המיתולוגיה היפנית

מחזור טאקאמאגאהארה

הטקסט הבא מובא ומתבסס על "המיתולוגיה היפנית", מאת יעקב רז. הספר הוא חלק מהסידרה "מיתוסים", בעריכת דן דאור. ספר מצוין שמעביר בצורה מרתקת ומלאת מחשבה באופן יוצא דופן את האווירה המיוחדת של התרבות היפנית המופלאה והמעניינת.

פרידת השמים והארץ והאלים הראשונים

לפני שהיו כח וצורה, והתוהו רק התחיל להתגבש, ולא היו עדיין כינוי ושם ושום דבר נברא, מי יכול היה לדעת את הצורה ?

כאשר השמיים והארץ נפרדו לראשונה, הופיעו במישור השמימי שלושה אלים בלתי נראים. השלושה היו אמה-נו-מינאקנושי ("אדון מרכז השמיים"), טאקאמי-מוסובי-נו-קאמי ("אל הצמיחה הגבוהה") וקאמימוסובי-נו-קאמי ("אל הבריאה המופלאה"). שלושת אלה קמו והיו לאבותיהם של כל הדברים.

כאשר הארץ הייתה עדיין צעירה, צפה כשמן ושטה כמדוזה, הופיעו שני אלים נוספים: אומאשיאשי-קאביהיקוג'י-נו-קאמי ואמה-נו-טוקוטאצ'י-נו-קאמי. גם אלים אלה הסתירו את עצמם. חמשת האלים נותרו כל אחד ביחידותו. אחריהם הופיעו אלים נוספים, וגם הם נותרו ביחידותם. ורק אז התחילו להופיע זוגות של אלים, אל זכר ואל נקבה. זוג האלים החמישי היה איזאנאגי-נו-מיקוטו ('הזכר שמזמין'), ואיזאנאמי- נו-מיקוטו ('הנקבה שמזמינה').

האלים הקדומים פקדו על איזאנאגי ואיזאנאמי לצור את האדמה ולייצבה, והעניקו להם את החנית השמימית המשובצת באבני-חן. בעומדם על גשר השמים הצף התבוננו השניים למטה, ותהו אם יש שם ארץ. הם תחבו את החנית השמימית אל הים, והקציפו אותו עוד ועוד עד שהקצף נקרש. לבסוף, כאשר שלפו את החנית מן המים, נטפו ממנה טיפות, נערמו זו על זו ויצרו את האי הנקרש מעצמו.

בריאת איי יפן

איזאנאגי ואיזאנאמי ירדו אל האי הנקרש מעצמו והתגוררו בו. על אדמת האי מצאו עמוד טוב למראה, העמידו אותו ובנו סביבו ארמון. סבבו איזאנאגי ואיזאנמי את העמוד, היא לימין והוא לשמאל. שנפגשו קראה איזאנאמי:

"הידד! הנה פגשתי עלם חמודות!". איזאנאגי כעס ומחה "אין זה ראוי", אמר, "שהאישה תדבר ראשונה". הלכו השניים וסבבו את העמוד בשנית. כאשר שבו ונפגשו קרא איזאנאגי:

"הידד! הנה פגשתי עלמה נאה!".

פנה איזאנאגי אל איזאנאמי ושאל אותה:"מהי צורת גופך?" ענתה לו איזאנאמי:"גופי נברא,אך יש בו חלק שלא נברא,והוא מקור נשיותי."

אמר איזאנאגי: "גם גופי נברא, אך י ש בו חלק עודף, והוא מקור גבריותי. אקח את החלק שעודף, אמלא בו את החלק החסר שבגופך וכך תיוולד הארץ."

השניים הזדווגו, ונולד האל הירוקו, ילד העלוקה. הירוקו היה מעוות ונכה. הניחו אותו הוריו בתיבת גומה, ושלחו אותו בין גלי הים. שוב הזדווגו השניים, ונולד האי אוואג'ישימה. המשיכו השניים להזדווג, והולידו את שבעת איי יפן האחרים. מכאן השם: ארץ שמונת האיים הגדולים.

