מאת אהרל'ה בולר


הערת הכותב: בכל פעם בה אתם נתקלים במושג לא מובן, אנא פנו למילון הערפדי-עברי שבסוף הכתבה. קריאה נעימה.


פרולוג

     הדם ניגר נמרצות מתוך כל פלגי גופו של ג'ס, נותן גווני ארגמן לבגדי העור הקרועים. הערפד הצעיר שכב ללא ניע בהישענו על הקיר שמול דלת החדר. הוא הרשה לעצמו לקחת רגע או שניים בכדי לבחון את מצבו.
     חדר קטן ועלוב, בקומה ה-16 של בניין נטוש כמעט לגמרי. המנורה שנחבטתי בה במרוצתי עדיין מתנדנדת לה, מפעילה משחקי צל לאורך הקירות. אין חלון. כאילו הוא ידע. ובעצם... סביר שידע. דמי אוזל, חייב לחשוב.
     משום מה, האנושיות שעוד נותרה בג'ס העניקה לו תקווה נואשת בפני מצבו החמור. הוא ריכז דמו ומחשבתו וחש כיצד כוח הדם מרפא את פצעיו. הוא השתדל להיות מחושב כמה שיותר, כך שריכז כמות מסוימת של דם לאיחוי פצעיו וחסך את הנותר לקראת הבאות.
     משסיים לסרוק את החדר, השיב עיניו ותקע מבטו בדלת שממולו. טיפות הדם הנוטפות בעקביות על הרצפה הקרה היוו מן שעון-מוות. טפ. טפ. ג'ס התרכז ככל שיכל, יודע שעוד רגע יצטרך את מלוא כוחו. טפ. טפ. טפ. דקה. טפ. דקה וחצי. מה קורה כאן? מחשבותיו של הערפד הצעיר החלו לנדוד, ריכוזו מתפוגג ונפשו תועה במרחק.
מסיבה לא מובנת, החליט הקינדרד להעביר את רגעיו האחרונים לפני המוות הסופי בנדודים אל העבר, אל ההתחלה, אל אביו.

     היו אלה הלילות הראשונים. הוא ואביו סיירו ברחבי העיר. אביו דיבר בטון ארכאי ומלומד.
     "מזל רב לך שאיני אדם נבזה, שכן הנני רוכש חיבה לילדיי. על כן אני מרגיש עצמי מחויב להדריכך בדרכם של ילדיי קין. ללא הדרכתי גורלך היה נחרץ בן לילה. כבר הבנת את הבסיס. אנחנו טורפים, ציידים חסרי עכבות האורבים בחשכת הליל לטרפנו. הבנת כבר שלא קיימת לנו שום ברירה, אין מנוס מהחיה, שכן לא משנה כמה נעמיד פנים, אנו עדיין מה שאנו – מפלצות. כאן אני מגיע לנושא היום – החברה שלנו. אם לא פענחת זאת בעצמך, הקמנו חברה מבוססת, שכן כמפלצות נודדות ושוחרות לטרף, נשף המסכות היה מתנפץ במהירה. נשף המסכות הוא..."
     כך המשיך אביו באותו הטון כמספר שעות. הם סיירו בעיר, צפו בקינדרד נוספים במעשיהם, שוחחו עם מספר דמויות, חלקן מפוקפקות למראה, ובקרו באזורים ומקומות שונים ומשונים. אך כל זה לא היה חשוב כעת לג'ס, בעוד הוא שט בזיכרונותיו שנים רבות קדימה.

