גודריד,
הינה אשה גבוהה ונאה במיוחד, בת 30 לערך, הנראית כדוגמא טיפוסית ליופי ארלדארי
קלאסי: פנים חלקות ובהירות, עיניים כחולות צלולות, ושער בלונדי-לבן, נוטה מעט
לגוון כסוף, הגולש על כתפיה בגלים ארוכים. קולה הוא צלול ומתקתק, כובש לב. כיום,
בתור אשת רוזן, היא עוטה בדרך-כלל בגדי אצולה יקרים, שנקנו עבורה בנחלות קורנין.
היא מחבבת מאד את צבעי הכחול והאפור, המזכירים את אלת הסערה העתיקה של בני שבטה.
גודריד
נולדה למשפחת ארלראגן, משפחה עתיקה ומכובדת מאד בקרב בני הארלדארה, שמבניה יצאו
נושאי תפקידים רבים בשבט, כולל כוהנות של אלת הסערה, וחברי מסדר השומרים של חורשת
הקודש. אביה, ארנריך, היה מפקד האחרון של מסדר שומרי הסערה, ואמה וכן אחותה הבכירה
היו כוהנות. שמועות שהילכו במחוז טענו כי גם גודריד קיבלה הכשרה ככוהנת, אם כי היא
מכחישה זאת.
כל
בני משפחתה של גודריד מצאו את מותם במהלך המלחמה - אביה ואחותה הגדולה נפלו בקרב.
אמה הועלתה על המוקד בתור מכשפה עובדת אלילים, ויתרת אחיה ואחיותיה נשחטו בטבח
הגדול ליד חורשת הסערה הבוערת. גודריד ניצלה ממוות רק משום שהמירה את דתה, ומצאה
חסות אצל אחד מקציניו של אנז'ולרה, שחמד אותה לעצמו.
מעניק
חסותה החדש של גודריד נהרג זמן קצר לאחר מכן בקטטת שיכורים, וגודריד האומללה מצאה
עצמה לבדה, סובלת מרעב וממחסור. אי-כה, היא שמה פעמיה לראכנשטאט, שם התפרנסה
למחייתה ממכירת עשבי מרפא. לאחר כשנתיים, נפלה עליה עינו הזועמת של השליח הקדוש
(אז) דה-פיראס, שתעב אותה בכל ליבו והאשים אותה בכשפים ועבודת אלילים, וציווה
לאסור אותה ולהעלות אותה למוקד. שמועות אפלות, המוכחשות בזעם, טוענות כי פיראס חשק
למעשה בגודריד היפה, וציווה לשרוף אותה כנקמה על שלא נעטרה לו.
בעוד
גודריד נמצאת בכלא ומחכה ליום ההעלאה על המוקד, נפלה על המחוז פשיטת הנקם הגדולה
של הראסטהופים, שכילתה כמעט חצי מאוכלוסיית ראכנהורף. במהומה ובכאוס שפשטו לאחר
מכן נשכחה גודריד בבית הכלא, ואיש לא זכר לבצע את גזר דינה. לאחר מספר חודשים,
שוחררה גודריד בפקודתו של הנציב דה-לסקורי, שהורה על חנינה כללית לכל האסירים
הפוליטיים של הכנסיה, מלבד אלו שהורשעו בשימוש בקסמי מוות.
גודריד,
שזכתה בחירותה בשנית, ויצאה ידי חובתה לכנסיה בטקס הטהרות ומחילת עוונות שערך לה
אחד מאנשיו של דה-לסקורי, עברה לגור בפאתי העיירה לורסהורף (כיום ז'וליי), שם עבדה
כפועלת חקלאית בכרם, ואת הכנסתה הדלה השלימה ביצור נרות ריחניים ואמצעים דומים
לדחיית חרקים, אומנות בה שלטה מאז ימי נעוריה.
כוכבה
של גודריד דרך בשנת 2438, כאשר ראה אותה המרשל דה-ז'וליי במקרה, באחד ממסעות
הרכיבה שלו, ובלא לחשוב פעמיים (כדרכו תמיד) הורה להביאה לטירתו. לאחר חודשיים,
נשא אותה לאשה כדת וכדין, והפך אותה לרוזנת ראכנהורף. ז'וליי, כדרכו תמיד, לא עצר
מעולם לשאול את גודריד לרצונה (עניין שמני ובי לא מקובל במיוחד בראכנהורף), אלא
היה סבור כי אין אשה שתתנגד לשבת לצידו בתור רוזנת.