הערות:

זהו, לדעתי, סיפור יפייפה מכיוון שהוא מעביר את התחושה שבגילוי המיניות בצורה כנה כל כך. איזאנאגי ואיזאנאמי הם ה"אדם וחווה" היפניים המגלים את עצמם וזה את זה. הסיפור הזה אינו אגדה מרוחקת אלא שרטוט נוגה של מפגש ראשון מרגש בין נער לנערה.

אפשר לראות, בדומה לסיפור אדם וחווה, גם כאן, רמיזה שוביניסטית קלה. האישה נחפזת, כמו במיתולוגיות רבות אחרות, לטעות\לחטוא\להעז\למרוד. הפחד מפני האישה חוזר גם בהמשך בעשרות גלגולים שונים לאורך המיתולוגיה והפולקלור היפנים. למטה תחת "איזנאגי ואיזאנאמי בשאול" ניתן לראות דוגמה בוטה לכך.

בריאת האלים

אחרי איי יפן הולידו איזאנאגי ואיזאנאמי את אלי הים והנערות, השדות וההרים, האבנים והרוחות, הסלעים, העצים והעשבים. ובסוף הולידו את אל האש.

כאשר ילדה איזאנאמי את אל האש, שרף היילוד את ערוות אימו, והיא מתה. במותה נולדו מתוך קיאה וצואתה אלי המתכת והאדמה, המים והיצירה שזה עתה נולדה.

איזאנאגי ראה שאחותו האהובה מתה, כעס וכרת את ראשו של אל האש. מגופו כרות של אל האש נולדו שמונה אלים, ומדמו השפוך – שמונה אלים נוספים.

הערות:

נכון, איזאנאמי מתה, אבל מיד מגיעה הגירסה היפנית לתהליך המוות, שמקבל בקטע הבא משמעות מיוחדת וחשיבות כשהוא מסביר את הסיבה לקיומו של מעגל הלידה והמוות. כמו במיתולוגיות אחרות, הסיפור הבא נועד לענות על שאלה קיומית מהותית בצורה פשוטה, ברורה ומנחמת, ככל שזה אפשרי.

מעניין לראות כאן עוד אלמנט שבא לידי ביטוי בתרבות היפנית בכלל (ובמיתולוגיה היפנית כחלק ממנה). לאורך סיפורי המיתולוגיה יש התייחסות שוות נפש לעיסוק בצואה, שתן, קיא, איברי מין ומין בכלל. אמות המידה היפניות שונות מאוד משלנו במובן זה ויוצרות, בעיני, תחושה מיוחדת שבה נושאים שנחשבים בתרבות המערבית לטאבו הופכים לחלק טבעי ומובן מהחיים. הדבר מודגש לאור הנטייה של התרבות היפנית להיתפס כמסוגרת יותר, אטומה יותר ומלאה באיסורים למול התרבות המערבית "הנאורה" וה"פתוחה".

איזנאגי ואיזנאמי בשאול

איזאנאמי הלכה אל ארץ המתים, ואיזאנאגי, מוכה געגועים, הלך אחריה על- מנת להפציר בה כשתחזור. איזאנאמי שמחה לראותו, ופתחה לכבודו את השער.

אמר לה אחיה:"הו,אחותי הצעירה והנאצלה! הארצות שיצרנו יחד לא הושלמו. עוד עבודה רבה לפנינו! אנא, חזרי!".

ענתה לו איזאנאמי:"חבל שלא הקדמת לבוא, שכן כבר טעמתי מתנור השאול. אני רוצה לחזור אך עליי קודם ללכת ולבקש רשות מאלי ארץ המתים. אנא אל תביט בי!".

