סיפורי איזומו – חלק II
[ סיפורי איזומו – עמוד
ראשי | סיפורי איזומו, חלק 1 | סיפורי איזומו, חלק 2 ]
גיבורינו התאספו בשעת ערב מוקדמת בחדרו של
הדאימיו הדגול, האדון הוקאג'ה, כדי לטכס עצה. המאורעות הקשים של תחילת אותו
היום הותירו סימן בפניהם.
הלהבות שהותיר אחריו אדון האש כילו עצים רבים,
וכעת פילח מסדרון חרוך וחשוף את היער המושלם שבו חיו אריות האדון. איסאוואה, בעזרת
כוחותיו האדירים, יצר חורש מדומה במקום העצים שאבדו ולו רק כדי ליצור את האשליה
שטבעת ההגנה של טירת האדון לא נפגעה.
רגע ארוך של שקט השתרר בחדר, כשכל
אחד מהנוכחים מהרהר על הצעדים הבאים שיש לעשות. אם קאקו ווארואי ימצא את סוד היסוד
החמישי, הריק (Void),
הוא יהפוך לאל עלי אדמות. הוא יהיה בלתי מנוצח ויזעזע את הסדר השמיימי והמושלם
שבזכותו קיימת התרבות עצמה. אך מדוע קדוש החרב, שמעצם היותו קדוש אינו אמור להתעניין
בעולם בני התמותה, יעץ לו עצה שכזאת? בהעדר אפשרות אחרת, מחליטים גיבורינו לצאת למסע
ולמצוא את קדוש החרב, לברר את פשר העניין, ואולי למצוא דרך לעצור את קאקו ווארואי
לפני שגורל הממלכה, והסדר הקוסמי, ייחרץ.
אך פרט לאגדות וסיפורי עם, איש
אינו יודע באמת היכן נמצא קדוש החרב, ועל כן יצאו מארו וטאקאשי מיד לעיר סאגאמו לאסוף
כמה שיותר מידע עליו. בעיר שומעים הצמד שמועות שקדוש החרב גר במרומי פסגת הר
צוקוהה (Tsukuha),
אשר נמצא מספר ימי רכיבה צפונית לטירת האדון (ואפילו ניתן לראות אותו ביום
בהיר מהטירה). נאמר עליו שאיש עד היום לא ניצח אותו בקרב וכי הוא מחזיק איתו את
תשע מאות תשעים ותשע החרבות של המאסטרים הגדולים שקראו עליו תיגר. עם מידע זה חזרו
השניים לטירת שישימאי (Shishimai),
טירת האדון הוקאג'ה.
מארו פרש לחדרו לישון וטאקאשי ניגשה לאיסאוואה
ועידכנה אותו במידע החדש.
איסאוואה עצם את עיניו והתרכז. רוח פתאומית פרצה מבעד לחלון ומיד שינתה כיוון ונשבה החוצה תוך כדי
שהיא מכבה את נרות החדר. טאקאשי נותרה בחשכת החדר. גופו של איסאוואה היה לידה אך תודעתו נדדה
החוצה עם הרוח. בחזיונו, רכב על כנפי הרוח מעל לשדות. האדמה נראתה רחוקה כל כך, על
אף שהיה מאוד קרוב אליה. הירח נראה עצום במימדיו, ומרחוק ניתן היה לראות את הר
צוקוהה, בדרך כלל הר רחב, אך כעת נראה כאילו היה מחט אבן עצומה הנוסקת לגעת בשמיים.
תודעתו של איסאוואה הגיע למרגלות
ההר, שם עמדו שני עמודי אבן
גדולים משני צידי דרך הררית עקלקלה שהתפתלה במעלה ההר. דרך נקיקים ומערות חשוכות נדדה מחשבתו של איסאוואה,
ומעל גשרי חבל רעועים ותהומות, עד שלבסוף הגיעה לפסגה. שם, מוחבאת בצילו של צוק אבן
גדול, עמדה בקתת עץ קטנה לפני גשר חבלים. לגשר היה מעקה עץ משני צדדיו לכל אורכו,
ובעץ המעקה וכן מסביב לבקתה עצמה היו נעוצות מאות חרבות, מכל הצורות ומכל
הסגנונות, כולן מדהימות למראה. איסאוואה הרגיש זרימה עצומה של אנרגית
קסם דרך האזור, ובעיקר מהחרבות, כאילו הכל מתרכז בבקתה, למרות שהבקתה עצמה
הייתה הדבר היחיד שלא פלט אנרגית קסם.
