפות של כל הזאבים מסביב, ואפילו מרפאת אותם במידת-מה; אבל לרוע מזלו, רוב התוקפים האחרים נקטלו בידי הדמויות לפני שהוא מספיק לשחרר את היללה; ובסופו של דבר, למרות הכוח שלו, החברה מצליחה להפיל אותו; ווארדו כורע בשלג בכדי להסיר ממנו את הפרווה המוזרה,שנראה שהיא איכותית מאד עם מעט כוח מאגי שקשור אולי לברקים.

היללות ממשיכות להקיף את החבורה, וניכר שהתבוסה הראשונה של הזאבים נתנה לחבורה רק שהות קצרה בת דקות ספורות, לפני שתרד עליה התקפה שניה ומסוכנת עוד יותר.

 

בין לבין, ברקים קורעים את השמיים, ומאירים מדי פעם את הרכסים הרחוקים והגבוהים עוד יותר, כולל אחד שנראה כאילו לראשו יש 'כתר' מוזר (מאוחר יותר, אבחנה תגלה שה"כתר" הוא מעגל אבנים עומדות עצום, שנראה באור הברקים גם ממרחק מיילים רבים).

 

החבורה מחליטה, בלית ברירה,לרוץ אל המקום היחיד ממנו לא עולות יללות: החורבות המוצללות בראש המתלול, שכוללות שורה של עמודים עתיקים, שרק חלקם עדיין עומדים; קמרון שער שהתמוטט וחלקי קירות - אבל גם מדרגות שיורדות למטה, אל מעין קרדו עתיק או מסדרון מחופה. ההימור של החבורה מסתמן כנכון - הזאבים מיללים בזעם מאחוריהם, אבל נראה שהם לא נלהבים לרדת אחרי הדמויות אל תוך האפלה.

 

 

מתחת לחורבות

החבורה מוצאת את עצמה בחדר מרוצף במרצפות ישנות ומורכבות באופן מפתיע, שכעת הן סדוקות, רקובות ואכולות באיזוב. בקיר ממול יש חריטות, עם סמלים דומים לאלו שהדמויות מצאו בחורבות הקטנות יותר במפלס הנמוך יותר של הרכס - מעוין מעוטר, שבתוכו צורה דומה לשל שמש.

יש גם שרידים של כן מרובע שעליו עמד פעם פסל של דמות נשית; אבל הפסל התפורר מזמן, ורק חלק קטן מאחת הרגליים שלו עוד קיים.

מהחדר הזה מובילים שני מעברים; אחד מהם נראה יותר כמו מערה טבעית שיורדת למטה, עם מים משקשקים שנקווים בצד שלה לשלוליות מעמיקות והולכת; השני נמשך במאוזן לתוך מסדרון שנראה מרוצף, עם חרירים או מעברים צדדיים שקרועים בו פה ושם.

פאג מטיל ברק לתוך המים שליד המעבר היורד, כדי לנסות לקדם הפתעה או מלכודת משם; ובעוד שהאור שלו לא מגלה יותר משרכי מערה, הלחש יוצר הדים, שכנראה נשמעים גם במעבר המרוצף, משום שצווחות דקות עולות מתוכו.

החבורה מחליטה לרדת דרך המעבר שנראה כמו מנהרה טבעית, נתקלת במלכודת שגורמת לחלק מהדמויות להחליק למטה ולהנשך בידי יצורים זעירים ומוזרים, באורח שמוריד ב-1 או 2 את סך נקודות הפגיעה המקסימליות לשארית ההרפתקאה.

 

לאחר זמן-מה, הדמויות מגיעות להתפצלות; דרך אחת סוטה הצידה, לחדר מוזר עם ערמות רקבובית וצורה מרובעת מטושטשת (בהמשך יתגלה שזה מזבח עתיק), שאור צהבהב קר ועכור מבליח היכנשהו מתוכו.

דרך אחת ממשיכה ישר, בין קירות מלאים בשרכים ענקיים, אבל מי האפסיים שקודם הגיעו בקושי לגובה הנעליים, הופכים בה עמוקים בהרבה - כמעט עד לצוואר; גרוע יותר, עד מהרה מתגלה, כי כל הקטע העמוק הזה - שנמשך כמעט חמישה-עשר מטרים, מלא בדגים או יצורי מים טורפים אחרים, שיכולים להסב נזק מזעזע כל סיבוב למי שינסה לפלס את דרכו במים.

 

הברק שפאג הטיל, וחשף את הדגים הטורפים, מהדהד בין הקירות ומציף את המעבר החשוך באור בהיר, שגורם ליצור הענקי שהסתתר ברקבובית בחדר הצדדי להתקיף את החבורה.