גודריד,
כדרכה, השלימה עם הנעשה. אמנם, כך מרננים, מעולם לא אהבה באמת את ז'וליי, אולם
החיים כרוזנת, בטוחה ממחסור ומפחד מכמרים קנאים ובורים, אכן מצאו חן בעיניה.
תכונותיה, החיצוניות והפנימיות כאחד, כבשו לה עד מהרה מעמד חזק מאד בטירה, מה
שאפשר לה להתחיל ולצבור כח פוליטי, תוך הפעלת השפעה לכיוון היעדים הרצויים לה.
כלפי
חוץ, בעיקר ליד בעלה, גודריד מתנהגת כאשה ראכנהורפית כנועה וצייתנית - אולם כל
המכיר אותה יודע כי אין זה אלא מסווה, מאחוריו מסתתרת אישיות חזקה כפלדה, נחושה
ופיקחית, בעלת יכולת תכנון מרשימה לטווח רחוק. הכל יודעים, כי גודריד אכולת
מרירות, בתוכה פנימה, על גורל משפחתה ובני שבטה, ומתחת לחזותה התמימה, ולהמרת הדת
שלה, שעודה בתוקף מהשפה ולחוץ, היא מתעבת את הכנסיה בכל ליבה, ופועלת ככל יכולתה
להחלישה ולהרחיק את בעלה ממנה (דבר שאינו מן הדברים הקשים בכל מקרה).
באופן
אישי, גודריד מסוגלת להיות טיפוס נעים למדי. קשה לרכוש את אמונה, אולם ידידיה
המועטים מוצאים בה אשת שיחה מרתקת - ביחוד בכל הקשור לאגדות עתיקות ושאר סודות
ראסטהופיים. גודריד כותבת וקוראת היטב, הן בשפת הארלדארה, הן באכטולדית והן
בז'ראלית קלאסית, אותה למדה היטב בשנים האחרונות, ותמיד ניתן לעניינה בספרים
עתיקים ועבי כרס, שכן היא סבורה כי ידע הינו כח. גודריד נחשבת, ולא בכדי, לאחד
האנשים המשכילים ביותר במחוז, ומקרב האצילים, עולה עליה בעניין זה במובהק רק הזוג
דה לה-סינדי. בשנה האחרונה, החלה גודריד מתעמקת בתיאולוגיה של הכנסיה הז'ראלית,
ככל הנראה בכדי להיטיב וללמוד את יריביה - כאשר תחילה בקשה מפטריציוס ללמד אותה,
אולם עד מהרה החל זה נזהר ממנה, והיא עצמה מאסה בכך, שכן הבינה על נקלה כי
פטריציוס אינו בקיא כלל וכלל ברזיה של דתו. תחת זאת, הזמינה גודריד לעצמה ספרים מקורנין,
והיא מרבה להתעמק בהם בשעות הפנאי.
דמותה ועמדותיה של גודריד רכשו לה אוייבים
רבים, אולם מעל הכל, מתעבת גודריד את אודו פיראס, ובהשפעתה (בשיתוף פעולה עם
פטריציוס) נסגרו בפניו כליל שערי טירת ז'וליי. גודריד, למעשה, רצתה יותר מכך: היא
רצתה כי בעלה יאסור את הכומר הקנאי ויוציא אותו להורג, אולם זה נמנע מכך, מפחד כי
הדבר יקומם נגדו חלק גדול מאוכלוסיית המחוז, ואולי אף חלק מהוסלים שלו. העם הפשוט,
המושפע למדי בידי פיראס, מתעב את גודריד ופוחד ממנה. הדעה הרווחת בכפרים הינה כי
מכשפה עובדת אלילים, ולא פעם נישאות בסתר תפילות למותה. פעם אחת, לפחות, ניסה צעיר
קנאי להתנקש בחייה, אולם גודריד התגוננה בעזרת מוט עץ ארוך זמן רב די הצורך, בכדי
ששומרי המרשל יספיקו להחלץ לעזרתה ולחסל את התוקף.