איסאוואה פקח את עיניו, טאקאשי הרימה את מבטה
ופגשה את שלו. היא הבינה מה ראה בדימיונו. קדוש החרב נמצא!
איסאווה רואה למרחוק
איסאווה הוא תלמיד של הריק (Void Disciple), מקצוע יוקרה מתוך הספר
הרפתקאות אוריינטליות (Orien
למחרת בבוקר, התארגנו גיבורינו למסע להר
צוקוהה. מארו כבר קם מוקדם, הלך לנפחיה והחל לחשל חיצים מיוחדים פרי המצאתו, ובעזרת
יכולות ההנדסה של איסאוואה. האדון הוקאג'ה החליט כי איסאוואה, מארו וטאקאשי יצאו
למסע, אך הירומאנו ישאר בשישימאי. השיירה מנתה את שלושת גיבורינו, שניים
מתלמידיו של איסאוואה - האחד שולט בכוחות המים והשני בכוחות הרוח, סמוראי צעיר בשם הירואי
(Hiroi), אשר נבחר על ידי
מארו לשמש לו כשומר ראש, שישה
חיילי רגלים (אשיגארו) ועשרה משרתים.
באותו הבוקר הוחלט שבטרם יגיעו להר צוקוהה,
יעצרו גיבורינו במנזר הקרוב ויבקשו את ברכתם וחוכמתם של הנזירים. ואכן, לאחר
כשעתיים של מסע הגיעו למנזר של האלה הדגולה בנטן (Benten), אלת המים, העושר והחוכמה.
שורות עצי דובדבן הקיפו את המבנה היפיפיה. בחצר הקדמית הייתה בריכה קטנה ובה
מערבולת, לתוכה הטילו השלושה את מנחת האדון הוקאג'ה. שני גרמי מדרגות עלו לתוך המבנה
כשביניהם זורמים שני פלגי מים קטנים, אחד יוצא והשני נכנס, ונראה היה כאילו המים
זורמים במעלה המדרגות. נזיר קידם בברכה את המשלחת וסימן לאצילים להיכנס דרך הדלת
השמאלית, הדלת שהוא עצמו לא עמד מולה. איסאוואה, מארו וטאקאשי, כשאחריהם שני עוזריו של
איסאוואה והסמוראי הצעיר עלו במדרגות והגיעו לזוג דלתות גדולות שידיותיהן החוזקו
על ידי זוג נזירים שעמדו בקידה תמידית ונראה היה שהם עומדים ליפול קדימה בעוד
רגע. המשרתים והחיילים עלו בגרם המדרגות הימני. הדלתות נפתחו והחבורה החלה לצעוד פנימה.
טאקאשי שמה לב שלאחד הנזירים אין עיניים ועושה רושם שזה מעלה זכרונות רעים
אצל מארו שכן נראה היה שלרגע הוא נזכר בדבר בו לא רצה להיזכר. ההיכל שנגלה בפנים היה
אדיר בגודלו. במרכזו שני פלגי המים שזרמו בחוץ התרכזו ויצרו ספירלה של מים אשר
טיפסה באוויר (!), סביב פסל של האלה בעלת שמונה הזרועות, והתנקזה לתקרה שנראה
היה כאילו הייתה עשויה ממים. שלושה נזירים צעדו קדימה ובידיהם פיסות נייר. הם
קיפלו את הנייר לצורות סירה, פתחו את הנייר והושיטו אותו לגיבורינו. איסאוואה, שמיומן
ואוהב את אומנות האוריגאמי, קיפל במהרה סירה והגיש אותה חזרה לנזיר, שהודה לו על כך. אז
שלח איסאוואה את זרועותיו ונגע בחבריו. לפתע הבינה טאקאשי איך מקפלים סירת נייר,
כאילו הייתה אמנית אוריגאמי בעצמה. היא הגישה את הסירה לנזיר שהודה לה אף הוא. מארו
קצת הסתבך עם הנייר אך הוא לא נלחץ, פתח את הנייר וניסה בשנית. הנזיר הודה לאחר
שמארו הצליח בקיפול וסימן לשלושת גיבורינו לשים את הסירות על זרם המים שלידו.
