"חולה אהבה"

סיפור פנטזיה קצר פרי עטו של שמעון נעים

 

 

 

פאנדום: אין (יצירה מקורית).

אורך: 1,783 מילים
דירוג: Pg13 - R


הרופאים החליפו ביניהם מבטים קודרים. הוא כמעט יכל לשמוע אותם אומרים "חבל, והוא עוד כזה צעיר, כמעט ילד".שילוב כזה של שתי מחלות כה נדירות לא תועד בעבר בספרות הרפואית, והטיפול לאחת סתר את האחרת. החולה ידע, כמוהם, כי מלאך המוות וודאי משחיז את גרזנו ברגעים אלה ממש, מתכנן לו מיתה מפוארת ברגעים אלו ממש. הוא השתעל שוב, פולט מפיו גוש של ליחה מעורבת בדם. הוא נגע שוב בפניו המושחתות בעזרת ידיו הנפוחות. בקרוב תחל ההשפעה של הסמים והוא ישקע שוב אל שינת ייסורים כאובה וחסרת חלומות. לרגע הוא שמע את הרופאים מתלחשים ביניהם, מהמרים וודאי על הזמן שהם קוצבים לו עד שיילקח מן העולם הארור הזה, ואז הוא החל להרגיש את השפעת הסמים החזקים שהוזרקו לו רק כמה דקות לפני כן. עיניו נעצמו ונשימתו הואטה.

 


* * *



טיפה אחרונה של יין בגון הבורדו נשפכה באיטיות אל פיה. "הולך לך היטב, 'האחרונה'," אמר בעל בית-ההימורים הקטן. "האחרונה", כך קראו לה, הסיטה קצוות שיער בצבע חום כהה, כמעט שחור, הביטה בבעל בית-ההימורים וחייכה. "אני טובה בזה" היא אמרה. "את יודעת שאני לא אומר את זה ללקוחות שלי," אמר בעל בית-ההימורים, "אבל במקומך הייתי עוצר כאן וגורף את השלל". "האחרונה" חייכה. "רק התחלנו. אני אקח עוד סיבוב" היא אמרה.


* * *


כשסמים לא זרמו בדמו ניסה החולה להיזכר בימים מאושרים יותר. הוא חשב רק עליה, רק על הורד השחור שלו.
היה זה יום ההולדת של חבר לעבודה. כל הגברים חגגו מעט במשרד, ואז החליטו לצאת לפאב הקרוב להרים כוסית בירה ולצפות שם במשחק הכדורגל של ליגת העל. בזמן המחצית רותקו כמה מחבריו לישבנה של מלצרית חטובה שהילכה באיטיות עם מגשי כוסות בירה בין השולחנות, אך מישהי אחרת צדה את עינו. היא ישבה על הכסא הגבוה שליד הדלפק בבר. היא לבשה מכנסי עור שחורות וחולצה שחורה עם שרוולים מתחרה, אך את עינו צד פרח פלסטיק שחור ומלבלב אשר הושם בשערה החום. בידיה הבהירות החזיקה בחוזקה בכוס המשקה שלה, ויסקי ככל הנראה. מדי פעם סקרה במבט מזוגג למשעי את הפאב הקטן. באחת הפעמים הצטלבו מבטיהם. האם עיניה נעצרו עליו, או שמא דמיין?
טפיחה קלה על שכמו ומבט מחברו המשופם ועב הכרס החזירה אותו אל המציאות "אה," אמר לו חברו לעבודה, "דלוק עליה, אני רואה..."
"
מה?" השיב לו.
"
שמע, בגילי אני יכול להיות אבא שלך, לא?"
"
לא... זה..."
"
שמע," אמר לו הגבר המשופם, "לא אני כאן רווק צעיר, ועם אחת כזו באמת חבל..." הוא תפח על שכמו והמשיך, "המהלך הקלאסי עכשיו זה ללכת לדלפק. לך תביא עוד צ'יפס ותבחן אותה מקרוב." בטפיחת שכם קלה נוספת הוא קם.