     הירח במחציתו הרעיף רק אור חלוש על סמטאות העיר שיקגו. ג'ס רץ זמן כה רב, שאם היה עדיין בן-תמותה היה כבר צונח ומת. המשימה נכשלה מלכתחילה, עתה חייו שלו היו על הפרק. לולא היה אביו נעלם לפני יציאתו, כל זה לא היה קורה. המשימה שקיבל מאביו לא הייתה קשה במיוחד - עוד מהלך קטן במשחק הג'יהאד - אך ג'ס היה זקוק להוראות הנוספות עם הגיעו לשיקגו, הוראות שבוששו לבוא.
     אז החלו הצרות. הערפד הצעיר הגיע לאזור בו לא הכיר את השליט. לאחר מכן נתקל בקינדרד חצוף במיוחד, לו הפנה ג'ס עורף ואף התייחס אליו בזלזול. זמן קצר לאחר מכן התברר שאותו ערפד היה אדון האזור, לו הייתה ריבונות על כל שטח ועל כל ערפד כל עוד דרכו על אדמתו. כאשר ג'ס הבין את הדבר, ידע בדיוק מה משמעות מעשיו – הפרות בוטות של מסורות 2 ו-5. מזלו שב והתקיל אותו, כאשר נשלחו אליו שליחים בכדי "ליישר את ההדורים" וג'ס הרג בשוגג אחד מהם, ככל הנראה תחת עיניו של מסוק משטרתי שעבר בסביבה – הפרה של מסורות 1 ו-6. ג'ס ידע כעת שהוא במרדף. הוא החל לרוץ. הוא רץ ורץ, מזרים דמו בתוך תוכי גופו האל-מת ומגביר את כושרו הגופני. וממשיך לרוץ. העובדה לא ייאמנת, שכאשר ערפד נתון בסכנה כה גדולה – הוא שוכח הכול. לא אכפת לקינדרד מהג'יהאד, או מנשף המסכות, או מהקמרילה, או מהסבאט, או מהדורות, או מקין עצמו – כל שאכפת לו הוא לשרוד.
     ג'ס מצא מקום מבטחים זמני בבנייני העיר הנטושים. אז ביצע ג'ס את הטעות האחרונה שיעשה לעולם. הוא החליט להישאר בעיר עוד כיום או יומיים, בכדי ליצור בריתות, לאגור נשק ואספקה ולחבור לאנשי קשר. בדיעבד יגלה שגם בחיי נצח, כמו אלו של הקינדרד, מגיע המצב בו אפילו לשבריר השנייה היחיד קיים תפקיד מכריע, אדרבא לשלושה לילות.
     בלילה הראשון היה בטוח ג'ס שראה פנים עוקבות אחריו לכל מקום וכמעט שלא ישן במהלך היום שאחריו. בלילה השני קרה מקרה מוזר. בעודו מהלך בסמטאות, ראה ג'ס באחת המסעדות פנים ערפדיות שנראו לו מוכרות להפליא, אך הערפד הצעיר לא הצליח להצביע על מקורן. הפנים הטרידו אותו כל אותו הליל ועדיין המשיך זיכרונו מתעתע בו. בהקיצו בלילה השלישי, נזכר לפתע, ופניו לבשו ארשת אימה ופחד.
     היה זה אחד מהשיעורים המאוחרים יותר. אביו הראה לו שבע תמונות, של שבע דמויות.
     "אהיה ישיר עמך, ילדי. אנו משחקים משחק מסוכן בכל לילה. פעמים רבות חוקינו אינם תואמים את חוקי היריב, או להיפך. במקרים כאלו, חברת הקינדרד מדרדרת ונדרש מהשלטון לעשות צדק. ישנם שבעה ערפדים בעולם, שזהו תפקידם. הם נקראים 'ג'אסטיקרים', ואלו הם פרצופיהם. דע לך, ילדי - אם אי פעם תראה את אחת מהדמויות הללו, דע שגורלך נחרץ..."
     ג'ס הבין עתה את טעותו המרה – היה עליו להסתלק מהעיר כל עוד נפשו בו. אולי עוד לא מאוחר! אארוז הכול במהירה... הוא החל לרוץ ברחבי הבניין הנטוש. דלת. מסדרון... חייב לרוץ! דלת. דלת. מסדרון. חדר... נו! חייב, חייב! מסדרון. דל-
ואז חדל בבת אחת. בפתח הדלת עמדה דמות גבוהה וצנומה. פניה – למרבה אימתו של ג'ס – מוכרים היו.
     הרגעים הבאים - מעורפלים היו. פגיעה. פציעה. דם. מנוסה. דם. מרדף. דם. דלת. דם. סוגר. כאב. לנוח...