הסירות הונחו על המים והחלו לשוט במעלה הספירלה. כשהגיעו לגג המים, הופיע מעבר לפינה צי
של ספינות אשר צבען היה שונה (כחול במקום הלבן של גיבורינו) אשר שט מסביב לספינות
החדשות וליווה אותן אל מחוץ לראייה.
לאחר מכן הובלו גיבורינו
(ומשרתיהם) למרחצאות האישיות בקצה המקדש, שם היו נזירים רבים אשר כל אחד ישב בתוך אמבט שהתאימה
לאדם אחד בלבד. איסאוואה ומארו מיד הורידו את בגדיהם ורחצו במים החמים והנעימים. טאקאשי
התמהמהה קצת אך לבסוף הורידה את בגדיה ונכנסה למים. כמובן שהנזיר שעמד ליד עם החלוק
מוכן נמנע עוד יותר מלהסתכל עליה כשהבין שהיא מתפשטת. כעבור זמן מה נכנס אדם, שלפי
בגדיו אפשר להניח שהיה סוחר עשיר, אך כשראה את טאקאשי התעצבן וצעק משהו על הנזיר
שליווה אותו. לא עבר רגע והוא יצא בסערה מהמרחצאות.
לאחר המנוחה במרחצאות הובלו
גיבורינו לגינה מאחורי המקדש, גינה יפיפיה ומלאת מזרקות ומעיינות קטנים. ביציאה
מהמרחצאות ראתה טאקאשי שהסמוראי הצעיר שמלווה את מארו קצת פוזל לכיוונה אך היא הניחה
לו, הוא עדיין חסר ניסיון... באחד משלושת הביתנים שהיו בחצר התיישבו גיבורינו
לארוחה ומולם התיישב מי שנראה כאחד מבחירי הנזירים. הנזיר דיבר, כמו שנזירים בדרך כלל
מדברים, בחידות. הוא אמר שקדוש החרב משרת את הריק ושהוא מחפש אתגר. כמו כן, הזהיר את
גיבורינו מפני הקומו (Kumo) עכבישי הענק החיים בהר ואשר מנצלים את הקור
בהרים להסוות את קוריהם בתוך בדים חמים.
לקראת סיום הארוחה נכנס אותו סוחר, אך הפעם לא הייתה
לו בעיה מיוחדת עם טאקאשי או לפחות לא הראה סימן לכך. איסאוואה וטאקאשי יצאו
מהבקתה אך מארו נשאר, הוא רצה לדבר עם הנזיר אך אותו סוחר הפריע לו. במשך שלוש שעות
הם ישבו בפנים ונראה היה שנערך קרב סבלנות בין מארו לבין אותו סוחר. כל אחד רצה את
תשומת ליבו הבלעדית של הנזיר אך איש לא זז. בזמן זה טאקאשי החליטה לטייל בגן. בתוך
המעיינות היא פגשה קאפות (Kappa) יצורים
דמויי צב קטנים ותבוניים. הקאפות שטאקאשי ראתה היו צעירים ולאחר כמה זמן
הם ניסו לטמון לה פח. ארבעה מהם
הופיעו מכל צדדיה והתיזו עליה מים. אך חושיה המוחדדים של טאקאשי נכנסו לפעולה שבריר שניה
לפני כן והיא זינקה ביניהם, כך שכל אחד פגע בחברו. נזירה הגיעה מהר למקום, התנצלה ולקחה את
הקאפות איתה.