* * *


יין נוסף נמזג אל הכוס הצרה גבוהת-הרגל. מלבד המוזג רותקו כולם אל גוף המרובע והמנוקד; הקובייה המשיכה להתגלגל. היא החלה להאט מהלכה ולרגע נעמדה על פינתה. לבסוף, בקול חבטה חלוש, נעצרה. חמש. "עכשיו את צריכה לפחות 3, 'האחרונה'." אמר בעל בית-ההימורים. היא לגמה מעט מין היין ואמרה "קדימה". היא מיששה את הקובייה, נשקה לה לרגע, ושחררה אותה להתגלגל על השולחן המכוסה בד ירקרק. הקובייה החלה להתגלגל במהירות, מרתקת אליה עתה גם את מוזג היין. לרגע הסתחררה, האטה מהלכה ונפלה. שש. קול שריקה מתפלא נשמע בחדר. חיוכה של 'האחרונה' התרחב. היא לגמה לגימה קטנה מין היין.
"
עוד סיבוב?" נשאלה.
היא הניחה את הכוס ארוכת-הרגל על השולחן והנהנה לחיוב בראשה.

 

* * *


היא הייתה שם גם למחרת, ישובה עם כוס וויסקי על כסא גבוה על יד הדלפק, לבושה בבגדים שחורים, ובשערה פרח שחור ומלבלב. הוא התיישב על יד שולחן עגול וקטן בקרן פינה והזמין קולה וצ'יפס. מדי פעם שלח לעברה מבט בוחן, מוודא כי היא איננה מבחינה בו. שעה שלמה היא ישבה עם אותה כוס הוויסקי שנראה כי לא התרוקנה בטיפה מאז והגיעה. לבסוף הוא הלך, תוהה על טיבה של אותה אשה.
הוא חזר גם למחרת. גם למחרת היא הייתה שם, על אותו כסא, לבושה בבגדים שחורים, פרח שחור בשערה ובידה כוס וויסקי. גם למחרת נדמה היה כי לא התרוקנה הכוס בטיפה. בדיוק כשקם עם התיק ועמד לעזוב, הניחה אותה אשה לבושת השחור את כוס הוויסקי על הדלפק, קמה מן הכסא ונגשה אליו בהליכה אלגנטית. "מחפש איך להתחיל אתי?" שאלה אותו, חלש מספיק כדי שאיש מלבדו לא ישמע זאת, אך חזק מספיק בכדי לזעזע אותו. "זה..." החל לגמגם משהו. "בוא נקצר הליכים, בסדר?" אמרה בקול גבוה ומתוק, "אתה נועץ בי עיני עגל כבר שלושה ימים, ולא בכדי לבחון מקרוב את סוג הבד שאני לובשת." היא הושיטה לו את ידה.


* * *


היריב גלגל את הקובייה והשליך אותה. חמש. הוא גלגל אותה שוב. ארבע. "האחרונה" לקחה עוד לגימה מן הכוס, נשקה לקובייתה, והשליכה אותה. שש. היא נשקה והשליכה אותה שוב. ארבע. שריקת התפעלות ארוכה נשמעה מאחד המהמרים. מזה ששה תורות רצופים לא היה סכום ההטלות שלה קטן מעשר.
מתלחשים, היא יודעת, כי היא לוחשת לקוביות מילים אסורות בכדי שייכנעו לרצונה, אך היטב ידעו כמעט כולם כי בבית-ההימורים הזה לא ניתן לרמות.
לרגע נדמה היה כי איש איננו יכול לאתגר את "האחרונה". לבסוף ניגש אליה בעל בית-ההימורים בעצמו. הוא נשק לה על כף ידה. "אני אאתגר אותך, אך נתחיל במשחק שלי? אם תנצחי אותי, מה שוודאי לא יקרה, אני אשחק בשלך". היא לגמה מן היין ואמרה "בשמחה."
"
מהו סכום ההימור"? שאל.
"
אני לא משחקת על פחות מכל מה שהרווחתי הערב, יקירי" היא אמרה.
"
כל מה שהרווחת, מוסכם".
הנער המוזג הלך והביא חבילת קלפים דקה. "הביטי" אמר, "כל הקלפים מאחד ועד קינג". היא סקרה את החבילה והנהנה לחיוב בראשה. "שלושה סיבובים" הוא אמר. היא הנהנה בשנית.
הוא שלף קלף. שבע. "מספר מזל" הוא אמר.
היא שלפה קלף. שמונה. הקלפים הוחזרו והחבילה עורבבה ונפרשה שוב על השולחן.
עכשיו היא שלפה ראשונה. תשע. הוא שלף. נסיך.
סיבוב אחרון. הוא שלף מלכה. הס הוטל סביב. מלך. היא נצחה.