למעשה, האור המוזר מהחדר לא הגיע מהקיר או מהמזבח, כפי שאפשר היה לנחש ממבט חטוף, אלא מהיצור הענק שהסתתר בסמוך - מדובר בחרק מצבטיים באורך של סוס, שהמעטה החיצוני שלו ספג איכשהו רסיסים צהבהבים של אבן חן או חומר דומה, כך שהוא מאיר באור עמום באותו צבע.

 

מתחולל קרב קשה, אבל החבורה מצליחה בסופו של דבר להכריע את החרק בלא פגיעות קשות מדי,ווארדו מנסה - בהצלחה חלקית - לשחרר מהמעטה השבור שלו חלק מרסיסי אבני החן, אותן החבורה מצטרפת לאבקה הדומה שיש בשק שהם נטלו מהאבנון הענק קודם.

הדמויות בודקות את המזבח השבור, ומגלות כלי פולחן עתיקים ושבורים לגמרי; וגם שרטוטי קיר עם אותו סמל מעוין עם שמש - אבל הפעם הם מורכבים יותר, במרכז מופיע סמל נוסף שמזכיר במעט את הסמל של לורד קור-אומת'יר; ויש אותיות חרוטות שחלקן כבר נמחק לגמרי, אבל הגדולות ביניהן יוצרות את המילה או השם "גליר'תרה".

 

החבורה,לאחר לא מעט היסוס, משתמשת בשרכים בכדי שהדמויות יטילו את עצמן, בזו אחר-זו, על מעבר למים העמוקים, כאשר פאג יורה מפעם לפעם לחש חשמל לתוך המים, כדי להפחיד ולהרתיע את הדגים הטורפים; הדמויות מצליחות פחות או יותר לעבור, בלי תקלות רבות מדי; ומגיעות להתפצלות נוספת.

דרך אחת יוצאת מזרחה,נגד כיוון הזרימה ולחלק מרוצף יותר של המסדרון העמוק (למעשה, היא היתה מתחברת לדרך המרוצפת שהדמויות נמנעו ממנה בכניסה למנהרות שמתחת לחורבות); דרך אחרת ממשיכה עם הזרם צפונה, והאוויר בה הופך נקי וקר יותר.

 

הדמויות בוחרות בדרך שמוליכה צפונה, ועד מהרה שומעות שוב את הרוח המיבבת, וגם את יללות הזאבים שכעת רחוקות רק במעט יותר מקודם; הדמויות מוצאות את עצמן מציצות מחור בקיר, שמתוכו נשפכים מים שקופאים כמעט מיד על האדמה שמתחת.

לעומת זאת, מתוך הערפל שבין העצים מול הדמויות, מסתמן שביל די ברור שמוליך מזרחה במורד הרכס, בדיוק לכיוון שרצוי לדמויות.

 

 

הפתעה גדולה

הנסיון של הדמויות להתגנב בשקט מקנה להן רק דקה או שתיים של יתרון, לפני שהזאבים מריחים את החבורה ופותחים במרדף; הדמויות נמלטות על נפשן מזרחה, כאשר עשרות צלליות סמורות פרווה רודפות אחריהן. ברקים מכים בזה אחר זה, קורעים את עלטה וחושפים שוב את הפסגה הגבוהה הרחוקה, עם מעגל האבנים העצום שעליה; רעמים מתגלגלים ונדמה שהאדמה עצמה רועדת קלות.

החבורה מבחינה בזאב עצום שמוביל את המרדף, גדול ומרשים עוד יותר מהזאב הכחלחל שהדמויות הרגו קודם לכן... הוא נוחת בנהמה בראשית השביל, במקום בו הדמויות היו דקה קצרה קודם לכן.

אבל אז, האדמה רועדת שוב, טחבים קפואים נושרים מהעצים; והזאב הגדול משטח את אוזניו ומילל, והפעם יש פחד ביללה שלו - וברגע הבא הוא מסתובב ונמלט, ואחריו נמלטים כל הזאבים האחרים.

 

האדמה רועדת שוב; והפעם התחושה חזקה וקרובה יותר.

החבורה מאבדת רגע יקר בנסיון להחליט מה לעשות, כאשר האדמה מזדעזעת שוב.

 

הערת השה"ם: הזעזועים הם לא רציפים, והאדמה לא נעה מתחת לרגלי הדמויות כמו ברעידת אדמה. אלא מדובר בתחושה של 'מהלומה-הפסקה-מהלומה', הולכת ומתעצמת.