גודריד
בזה לגישה השולטת במחוז, המדכאת את הנשים ורואה בהן יצור נחות וחוטא - בניגוד גמור
לגישה בקרב בני שבטה, אשר סגדו לאלת הסערה שכל כהונתה הורכבה מנשים. היא מבינה
היטב את מגבלות כוחה, ואינה מנסה ליצור מהפכה במחוז, אולם הרפתקניות יכולות למצוא
אצלה תמיד אוזן קשבת וסיוע, אם ביכולתן להגיע אליה. כמו כן, גודריד מחזיקה ברשותה
מספר נערות, אותן אספה מכפרי המחוז, להן היא מקנה השכלה לפי דרכה - זאת, באופן
רשמי, בתור בנות פמלייה אותן מכשירה אשת הסניור הפיאודלי להיות גברות. לכל ידוע,
כי גודריד אינה בוחרת בנות אצולה דווקא, דבר המרגיז מאד את הקסטלני המקומיים.
גודריד מנסה, ככל יכולתה, לסייע לשארית הארלדארה הנדכאים ולמנוע מהם רדיפות
והשפלות נוספות. כדרכה, היא פועלת מאחורי הקלעים, תוך הבנת גבולות כוחה, אולם
משערים כי היא אחד הגורמים המרכזיים למדיניותו של ז'וליי, שממעט מאד לרדוף את
הארלדארה, על אפם וחמתם של הקנאים הדתיים המקומיים.
היחסים
בין גודריד לבין פטריציוס הינם של יריבות, המוסווה מאחורי מתק שפתיים ונימוסים
הדדיים - אם כי גודריד מודה כי פטריציוס גרוע פחות מיתר כמרי המחוז. אולם, מידותיו
החילוניות של פטריציוס ואי-בקיאותו בתיאולוגיה הז'ראלית, דברים לה גודריד מודעת,
אך מגבירים את יחס הבוז העמוק שהיא חשה כלפי הדת הז'ראלית כולה.
היחסים
בין גודריד לדה-סיבלאר הינם יחסים של "כבדהו וחשדהו" - עד עתה, לא היה
בין השניים עימות ממשי, אולם גודריד מודעת לאופיו של דה-סיבלאר, וחשה כי הוא עלול
להיות סיכון, באחד מהימים. לכן, היא צופה בדאגה כיצד גובר כוחו, ומנסה לרסן את
השפעתו על בעלה, דבר בו היא מצליחה אך מעט, לאכזבתה.
גודריד
בזה מאד לבארון רוגאן הבור והאלים, ואינה פועלת נגדו אך משום שהיא חושבת כי הוא
טפש מדי מכדי לסכן אותה. רוגאן עצמו מתעלם ממנה, בדרך-כלל, היות והוא חושב כי וסאל
צריך להתייחס ולהדבר עם אדונו, ולא אשת אדונו (אותה הוא רואה כנכס מנכסיו של
האדון, פשוטו כמשמעו) - אם כי בפעמים הנדירות בהן רצתה גודריד משהו מרוגאן, תמרנה
אותו על-נקלה וגרמה לו להתמוגג ולעשות את רצונה בלא בעיה כלשהי.
בין
גודריד לבארונטה ריכילד שורר תיעוב הדדי עז, בעיקר משום שריכילד יודעת על שנאתה של
גודריד לכנסיה, ואילו גודריד מתעבת את כל דרך התנהגותה של ריכילד, ובעיקר את קשריה
עם פיראס. בדרך-כלל, ימנעו שתיהן מעימות חזיתית, ויפגינו יחס של התעלמות קרה
ומנוכרת זו מנוכחותה של זו, אגב התזת שביב של דברי לעג ציניים, מוסווים מאחורי
דברי נימוסין. גודריד אינה מתאמצת לפעול כנגד ריכילד, משום שהיא מעריכה כי היא
אינה מסוכנת עבורה, אולם הברונטה וכל הקשור לה מזכירים לה פעם אחר פעם את כל
הדברים אותם היא מתעבת באמונה הז'ראלית.
כתב וערך: גדעון
אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.