* * *


שלושה חודשים חלפו מאז פגש אותה בפאב ההוא. באפלה, אוחזים זה בידה של זו, הם הביטו בתמונות המרצדות על מסך הקולנוע הרחב. לבסוף, אחרי שהזילו יחדיו דמעה על מות הגיבורים המרגש של הדמות, הם יצאו שלובי ידיים אל בית הקפה הקרוב. ביחד, ממרפסתו של בית הקפה, הביטו על השמש השוקעת. הוא סיפר לה בדיחה. היא צחקה בקול משכר. הם אכלו ביחד ארוחת ערב קלה. למשך כמה דקות הוא פשוט הביט בעיניה, בפרח השחור בשערה והחזיק את ידיה. לא היה צורך ביותר מכך. הוא שוב אמר לה שהוא אוהב אותה. היא חייכה בביישנות. לבסוף הם קמו. שוב היא אמרה לו כי היא מעדיפה ללכת הביתה ברגל, אין צורך שיסיע אותה. "הליכה," כך אמרה לו, "שומרת על הגזרה". היא נשקה לו לפרידה והלכה.

 


* * *


בעל בית-ההימורים ישחק עכשיו במשחק שלה.
"
על מה את מהמרת עכשיו, יקירתי?" שאל.
היא רוקנה את הכוס ארוכת הרגל ולרגע שתקה. "על הכל" אמרה לבסוף. שוב הוטל הס באוויר. כולם ידעו כי "הכל" אין משמעו כל שהרוויחה שהיום, גם לא כל סך נכסיה הגשמיים, שהרי אצלם, "הכל" הוא אחר לגמרי.
"
סיבוב אחד, שתי הטלות, כמו שאת אוהבת?" שאל בעל בית-ההימורים. הנער המוזג מלא שוב את כוסה. היא לגמה ממנה וענתה "כן". בעל בית-ההימורים הטיל ראשון. כהרגלו, אין הוא מישש את הקובייה, אין הוא מלמל לעצמו מילים משונות, את שפתיו הוא לא הצמיד אליה, פשוט הטיל אותה בסתמיות מוזרה. הקובייה הסתחררה לה לאיטה ונחתה. ארבע. הוא הטיל אותה שוב. עוד ארבע.
"
האחרונה" נשקה לקוביה והטילה אותה. שש. הדממה הופרה רק כאשר שאל הנער המוזג את בעל בית-ההימורים האם למזוג לו עוד כוס של יין לבן. "האחרונה" הביטה בסיפוק בקוביה. היא נשקה לה ושוב ושלחה אותה להתגלגל על השולחן הירוק. אחת.
"
את שציפית," אמרה לבעל בית-ההימורים, לא מפגינה לרגע זעזוע מן ההפסד ומתעלמת מן הלחישות המתפלאות שברקע, "לא אוכל לתת."
"
לא אקבל את גופך?" שאל, מגניב אליה מבט תמה.
"
תקבל דבר מה שווה ערך," אמרה. היא קמה. הכל נשאו עיניים אל תיקה השחור ושמלתה השחורה. "נשמת אדם."


* * *


הוא כיבה את האש מתחת לסיר הפסטה. בקבוק היין האדום הונח על השולחן. הוא הניח נרות ברחבי פינת האוכל והמטבח הצמוד בדירתו הקטנה. הוא סידר היטב את המפיות בפעם האחרונה. הוא ישר שוב את הסכו"ם ווידא שוב כי הצלחות מבריקות ונוצצות. אל מול המראה הוא בחן שוב את בגדיו. הוא התבשם. הוא הביט בעצמו שוב. הוא סדר שוב את שערו וחזר על מה שיגיד לה. הוא שינן שוב את נוסח ההזמנה שלו בפעם העשירית לפחות, בחן שוב כל דבר קטן, הביט בעצמו בפעם המי-יודע-כמה במראה, סדר שוב את השער, ויצא. הוא צעד בצעד נרגש אל הקולנוע אליו הזמין אותה לסרט. הוא התנשף, אמר לעצמו להירגע, ועבר דרך הדלת השקופה פנימה.