     כעת הוא כאן. מיישר מבטו ונועץ עיניו בחזרה אל הדלת, מפיח בעצמו תקוות שווא. אל תדאג. אתה אולי צעיר, אך הינך חזק, וכוחותיך גדולים!
טפ. טפ.
     ג'ס החליט שלא לבזבז אף לא רגע אחד. הוא חש את דמו מתערבל בתוכו וכיוון אותו אל ציפורניו. מייד ראה איך הטפרים העצומים גדלים מידיו ונעשים לנשק קטלני. הוא ידע שהחוסן העל-טבעי שלו יסב לו הגנה גדולה.
הוא חיכה. טפ. טפ.
     הדלת נפתחה לפתע בבעיטה. הדמות בפתח עמדה בידיים מושטות, ממלמלת מילים בלתי-מובנות. ג'ס ניזק מיד, טפריו מזנקים לעבר הערפד. לדבר הבא הוא לא ציפה. הדמות, מצדה, תפסה במהירה את צווארו של ג'ס והדפה אותו לרצפת החדר, עדיין אוחזת בצווארו, עדיין ממלמלת. ג'ס חש לפתע תחושה משונה ונוראה, כאילו כל דמו מתחיל לרתוח מתוכו. הכאב היה כמעט בלתי נסבל, כשהקינדרד חש את כל גופו נקרע בפנים. הוא התרכז ככל שיכל בהדיפת הכאב, אך ללא הועיל. לבסוף עזבה הדמות את צווארו. הוא נפל על הרצפה, נאנק מכאב, כשחש רגל בועטת בו בבטנו ומעיפה את גופו לצד החדר. ממשיך להיאנק מכאב, העז ג'ס לפקוח עין אחת, רק בכדי לראות את הדמות ממלמלת עוד מספר מילים, כאשר לפתע נוצרו אש ולהבות מכף ידה. הקשיש הטיח את האש הקטלנית בערפד הצעיר, מעלה בלהבות את כל החדר.
     כוחו של ג'ס החל נוטש אותו, בעוד צעדי הדמות המתרחקת נבלעים ברחשי הלהבות היוקדות, וזכרו של אביו מתנוסס ברוחו.
"...גורלך נחרץ".



     Vampire: The Masquerade, או בקיצור V:TM, הינו משחק תפקידים בסגנון פאנק-גותי, מבית היוצר של White-Wolf. במשחק, אשר יצא לאור בשנת 1998, השחקנים משחקים ערפדים בעולם דומה מאוד לשלנו, הנקרא "עולם האפילה". בכתבה זו אסקור בקצרה את המשחק, על כל פניו: עולם הערפדים וחברתם, היסטוריה קצרה, שיטת המשחק ועוד.


להיות ערפד

מהו ערפד?
     ערפדי המשחק V:TM שונים אך דומים לערפדים שרובנו מכירים מהמיתוסים והאגדות הרבים מספור. נוכל להסביר זאת בקלות על-ידי הבאת הסטריאוטיפים המוכרים על הערפדים וההבדלים בין ערפדי האגדות לערפדי משחק התפקידים:
- ערפדים הם בני-אלמוות: נכון. למרות שניתן להורגם (תהליך קשה מאוד), הם לא מזדקנים או מתים מסיבות טבעיות. הם אינם זקוקים לאוכל ואינם נושמים.
- ערפדים הם מתים-חיים וחייבים להזין עצמם בדם החיים: נכון. ערפד הוא, מבחינה רפואית, מת. לבו אינו דופק, הוא אינו נושם, עורו קר, הוא אינו מזדקן – אך הוא חושב, הולך, מדבר... צד והורג. רוב הערפדים ניזונים בדם בני-אנוש, למרות שקיימים גם ערפדים "נלעגים" הניזונים בדם בעלי החיים, כמו גם ערפדים עתיקים כל-כך, עד כי הם חייבים את דמם של ערפדים אחרים בכדי להזין עצמם.
הדם הוא חשוב יותר מכל לקינדרד, בהיותו קללת קיומם ומקור כוחם כאחד. אוכל, אויר, אפילו אהבתם של בני-תמותה – כל אלו חסרי משמעות לערפד. דם הוא תאוותם היחידה של הקינדרד ובלעדיו, הם יתנוונו במהירה וייפלו לתרדמה. בנוסף, כל ערפד מסוגל להשתמש ב-"דמו" בכדי לבצע פעולות מדהימות של ריפוי, כוח וקסמים אחרים.