 

החבורה עושה טעות קריטית, כאשר במקום להסתתר, הדמויות מנסות להמלט בשטח פתוח יחסית (העצים כאן דלילים יחסית).

 

ואז, נגלית דמות אימים עצומה, מתקרבת בצעד רועם, נישאת לגובה של שישה מטרים לפחות, כך שהיא לא נופלת בגודלה בהרבה מהעצים הקטנים יותר.

החבורה מעולם לא ראתה יצור כזה; וארדו, אולי, שמע עליהם באגדות עתיקות שסיפרו על עידנים שכוחים, לפני שהואר'תארים או בני האדם בכלל הגיעו לראשונה ליער הצהוב ולהרים שמעליו.

העור של הענק הוא כחלחל-חיוור; זקנו צהוב ועצום; מראשו נישאות קרניים מפותלות שדומות לאלו של עז הרים עצומה - או שאולי הן חלק מהקסדה הפרוותית שהוא עוטה; בחגורתו יש גרזן מתכת, שחלקים בלהב שלו מתנוצצים באור כחול בהיר.

ענק הקרח מבחין מיד בדמויות שמנסות להמלט, ובנהמה עמוקה ומשועשעת הוא עוקר סלע ענקי מהקרקע, ומידה אותו כלאחר יד לעברן.

 

הערת השה"ם: מדובר בהתקפה קטלנית שיכולה היתה להגיע לעד 80 נקודות נזק, פי שניים מנקודות הפגיעה של הדמויות. למזלן, גלגול הפגיעה של הסלע לא היה מדויק, כך שהדמויות נפגעו בעיקר מהרסס אחרי שהסלע פגע בקרקע והתרסק, וגם אז, התוצאה היתה נמוכה בהרבה מהמקסימום - מה שמנע הרג מיידי של החבורה או חלקה.

 

למזלן של הדמויות, הענק לא נראה כמעוניין במיוחד לרדוף אחריהן; הוא בוחן לרגע הרמה של סלע נוסף, אבל בין אם משום שהחבורה התרחקה במעט, ובין אם מסיבה אחרת, הוא נוהם ומושך בכתפיו, ואז חוזר לצעוד במרץ לכיוון ההפוך, ככל הנראה לכיוון הפסגה הרחוקה ומעגל האבנים העצום שעל הפסגה שלה.

חלק מהדמויות תוהות, האם ריטואל או משהו אחר שקורה על אותה פסגה מפר את האיזון ומושך יצורים כמו הזאבים והענק; אבל כך או אחרת, התשובה כרגע היא מחוץ להישג ידה של החבורה. הדמויות ממהרות להמשיך מזרחה, במורד השביל, ועד מהרה, לאחר כמה מתלולים, הסביבה משתנה במהירות, כאילו כל מה שקרה קודם לכן הוא חלק מחלום רחוק וזר. הרוח נחלשת; העצים חוזרים לצורה הרגילה, והשלג חוזר להיות פתיתים בודדים.

מכאן ואילך, הדרך נוחה בהרבה וחסרת סכנות, ולינטרה מוליכה את הדמויות דרך שביל מתפתל, הישר לאמצע המעבר ההררי.

 

 

המרכבה הבוערת והקרב הסופי

האור האדום שמרצד מאחד הפיתולים של המעבר ההררי נראה למרחוק, ומבשר רעות.

הכרכרה של פורי וארוסתו מתגלה כשהיא הפוכה על צידה והוצתה; הגופות של הסוסים שכנראה שברו אברים כאשר החליקו, ואז נשחטו בחיצים ובלהבים, כבר שורצות זבובי שלג; הגופות של ארבעת השומרים שליוו את הכרכרה פזורות לידה ומסביבה, כולל אחד מהם שניסה להמלט ונורה בגב, במרחק עשרים מטרים לערך מהמדורה.

לינטרה מזדגגת ורועדת מפחד ויגון - אבל אין סימנים לגופה של אחותה, וגם לא לזו של פורי; הדמויות מצליחות לשכנע את הסיירת להתעשת ולבדוק עקבות - משימה שמסתברת כלא קשה בכלל; עקבות גסות של שלושה או ארבעה אנשים מובילות במובהק לאחד האיזורים היותר מיוערים שבין המעבר ההררי לצוקים שחולשים עליו מגבוה.

 

הדמויות מתקדמות לתוך העצים, כאשר צרחה מבועתת של אישה עולה מהעלטה, ומיד אחריה הדים של צחוקים גסים; רגע לאחר מכן, כאשר לינ'טרה חשה בעיניים בוערות והחבורה אחריה, בוקע קול נוסף, מאנפף, צורח ובוכה.