* * *


"
הרבה זמן לא ראיתי אותך, 'האחרונה'." אמר בעל בית ההימורים. "האם הבאת אתך את המובטח? את התשלום שלי?"
"
עדיין לא." אמרה "האחרונה". היא שלפה את הפרח השחור משערה וזרקה אותו לעברו. הוא תפס אותו וצחקק.
"
תודה על הפרח, אך אם לא תספקי לי את שאת חייבת, זה לא יהיה נעים לשנינו".
"
למה? האם תגבה את זה בכח?" שאלה.
"
וודאי שלא. אם לא היית זאת את כבר מזמן הייתי לוקח את גופך בכח, אך את 'האחרונה' ואינני טיפש; אני יודע כי אם אנסה את יכולה להרוג אותי בנגיעת ציפורן בודדה."
"
אם כך?" היא שאלה.
"
הרי זה ברור שלשנינו שאת תחזירי לי את שאת חייבת, שהרי אילולא כן לא תוכלי להמר כאן, ואם לא כאן, היכן? עם בני האדם? תהמרי על כסף? הו, שדתי היקרה, את תעדיפי לעזוב את העולם הגשמי ולא להפסיק להמר, לא?"
"
הו," היא אמרה, "קוביוסטוס, דווקא באתי להגיד לך שאחרי כמה חודשי דגירה המתנה שלך תהיה מוכנה בקרוב."
"
חודשי דגירה?" שאל, "כמו שאני מכיר אותך, החלטת לא רק להכאיב לו, אלא ממש לנקום, הא?" היא חייכה ויצאה מפתח בית ההימורים בצעד קל.

 


* * *


הוא הביט באוהבתו שותה בעונג את היין האדום. אחר כן, נגבה פיה במפית בעדינות מיוחדת. "היתה זו ארוחה מענגת" היא אמרה. היא קמה באלגנטיות ונשקה לו. לאחר מכן היא התיישבה בספה הקטנה בסלון הסמוך והדליקה את הטלוויזיה. הוא זרק את הכלים לכיור והדיח אותם במהרה, לאחר מכן בא והתיישב לידה. הטלוויזיה כמו ולא הייתה ברקע. הוא נישק אותה. היא זרקה את הפרח על השולחן וחבקה את זרועותיה סביב מותנו. הוא נשק על צווארה. הוא החל לנשק בפראות את צווארה וכתפה. הוא החל להרכין גופו קדימה. היא שמטה את זרועותיה ממנו ולחצה את אצבעה על אפו ברכות. "אל תהיה שובב" היא אמרה בקול מבודח. "לא יפה לעשות את זה לעלמה" היא אמרה. היא הניחה את אצבעה על שפתיו. לרגע הוא יכל להרגיש את ציפורנה הצבועה בלאק שחור-משחור מפלחת את שפתיו. היא קמה. הוא קם גם הוא. היא נשקה לו ארוכות על שפתיו ואמרה "תתקשר גם מחר. משעמם לי בלעדיך". היא התקדמה אל עבר הדלת, שלחה לו נשיקה באוויר ויצאה. וכל זאת רק לפני שלושה ימים. דמעות זלגו על לחיו המושחתת כשחשב עליה. היא וודאי מצפה שיתקשר אליה, תוהה אם הוא עוד אוהב אותה, מחכה לו...
בכוחותיו האחרונים הוא דפק עם זרועו הקמוצה על מיטתו, נזכר איך קם למחרת עם ידיים ורגליים נפוחות, משתין, מקיא ויורק דם, מבין מתחת לדבריהם העמומים של הרופאים כי זהו מקרה סופני.
לפתע נפתחה הדלת, והיא נכנסה, מלווה בעוד גבר. היא הצמידה אצבעותיה לשפתיה. "אל תדבר", היא אמרה. "קוביוסטוס" היא אמרה לגבר הנוסף, מצביעה עם ידה השנייה על ציפורנה. "הציפורן הזו הביאה אותו אל ציפורני המוות, ואל ציפורניך. אנוש," אמרה בלעג וצחקה בשקט, "מושא נקמתי בבני האדם". היא זרקה אל החולה את הפרח השחור שבשערה. "הוא כולו שלך, חברי השד" אמרה, הביטה בו לאחרונה ויצאה מן החדר. היא נעמדה אל מחוץ לדלת, שמעה את צווחתו האחרונה, והסתלקה.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


מקורות ההשראה, לכל התוהים: חבר מאוהב שאני מכיר (שכבר קיבל ממני סיפור אהבה מתוק שבו הוא הדמות הראשית, counter לסיפור הזה), הדמות של Lust מהסדרה Full Metal Alchemist והיחס הכללי לגונבי נשמות באמצעות משחקי קוביה.