קאפות וברכות
הקאפות הן יצורי מים מסתוריים ועליזים, אשר מתוארים
במיתולוגיה היפנית לעיתים רחוקות בלבד כמזיקים או מרושעים. ארבעת הקאפות שהדמויות
פגשו היו אתנחתא קומית – מחווה קטנה לצבי הנינג'ה. צבי הנינג'ה המוטנטים מבוססים,
אגב, על היצורים המיתולוגיים – בסרט צבי הנינג'ה 3, שבו הצבים חוזרים בזמן לעבר של
יפן הפיאודלית, התושבים מזהים אותם בשם "קאפה". ספלינטר, איש העכברוש,
מזוהה עם הנזומי – גזע של עכברושי-אדם שמופיע אף הוא במיתולוגיה היפנית. הערה
קטנה: כל האמור כאן אינו מהווה בשום אופן המלצה על הסרט.
במקדש זכו הדמויות בברכתה של בנטן, אשר ליוותה אותן
בהמשך הדרך. הקאפות, יצורי המים השובבים ייטו להם חסד (פונפאן, קאפה חשוב יותר,
עזר להם משום כך – בהמשך) ומספר תקלות נחסכו מהן בדרך.
לצורך הבהרה, הסוחר בסיפור אינו חשוב במיוחד: הוא כעס
מכיוון שלא מצא חן בעיניו שנשים נכנסות לבית המרחץ, זה הכל.
בנטן (בנזאיטן) היא אלת האהבה, הנאום, החוכמה,
האומנויות, המוסיקה, המזל
הטוב, הידע והמים. שימו לב שבשונה מהפנתיאונים המערביים (היווני, לדוגמה), זה
לא מפריע לאלים אחרים להיות
אחראיים על אותם תחומים.
בנטן הופיעה לראשונה
במערה באי אנושימה שליד קמאקורה.
האי, כך אומרים, התרומם לקראת רגליה הפוסעות. מקדשיה נמצאים תמיד ליד מים. היא מופיעה בדמות אישה יפה
וחושנית, לעיתים ערומה, שרוכבת על דרקון ומנגנת על ביווה (כלי מיתר אסיאתי). יש
לה שמונה זרועות ובשש מהן היא אוחזת חרב, אבן-חן, קשת, חץ, גלגל ומפתח. בשתי
הידיים הנותרות היא יוצרת מחוות תפילה.
מאמיניה הנאמנים ביותר הם גיישות,
מהמרים, נשים קנאיות, ברוקרים, סוחרים ואנשי עסקים (חשוב לציין כי כמקובל בדת השינטו,
הסגידה לאל אינה בלעדית(.
תודה ליעקב רז על
"המיתולוגיה היפנית" בהוצאת "ספרי תל-אביב".
לבסוף יצא מארו מהבקתה, כמה דקות לאחר שהסוחר
נכנע לקריאת הטבע ורץ לשירותים. החבורה הודתה על הכנסת האורחים ויצאה לדרך.
כשחזרו לשביל הראשי, השתמש איסאוואה בכוחותיו העל-טבעיים ופתח שער אל ה"דרך"
(The Way) - עולם שקיים מעבר לזמן
ולמקום, עולם חשוך
לחלוטין, שכל מה שמוביל את הנוסעים בו הוא חוט כסף דק המוביל ליעד. השיירה נכנסה
לתוך הדרך והשער נסגר אחריהם. הדרך היא מקום שקט, אפל ובודד, כך הסביר
איסאוואה. נראה היה שמכל עבר
צורות נוצרות ומיד מתפרקות אבל יתכן שזה היה פשוט הדימיון. לאחר כשמונה שעות של מסע בתוך הדרך,
חזרו גיבורינו לעולם הגשמי. השעה הייתה בדיוק אותו שעה שבה הם נכנסו לדרך, שכן הזמן עומד
שם מלכת. השיירה הייתה כבר צפונית מאוד לטירת שישימאי והר צוקוהה נראה קרוב יותר.