כך אמרה ונעלמה. איזאנאגי המתין לה עד בוש. לבסוף איבד את סבלנותו. הוא שבר שן משיני המסרק שבשערו, הבעירו אותה בניצוץ משערו, הפך את השן ללפיד בוער, והציץ פנימה אל תוך אפילת השאול. באש הלפיד ראה איזאנאגי את גופת אחותו, והיא שורצת רימה.

בראשה של איזאנאמי שכן הרעם הגדול, ובשדיה רעם האש. בבטנה הרעם השחור, ובערוותה הרעם המתבקע. בידה השמאלית הרעם הצעיר, ובידה הימנית רעם האדמה. בכף-רגלה השמאלית הרעם המתגלגל, ובכף רגלה הימנית הרעם זקוף הראש.

איזאנאגי נבעת מן המראה הנורא, ונמלט מן המקום.

איזאנאמי שנחשפה בקלונה זעקה אחריו: "ביקשתי ממך לא להביט בי. אתה ביישת אותי!", ושלחה בעקבותיו את שמונים הנשים הכעורות של השאול.

כשאר עמדה אחת הנשים הכעורות להשיגו, מיהר איזאנאגי להסיר את כובעו ולהשליך אותו ארצה, והכובע הפך מייד לאשכול ענבים. האשה הכעורה התכופפה לאכול מן האשכול, וכך ניצל איזאנאגי מידה. כאשר עמדה להשיגו אישה כעורה אחרת, הסיר איזאנאגי את המסרק בעל ריבוא השיניים מאלומת שערו הימנית, ניתץ אותו והשליכו ארצה. המסרק השבור הפך מיד לחורש נאה של חוטרי במבוק. האישה התכופפה כדי לקטוף ולאכול מהחוטרים, ושוב נעזב איזאנאגי לנפשו.

אחר-כך שלחה אחריו איזאנאמי את אלי הרעם השורצים בגופה, ועימם אלף וחמש מאות לוחמים. איזאנאגי שלף את חרבו, הסתובב, ונלחם ברודפיו פנים-אל-פנים בעודו נגס אחור.

בצד הדרך ראה שלושה אפרסקים. אפרסק אחד השליך על הנשים הכעורות, אחד על אלי הרעם, ואחד על גדודי הלוחמים. כולם הרפו ממנו. פנה איזאנאגי אל האפרסקים ואמר להם:

"כשעזרתם לי, עיזרו לשוכני ארץ מישורי הקנים האמצעית- הלא היא ארץ בני האדם – כאשר יבואו עליהם צרות ורעות חולות!"

כך אמר, והעניק להם את התואר "הפירות השמימיים הגדולים".

לאחר שכל שליחיה נכשלו יצאה איזאנאמי לרדוף אחרי אחיה, אלא שאיזאנאגי חסם את הדרך בסלע ענק. האח והאחות ניצבו משני עברי הסלע, ואיזאנאגי הכריז על גירושיהם.

איזאנאמי איימה: "אחי הבכור האהוב! אחנוק למוות כל יום אלף מתושבי ארצך!"

ענה לה אינאנאגי: "אחותי הצעירה האהובה! אקים בכל יום אלף וחמש מאות בקתות לידה, ובתוך כל בקתה תכרה אישה ללדת. כך ימותו כל יום אלף איש מיידיך, אך באותה עת ייוולדו אלף וחמש מאות איש מידי."

הערות:

עכשיו אפשר לישון בשקט. אנחנו מבינים כעת מדוע אנשים נולדים ומתים ומבינים כיצד הכל התחיל. בהתחלה היו זוג, זכר ונקבה. הנקבה אחראית להיותו של האדם בן-תמותה. רואים את הקווים הכלליים המשותפים?...

במערכה האוריינטלית האחרונה שלנו אחת מהדמויות מחזיקה ברשותה אפרסק קסום שנכתב בהשראת שלושת האפרסקים שהשליך איזאנאגי. ניתן למצוא את האפרסק המופלא, וחפצים נוספים המבוססים על הפריטים שהשליך איזאנאגי כדי לחמוק מרודפיו כאן.