פורי מתחנן על חייו; בהתחלה הוא מאיים בזעם ובנקמה של אביו; אז הוא מציע כסף, כשהוא בוכה וצורח "בבקשה, אני רוצה לחיות! אני רוצה לחיות!"

נראה שהקולות הגסים מסביב - שלפחות וארדו מתחיל לזהות אותם היטב כדומים מאד לאלו של הבריונים שאיימו עליו בסדנת העור של הטירה - לא מתרשמים; הם נוחרים בבוז לפורי (אותו הם מכנים "תינוקי"), שהוא יודע יותר מדי, וכבר הוכיח שהוא פותח את הפה איפה שלא צריך.

כמו כן, הם מזכירים את זה שהאבא שלו "הרגיז את בוס טור'זיל", ועכשיו הוא ילמד לקח כואב, כאשר העורבים יאכלו את הפגר של הבן שלו. קל'רי מתחננת גם היא על חייה, נשבעת בבכי שהיא לא יודעת כלום ולא תספר כלום, אבל נראה שהבריונים נחושים "להנות ממנה" ו"לפשק לה את הרגליים" לפני שירצחו גם אותה.

 

כאשר החבורה מסתערת לקרחת היער, הן רואות את הטבח המגודל הולם מחזיק חבל שלקצהו השני פורי קשור בצוואר, כשהוא עומד על בול עץ מתנודד, שיכול להבעט כל שניה; וארק הצייד ובורן הקצב מחזיקים את קל'רי המתפייחת, בגדיה מקורעים ושיערה סתור.

הולם בועט בעץ ברגע שהדמויות מתחילות להסתער; לינטרה יורה בחבל ומחטיאה, אבל למזלו של "המאנפף", חזיז האש שפאג מטיל מדויק בהרבה, חותך את החבל לשניים ומבעיר את הקצוות שלו; פורי המילל נופל עם הפנים לשלג, חבול ומדמם, אבל בהחלט חי.

הולם שואג ומקלל בגסות את וארדו - שלא מבזבז זמן ומסתער עליו (עם הערה צינית ש"תראה כמה חבל, משקה טוב שהצעתי לך לא רצית. עכשיו השלג ישתה את הדם שלך"). מלבד כמה וכמה קללות גזעניות גסות במיוחד על וארת'ארים, הולם מאשים את וארדו - בטעות - שהוא 'עבד כל הזמן עם המאנפף המסריח".

הולם שואג לשני החברים שלו לבוא לעזרתו, והם משליכים את קל'רי לשלג ומסתערים קדימה, אבל אל'מי מקדימה אותם ומרתקת אותם, כשהיא מונעת מוארק להתרחק ולהשתמש בקשת שלו.

 

נפתח קרב מלוכלך ומדמם; שלושת הבריונים מהטירה לא מיומנים מאד, אבל ביצועים מפוקפקים מאד ושורה של החטאות מבישות של חלק מהדמויות הופך את הקרב לארוך וקשה יחסית. בסופו של דבר, בעזרת קליעות של לינטרה וקסמים של פאג, וארדו הורג את הולם, ואל'מי קוטלת את וארק; בורן מוקף מכל הכיוונים, נאחז בטירוף קרב ונלחם עד המוות, למרות הקריאות של הדמויות אליו שיכנע.

הקרב מסתיים; לינטרה חשה אל אחותה המתייפחת ומחבקת אותה בחוזקה (כאילו הדם הרע שעבר ביניהן קודם נשכח). פורי מציץ מתוך השלג, בדיוק בזמן לראות את הצל של וארדו נישא מעליו, ומבשר לו בציניות אפלולית שבמצב שלו, לא רק שהוא נחשב למת בעיני כולם, אלא גם שוארדו יכול להרוג אותו - שרץ בכיין ושקרן שכמוהו - בלי שמישהו אפילו יחשוד שזה היה הוא; אז כדאי שיתחיל לזמר את כל מה שהוא יודע, ומהר, אם הוא רוצה לחיות מספיק זמן כדי להיגרר כפות בחבלים אל הלורד קור אומטיר.

 

אלא, באותו רגע נשמעות מחיאות כפיים לעגניות מתוך האפלה.

מהצללים יוצא לוחם עצום - גדול לא פחות מברוג אם לא יותר; אבל הוא לא ברוג. לפי השיער החום-מאפיר השופע והמסתלסל שלו, פיאות הלחיים, המבטא ופרטים נוספים - הוא ללא ספק מעמק טולו; אבל רק פרט אחד בציוד שלו לא ממש מאפיין אלוף מטולו - חרב אבירים דו-ידנית יפיפיה (קאר'אניסה משובחת), עם להב אפור מבהיק מעוטר במרכז וסמל נשר על הניצב - בלא ספק לא סתם תוצרת וארת'ארית מוברחת, אלא כזו שחושלה היכנשהו בשער-חורף.

