יום ב"חשיכה"

מאת אנדרו ג'ינקינס

פטריק יצא מהמערה הקטנה בה ישן, משעין על כתפו את תלת-השן השחור שלו. פייט בגודל של ספינת מפרש גדולה שייט מעל המערה, מחושיו מגששים את פסגת הגבעה. הפייט, שנראה כמו בלון גדול ומקומט, מחושיו הרבים מלטפים את הגבעה כמחפשים, זהר באור כתום עמום. לאורו יכול פטריק לראות את הנוף מסביב. רמה, מחורצת בערוצים עמוקים ומדי פעם גבעות קטנות וסלעיות צצות להן כמו תילי חפרפרות. צבע הסלעים נע משחור לחום ולעיטים רחוקות הכתימו את השחור פסים לבנים.
הפייט נע הלאה והחשיכה עטפה שוב את הגבעה עליה עמד פטריק, והאור היחידי, שנותר, הוא אור הכוכבים.
"נו, הם זזו?" - שאל פטריק, אל תוך החשכה.
מאחוריו התנתק גוש מהחשיכה שהקיפה אותו והפך ליצור דמוי אדם, אם מתעלמים מהזנב שהתנופף מאחוריו.
"לא, הם עדיין מוסווים ומחכים" - ענה נווד-העצים .
פטריק כרע והשעין על בירכיו את התלת-שן.
האם הם מתכוונים להפר את החוק, שאין לתקוף נוסעים על דרך הפסלים בחלק זה של ה"חשכה"? - שאל את עצמו פטריק.
דרך הפסלים נראתה בברור. היא עברה מעט לשמאל הגבעה עליה עמדו פטריק וסאנזיק, נווד העצים, ונמתחה עד האופק, לעומק ה"חשכה" בכיוון אחד, ואל הים הגדול שמחוץ ל"חשכה" בכיוון השני. כל כמאה מטר לאורכה נראה פסל זוהר באור לבן חלוש. כל פסל נראה שונה מקודמו. רובם של יצורים, שחלקם מוכר וחלקם לא, חלקם צמחים וחלקם לא ברור.
סאנזיק הרים ידו והצביע - "הבט, שיירה של אנושיים מתקרבת אלינו".
והכן, שיירה של מה שנראה כאנושיים, המונה כעשר דמויות הלכה והתקרבה אליהם לאורך דרך הפסלים.
"אני רוצה להתקרב לציידים" - אמר פטריק, והחל ללכת שפוף לכיוון גבעה, שעמדה בינם לבין החלק בדרך אליו התקרבו הציידים.
סאנזיק חייך, התכופף לקרקע, וכמעט נעלם כאשר עורו שינה צבעו כך שיתאים לצבע הקרקע.
"נפגש בראש הגבעה, חסר זנב" - נשמע קולו של סאנזיק מכיוון הקרקע. פטריק הניד ראשו והמשיך ללכת.

על הגבעה הביטו שניהם בשיירה המתקרבת אליהם. סאנזיק הצביע אל נקודה הקרובה אל הדרך, מתחת לגבעה, אל מה שנראה כסלע. פטריק הנהן - "ראיתי אותם" - לחש. מה שקרה אחר כך קרה מהר. הקבוצה על הדרך עברה ליד אותו סלע, שסאנזיק הצביע עליו. לאחר שהאחרון עבר, נורו מהחשיכה כדורי מתכת שנפתחו לרשתות, ומיד אחריהם הסתערו על הקבוצה כעשרים ציידים, ששכבו במערב ליד הדרך.
הקרב היה קצר ביותר, רק שניים מהציידים נהרגו, ומאנשי הקבוצה נשארו שמונה דמויות ללא תנועה על הדרך. השתי הדמויות האחרות שכבו כפותות על דרך-הפסלים. הציידים, יצורים גבוהים בעלי ארבע ידיים ושני רגליים ואף שטוח וגדול, הובילו את שתי הדמויות הנותרות ללא עדינות יתרה, ואת גופות חבריהן לשיירה, בנתיב שהוביל אותם אל מתחת לגבעה עליה רכנו פטריק וסאנזיק.
"עכשיו" - לחש פטריק. ובלי לחכות החל לרוץ במורד הגבעה אל כיוון הציידים. קול השוויש שוויש המתכתי בישר לפטריק, שסאנזיק שלף את שני טופריו.
הצייד האחרון בשורה לא ראה את סיבת מותו, שלושת שיני נישקו של פטריק בצבצו לרגע מצוואר הצייד, ונעלמו כשזה קרס לקרקע. שני ציידים, שהסתובבו ובידם כלי נשקם שלופים, לא שמו לב לגוש החשיכה עם הזנב שהתנתק מהקרקע לידם וקפץ לגובה ראשם, שני תנועות מהירות של ידיו, ומטרותיו של סאנזיק שכבו על הקרקע, וגרונותיהם משוספים.
והקרב החל.
פטריק זרם ממקום למקום וידיו עושות שמות בציידים עם התלת-שן. הציידים ניסו לכתר את פטריק ואז נתקלו בסאנזיק, שקצר אותם בעזרת טופרי הברזל שעל ידיו.
"עצרו!" נשמע קול אנושי, והקרב פסק כשם שהחל.
סאנזיק ופטריק נעמדו גב אל גב והביטו אל שתי הדמויות שהציידים לקחו בשבי על דרך הפסלים. אחת הדמויות הורידה את גלימתה, ולעיניהם נגלתה אישה נאה בעלת שיער לבן, לבושה חצאית וחזיית קרב בלבד.
"בל-מאנאר" - מלמל סאנזיק - "אבל איך נתפסו בכזו קלות?"
הבל-מאנאר חייכה - "האם אתה בטוח שנתפסנו?" - שאלה בלגלוג.
מידיה ומידי הדמות השנייה נורו שני כדורים שחורים. פטריק השליך את התלת-שן שלו לכיוון הבל-מאנאר, אך זה נתקל בקיר אינו נראה ונפל לרגליה, ללא כל נזק. סאנזיק ניסה להימלט מהכדור אך זה פגע בו. מיד הרגיש כיצד קורים מצמידים אותו לקרקע. לפני שנפל, גילה כי פטריק סובל מגורל דומה. גם הדמות השנייה הורידה את גלימתה ונגלתה כבל-מאנאר נוספת, בעלת שיער כהה יותר ולבוש דומה.
"הקארול שלח אותנו למצוא את הבוגדים בין היועצים שלו. נראה כי הצלחנו." - גיחך פטריק.
"אולי הצלחת במשהו, בן-אנוש והיצור שלו" אמרה הבל-מאנאר עם השיער הכהה יותר -"אבל...נראה לי שניפטר ממך עכשיו. אין אני רואה מה צורך לי להחזיק אותך לאחר שגילית לי מי שלח אותך".
"הרוג אותם" - פקדה הבל-מאנאר על מנהיג הציידים.

חברים אם נהניתם או לא - אנה השאירו תגובתכם, רק כך אוכל לדעת אם להעלות את ההמשך, או לא.

_ERROR_MSG_