את שארית היום בילתה החבורה במנוחה. למחרת בבוקר פתח איסאוואה שוב את השער אל הדרך.
הפעם, שנייה לפני שהשער נסגר מאחורי השיירה, נחת עגור בפתח, דבר יוצא דופן, שכן ידוע
שבעלי חיים נרתעים מתופעות קסם. מסע נוסף של עשר שעות בתוך הדרך הוציא את
החבורה בדיוק למרגלות הר צוקוהה.
שני עמודים גדולים עמדו לצידי
הדרך שטיפסה במעלה ההר. החבורה החלה לעלות בהר ונקיקיו הצרים, תוך כדי שהיא משאירה את
הסוסים, ו-2 משרתים וחיילים מאחור. תחושה של ריקנות, ריח רע באוויר, ומרירות בפה נפלה על
האנשים. כשהגיעו לגשר חבלים רעוע שנפרס מעל מקווה מים שחור ועכור,
טאקאשי חצתה ראשונה לבדוק את טיבו. הגשר היה בסדר והשיירה חצתה אותו. מארו, שהלך
במאסף, שם לב שדג מציץ מחוץ למקווה המים ומסתכל עליו.
אחד הנקיקים נפתח לשלולית גדולה
שלתוכו נשפך מפל. על הסלעים שבמפל ישבו מספר קאפות שחורות ומסרו ביניהם
גולגולת אדם. אך הדבר שהכי משך את תשומת הלב היה מהירות זרימת הזרם ומהירות זריקת
הגולגולת. כל תנועה באגם זה הייתה איטית להחריד, כאילו הזמן עצמו זוחל. טאקאשי
הרגישה נוכחות של רשע מהמקום, והחבורה המשיכה הלאה.
הדרך הובילה לתוך מערה אפלה.
במספר תנועות ידיים עוזריו של איסאוואה האירו את המערה בכדורי אור. נראה
היה כאילו הכל תקין וטאקאשי עשתה את הצעד הראשון. רעש מחריד של מחיצה ופצפוצים נשמע
וטאקאשי הרגישה את רגלה מוחצת משהו על הקרקע וקפצה אחורנית. שארית נדלים,
חיפושיות, עכבישים ושאר רמשים נותרו על נעלה. מיד איסאוואה הרים את ידיו ורוח חזקה
יצאה ממנו ולתוך המערה. ענן שחור חי של רמשים מכל המינים והסוגים נדחק לתוכי המערה
והחבורה צעדה פנימה. בתוך אולם גדול, שהואר רק על ידי עלומת אור מהתקרה שנפלה על גשר חבלים
במרכז, עמדה צפרדע בגודל אדם בצבע חיוור. טאקאשי צעדה לעבר הצפרדע ונעמדה מולה. נראה
היה כאילו הצפרדע מתעלמת ממנה ושולפת עם לשונה הארוכה את הרמשים מבין רגליה של
טאקאשי. מבלי להוריד את מבטה מהצפרדע טאקאשי הורתה לשיירה לעקוף אותה, מוכנה לכל
תנועה עוינת. בזמן זה, איסאוואה נשא נאום בפני החיילים והמשרתים, שרעדו מפחד, בניסיון
לחזק את נפשם והצליח קצת להרגיעם. השיירה עבר את הגשר, לא לפני שאיסאוואה ומארו
ראו שעל גבה
של הצפרדע יש אריחים המסודרים כסמל של הגנה. לאחר שכולם עברו שמה לב טאקאשי
שחסרים 2 חיילים ומשרת. היא לקחה
את אחת מאבני האור שיצרו עוזריו של איסאוואה וצעדה חזרה לדרך ממנו באו. לאחר התבוננות וקריאה
לאנשים, היא החליטה לחזור לשיירה, אך לא לפני שהיא מצאה גולגולת אדם ישנה, שנדל זחל
מתוך עיניה, וליסתה מרוסקת.