  • כל המת מנשיכת ערפד קם והופך לערפד: לא נכון. בכדי להפוך לאל-מת, על הערפד לרוקן את דם בן התמותה ומיד לאחר מכן להזינו במעט מדמו. תהליך זה, הנקרא "האימוץ", גורם לשינוי הצורה המיסטי מבן-אנוש לערפד.
  • ערפדים נשרפים על-ידי אור שמש: נכון. על ערפדים להימנע מחשיפה לאור השמש או למות, למרות שאחדים מסוגלים לסבול את מגעו לזמן קצר. ערפדים הינם יצורים ליליים, כך שקשה להם להישאר ערים בזמן היום, גם במקומות מוגנים.
  • ערפדים נדחים על-ידי שום ומים זורמים: לא נכון. אלו הם מיתוסים ותו לא.
  • ערפדים נדחים על-ידי צלבים וסמלי-קודש אחרים: לא נכון בכלליות. למרות זאת, אם לנושא הסמל אמונה אדירה בכוח אותו הוא מייצג, ערפד יכול לספוג השפעות בלתי-נעימות מהצגת הסמל.
  • ערפדים מתים ממוט דרך הלב: לא נכון. למרות זאת, מוט עץ – או חץ, קליע רובה-קשת וכולי – דרך הלב ישתק את המפלצת עד אשר יוסר.
  • לערפדים כוח של 10 אנשים; הם מסוגלים לפקד על זאבים ועטלפים; הם מסוגלים להפנט את בני התמותה ולרפא אף את הפצעים הקשים ביותר: נכון ולא נכון. כוחו של ערפד גדל עם גילו. לערפדים צעירים, שנוצרו לאחרונה, לרוב כוח חזק אך מעט משל בני-אנוש. אך ככל שערפד גדל בגילו והבנתו, הוא לומד להשתמש בדמו בכדי להעלות כוחות קסומים וסודיים, אותם מכנים הערפדים "שיטות". קשישים רבי-עוצמה לרוב מתחרים בלסטאט ודרקולה האגדיים, בעוד שהקדמונים האמיתיים – המתושלחים והאנטדילוויאנים שארבו בלילות במשך אלפי שנים – לרוב מחזיקים, פשוטו כמשמעו, בכוחות אלוהיים.


האימוץ
     ערפדים נוצרים דרך תהליך הנקרא "האימוץ". שבטי ערפדים מסוימים מאמצים לעיתים תכופות מאחרים, אבל לעולם לא יילקח האימוץ בקלות דעת. אחרי הכול, כל ערפד חדש הוא מתחרה פוטנציאלי למזון וכוח. ילד פוטנציאלי לרוב נעקב שבועות, ואף שנים, על-ידי אב צופה, אשר מעריך בחמדנות האם בן התמותה אכן יהווה תוספת ראויה לחברת הקינדרד.
     בתהליך האימוץ, הערפד שותה את כל דמו של הקורבן ואז מחזיר לו מעט מדם האל-מוות שלו. רק קמצוץ – טיפה או שתיים – נדרש בכדי להפוך בן-תמותה לאל-מת. התהליך יכול אף להתבצע על אדם מת, אם הגופה עדיין חמה.
     ברגע שחוזר הדם, "ניעור" בן התמותה כגופה שהוחייתה מחדש. במהלך השבוע או השבועיים הקרובים גופו יעבור סדרה של שינויים, הוא ילמד להשתמש בדם גופו, הוא יחונך בכוחות המיוחדים של שבטו. הוא עכשיו ערפד.

