המכשף / אנדז'יי ספקובסקי

פרק I - קול השפיות I

קול השפיות I

היא הגיעה לעת בוקר.

נכנסה בזהירות, בשקט, פוסעת בצעדים חרישיים, שוחה באוויר כאילו הייתה רוח, רוח רפאים, הקול היחיד שהסגיר אותה היה רפרוף גלימה, שהייתה צמודה לגוף חשוף. אולם דווקא רשרוש שוקט, בקושי מורגש זה העיר את המכשף, או אולי רק הוציא אותו מחצי שינה, בה התנודד, כבמעמקים חסרי תחתית, שתלו בין קרקעיתו ופניו של ים רגוע, בין תנודותיהן השקטות של אצות חוטיות.

הוא לא זע, אפילו לא הניד עפעף. העלמה התקרבה יותר, שמטה את כיסוייה, לאט, בחוסר החלטיות נשענה במרפקה על דופן המשכב. הוא צפה אחריה מבין עפעפיים חצי פתוחות, בלי להסגיר את עצמו. העלמה עלתה בזהירות על המיטה, נשכבה עליו, נצמדה לגפיו. נשענת על ידיים מאומצות, החליקה על פניו בשערותיה. השערות הדיפו ניחוח פרחים. בהחלטיות וכמעט בחוסר סבלנות התכופפה, נגעה בפטמותיה בגביניו, לחייו, שפתיו. הוא חייך, באיטיות, בזהירות, ברכות לקח את ידיה בשלו. היא התיישרה, החליקה מאצבעותיו, קורנת, מוארת, ומאור זה בלתי ברורה בנצנוצו הערפילי של השחר. הוא נע קלות, אך היא עצרה אותו בלחיצה החלטית בשתי ידיה ובתנועה קלה, אך עקשנית של גפיה קיבלה מענה.

הוא ענה. היא כבר לא ניסתה להימלט מידיו, שמטה את ראשה לאחור, ניערה את שערותיה. עורה היה קר וחלק למשעי. העיניים, אשר ראה, כשהיא קירבה את פניה לפניו שלו, היו ענקיות וכהות, כעיניה של בת ים.

בהתנודדות, הוא שקע בים של פרחים, אשר געש והרעיש, מאבד מנוח.

חזרה למעלה