הסברים
הדרך מלאה בסכנות שונות שמאיימות רק על מי שסוטה ממנה
או על מי שיפגע באמצעי ההגנה הקסומים. הצפרדע היא טוטם קסום של הגנה שהוצב על ידי
נזירים קדושים. הקאפות המרושעות נעות בהילוך איטי כל כך שהעוברים על הדרך נראים
בעיניהם כאורות צבעוניים שמבזיקים דרך החדר. הגשר שמעל הנהר העכור מנע ממכשפות מים
מסוג האניה (Hannya)
לתקוף את החוצים משום שהיה מכוסה בפרחי סיגליות, שההאניות רגישות אליהם (עובדה
שהדמויות לא ייחסו לה חשיבות מיוחדת, אבל בכל זאת חסכה להן עימות מסוכן).
מערת הקומו
לאחר כמה עשרות מטרים הגיעו הגיבורים להיכל נוסף.
היכל זה היה מעגלי בצורתו כשמרכזו מוגבה בצורת כיפה. במרכז החדר, הייתה דמות עטופה
בבדים כגולם, תלויה במהופך מהתקרה בגובה 10 מטר. בעזרת ראיית הנסתר של
איסאוואה, הבינו גיבורינו שבתוך
הגולם חבוי ילד שעטוף בקורים, ולא על ידי בדים כפי שבהתחלה היה
נראה. טאקאשי נעמדה 3 מטר מהנקודה
שהילד תלוי מעליה ושאר השיירה התקדמה לכיוון היציאה מהמערה. גיבורינו רצו להוריד
את הילד, שנראה מפוחד וניסה לדבר אך כנראה מתוך פחד ואימה לא הצליח. השיירה הגיע ליציאה מההיכל, כשלפתע הגיח
עכביש ענק מהפתח, ונראה היה שכשנכנס הוא גדל עוד יותר. לעכביש העצום היו שתי זוגות מלתעות
וככל שנכנס עמוק יותר כך הילד עלה גבוה יותר לתקרה. הוא תפס את מארו במלתעותיו
הגדולות, הרים אותו באוויר והסתובב. בצידו השני היתה עוד לסת בעלת שתי זוגות מלתעות וקורי
עכביש יצאו מפיו ונעלמו מאחורי גופו הגדול. הפעם היפנה את תשומת ליבו להירואי, הסמוראי
הצעיר שנבחר על ידי מארו להלוות אליו למסע. אך גורלו של הירואי היה מר מזה של
מארו. תוך כדי סגירת 2 זוגות המלתעות על הירואי, הזוג הגדול עבר דרך צווארו כאילו
היה סכין חמה דרך חמאה וניתק את ראשו מגופו. הזוג הקטן נסגר על ראשו וריסק את גלגלתו
של הירואי, באותה הדרך שבה הגולגולת שמצאה טאקאשי.
מה יהיה על מארו? כיצד יתמודדו
איסאוואה וטאקאשי מול אימת ההרים הזו? ומיהו הילד התלוי בקורי העכביש?
בינתיים...
הרוח נשאה את ההמולה דרך שבילים גסים ומנהרות
אפלות, מעלה מעלה, הרחק לתוך מקום שהיה שונה. מערת ההיכל שכנה במרחק שנמדד לא
רק על ידי המרחב.
מתוך החשיכה של ביתו האפלולי פסע קדוש החרב בביטחה.
הוא המתין זמן שהיה ארוך כאלף שנים וקצר כמשך נשימה חטופה. רגליו היו בטוחות גם כשחצה את
גשר החבלים.
החרבות ניצבו סביבו כצבא הממתין לפקודה. והוא פקד
עליהן.
בתחילה היה רטט, ואחר כך רעד שהלך
והתגבר. "קוביקירי
הוצ'ו" אמר קדוש החרב והביט ימינה. "טאמאשיווארה" אמר קדוש החרב
והביט שמאלה. אחר כך הביט קדימה
אל הפתח...
והמתין.
[ סיפורי איזומו – עמוד
ראשי | סיפורי איזומו, חלק 1 | סיפורי איזומו, חלק 2 ]