הלוחם הענקי מודה לדמויות בלגלוג על זה שהם נפטרו מ'שלושת הליצנים' האלו, מה שחסך לו את הצורך לשלם להם על העבודה המלוכלכת. הוא באמת תהה האם הדמויות יצוצו כאן גם-כן, כמו שבוס טור'זיל חשב שהם יעשו.

"עכשיו, יש לכם ארגז עם סחורות ששייך לנו. תנו אותו עכשיו, וגם את המאנפף, ואולי בתור תודה אני אתן לכם ולאישה לחיות".

 

עוד מהדברים שלו עולה ההגיון האכזרי למדי של המבריחים.

קפטן מור'דריל פישל, מעל באמון ו"הוא איבד לנו את הסחורה, אנחנו נאבד לו את הבן והיורש שלו. גדי בעד צמר, ושתי קרניים בעד קרן. בוס טור'זיל לא אוהב שעושים ממנו צחוק"

 

הדמויות מותשות מאד, ומתלבטות במהירות האם להסתכן.

בסופו של דבר, וארדו הוגה רעיון לתחבולה אכזרית. הוא מוסר לענק את אחד מבקבוקי השיכר הלבן מהארגז, בשאלה תמימה - האם הוא מתכוון לבקבוקים ולארגז הזה; ובעוד הענק בוחן את הבקבוק ודורש את כל הארגז ומהר - הוא מסמן לפאג, וזה יורה חזיז אש יש לתוך הבקבוק עם האלכוהול המרוכז, שהלוחם העצום מחזיק סמוך לפנים של עצמו.

הפגיעה מדויקת; הלוחם צורח כשהוא נפצע פצע כואב והזקן שלו מתחיל לעלות באש (כלומר, לא רק נזק ניכר לפני שהקרב התחיל, אלא גם נזק נמשך של בערה, ועונשין כללי בגלל כאב ועיוורון חלקי).

 

הדמויות מתקיפות את הלוחם הענקי מטולו, ופוגעות בו מכל הכיוונים, תוך ניצול החולשה הזמנית שלו; למרות הפגיעות, הוא משיב להם בהסתחררות עם החרב שמסוגלת לפגוע בכל הדמויות לנזק כבד בבת-אחת; אבל ההצלחה שלו חלקית בלבד; הדמויות זוכות שב ביוזמה, והפעם מצליחות לשלב כוח ולהפיל אותו לפני שהוא מבצע מהלך נוסף.

 

המסע נגמר; וארדו נוטל לידו את חרב האבירים הואת'ארית המשובחת, ומחליט לכנות אותה 'מפולת ענקים'; והחבורה העייפה והפצועה עושה את דרכה לעבר טירת קור-אומטיר, עם "המאנפף" הכפות וקל'רי.

 

הערת השה"ם: במהלך הדרך לטירה, החבורה חוקרת את פורי, שמתגלה באופן לא מפתיע כפחדן מיבב, שלא צריך הרבה 'שכנוע' לפני שהוא 'מזמר'.

פורי לא יודע הרבה על הארועים שקרו בקור אומטיר לפני שהוא הגיע אליה, ובגללם הולם הטבח, וארק הצייד ובורן הקצב כעסו על וארדו שקיבל את הסדנה של החבר שלהם, אומן העור שאותו הוא לא הכיר - אבל כנראה "היו שם כל מיני עסקים"; הוא מודה שמעל בעצמו בכספים של הטירה, וסייע לאביו ולחבורות המבריחים.

כמו כן, עולה מדבריו שקפטן מור'דריל היה בקשר כבר שנים עם מבריחים, גם מההרים וגם מעמק טולו, והתעשר מהעסקים האלו. בדרך-כלל, היה מגיע משלוח שגרתי מדי כמה חודשים, אבל נראה שלפני זמן-מה, בוס טור'זיל מטולו והאנשים שלו מצאו איזה אוצר גדול ואפלולי איפשהו בעמק שלהם, והבריחו אותו בשני חלקים. בחלק הראשון, שעבר חודש בערך לפני שהחבורה הגיע, היתה ביצה גדולה בגוון אמבר, שנמכרה למלומד זר שהגיע מהנסיכות האפורה; בחלק השני, היה את פסלון הזאב - שהדמויות כבר מכירות היטב; הכל, לצד עוד סחורות רגילות יותר מעמק טולו.

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.