ארכיון
הביקורות של המגדל הלבן
"שיירת
הכלולות - קריאה שניה" - ביקורת על כרך א' של "דמדומי המערב"
ביקורת מאת: Silmarien
בימים האחרונים קראתי פעם נוספת את שיירת
הכלולות, הפעם בקריאה רצופה מהעותק המודפס שבידי. והרי רשמי:
ראשית, ולפני כל דבר אחר, זהו ספר כתוב
היטב. הדמויות הראשיות הן תלת-ממדיות ומעניינות, וגם שאר הדמויות אמינות ברובן.
העלילה זורמת בקצב טוב, לא איטית ונסחבת וגם לא דוהרת כך שלא ניתן לעקוב אחריה. גם
קטעים שבקריאה הראשונה (ממסך המחשב, בהמשכים) נראו איטיים מדי, כמו ביקורת אחת
שזכורה לי על כך שפרקים 5 ו - 6 מתרחשים כולם במגדל הלבן בלי אזכור לקווי העלילה
האחרים, מתבררים בקריאה שנייה כמעניינים ובעלי קצב טוב.
ועכשיו לכמה נקודות, טובות יותר או פחות,
בפירוט:
דמותו של אאריון, הפרקליט
נשוא-הפנים, לא שייכת לשאר הספר. הספר ככלל מעוגן היטב בארץ התיכונה
הטולקינית, ואילו הדמות הזאת נראית כשייכת לחצר המלוכה הבריטית או הצרפתית.
כמו כן אחרי ההתמקדות עליו בתחילת הפרק הראשון, כולל היסטוריה אישית מסתורית משהו
(ה"ידיד הוותיק") ואישה ממוצא לא-רצוי ובעלת דיעות לא-רצויות, הוא נזנח
לחלוטין. לדעתי, אם אין לו חלק בהמשך העלילה, ניתן לוותר עליו לחלוטין ולהציג אותו
רק דרך עיניו של ארגלין בהקשרים הנוגעים אליו ישירות, ואם הוא עתיד עוד להופיע,
כדאי להזכיר אותו גם בספר הזה עוד פעם-פעמיים.
על רולאנדה/רולינג ופארודיית הארי פוטר
כתבתי כבר בעבר, וכמוני רבים אחרים, אז לא ארחיב.
אמריל הפכה מהגרסא הראשונה לשנייה מדמות
מעצבנת לדמות נהדרת: בתחילה היא קונדסית - וקונדסית היא נשארת, אבל כשהיא מבינה
שיש דברים בגו מתגלה לנו גם הצד ההרואי שלה, שמגיע לשיאו בקרב שבפרק האחרון.
בהקשר הזה, הייתי שמחה לדעת את פירושי
המשפטים בקווניה/סינדארין ובשאר השפות שמופיעים בספר. לדעתי יהיה נחמד אם יהיה
בסוף הספר נספח עם תרגומי המשפטים האלה.
גם על דמותה הנפלאה של קהאדרה נכתב כבר
רבות, כך שאין לי מה להוסיף. שלא תעז להרוג אותה, אתה שומע?!?
על הקסמים בספר: כמו שכתבתי כמה פתילים
למטה, מופיעים בספר מעט מאוד קסמים, ולמעשה אני נזכרת רק בשלושה מקרים: בחדר העתיק
בפונדק, שקהאדרה מסיירת בו; הקסם המסתורי של נארוון; ובאפילוג. כל שלושת האזכורים
מעורפלים מאוד. באופן כללי מיעוט הקסמים הוא דבר חיובי, וגם טולקינאי. אני רק
מקווה שכשיתגלו לנו משמעותם של האזכורים, ואולי תהיה גם הרחבה של חלקם בעלילה, זה
לא יהרוס את אופי הספר. I have a bad feeling about this...
סגנון הכתיבה: בסה"כ אני אוהבת את
סגנון הכתיבה, שפה גבוהה אבל לא מוגזמת. הספר עדיין זקוק לעריכה לשונית: ישנם לא
מעט ניסוחים וביטויים שחוזרים על עצמם יותר מדי (ע"ע
"אי-מי") ומשפטים מפותלים שלא לצורך. כמו כן יש צורך גם בהגהה
פשוטה.
בסופו של דבר, אהבתי מאוד את הספר, ואני מחכה בקוצר רוח לשאר פרקי הספר הבא,
שבינתיים לא נופל ברמתו מהספר הזה.