הציד
     כשהכול נעשה ונאמר, ההבדל המהותי ביותר בין ערפדים לבני-אדם נח בדרכי התזונה שלהם. ערפדים לא יכולים להתקיים על האוכל של בני התמותה; במקום זאת, הם מוכרחים לשמר את חייהם הנצחיים דרך צריכת דם – דם אדם טרי.
     ערפדים משיגים את מזונם בדרכים רבות. חלקם מטפחים "עדרים" של בני-תמותה, הנוצרים את האכסטזה שבנשיקת הערפד. אחרים זוחלים לתוך בתים בלילה, ניזונים מקורבנות ישנים. חלקם אורבים במגרשי המשחקים של בני התמותה – מועדוני הלילה, בארים ותיאטראות – מפתים בני-תמותה למעשי-מין אסורים, מסווים את ההתרחשות כמעשה של תאווה. למרות זאת, אחרים נוטלים את מזונם בצורה העתיקה ביותר – ציד, תקיפה וגרימת-עילפון (או אף הריגה) של בני-תמותה המשוטטים רחוק מדי אל תוך סמטאות הלילה המבודדות והמגרשים הריקים.

עולמו הלילי של הערפד
     ערפדים מעריכים כוח, לשמו ולשם הביטחון שהוא מביא – והם מוצאים זאת קל בצורה מגוחכת להשיג טובין, עושר והשפעה ארציים. מבט מהפנט ומספר מילים מעניקים לערפד את הגישה לכל הרכוש, העוצמה והמשרתים שהוא מסוגל לבקש. קיימים ערפדים רבי-עוצמה המסוגלים לשתול הצעות או פקודות פוסט-היפנוטיות במוחות בני-תמותה, ואז לגרום להם לשכוח את נוכחות הערפד. בדרך זו, ערפדים יכולים לרכוש בקלות המונים של עבדים בלתי-מודעים. יותר מ-"משרתים ציבוריים" וברוני תאגידים אחדים עונים בסוד לאדונים ערפדיים.
     למרות שישנם יוצאי-דופן, ערפדים נוטים להישאר קרוב לערים. העיר מספקת אין-ספור הזדמנויות לעיסוקי מין ופוליטיקה – והשממה מוכיחה עצמה לרוב כמסוכנת. השממות הן ביתם של הזאביים, אנשי הזאב, שהם אויביהם הקדמוניים של הערפדים ואינם מבקשים דבר מלבד השמדתם המוחלטת של הקינדרד.

הג'יהאד
     ערפדים רבים מחפשים שלא לקחת חלק בתוך שאר בני-מינם, בוחרים במקום זאת להתקיים ולצוד בבדידות. למרות זאת, תרבות האל-מתים היא ריקוד מניפולטיבי וארסי, וערפדים ספורים נותרים לגמרי בלתי-נגועים. מאז לילות קדם, הקינדרד נאבקו לעליונות, במאבק עתיק ורב-שכבות הידוע בתור "הג'יהאד". מנהיגים, תרבויות, מדינות וצבאות, כולם היוו כלי-משחק במלחמה הסודית, והמזימות הערפדיות השפיעו רבות על היסטוריית האנושות. דברים מעטים הם כשם שהם נראים בעולמם הלילי של הערפדים; הפיכה פוליטית, קריסה כלכלית או מגמה חברתית יכולות להיות בקושי התהוויות שטחיות המסתירות מאבקים בני מאות שנים. קשישי הערפדים מפקדים מהצללים, מתפעלים בני-תמותה וערפדים כאחד – והקשישים לרוב מתופעלים בתורם. אכן, רוב הלוחמים לא מבינים אפילו למען מי הם לוחמים, או למה.
אמור שהתחיל לפני מילניום, הג'יהאד סוער אפילו היום. למרות שגורדי-שחקים לקחו את מקומן של טירות, מכונות-ירייה וטילים החליפו חרבות ולפידים, ותיקי ניירות-בורסה מילאו מקומן של כספות זהב, המשחק נותר כשהיה. קינדרד נלחמים בקינדרד, שבט נלחם בשבט, פלג נלחם בפלג, כשם שעשו כבר עידנים. הערים הגדלות-תמידית מפיקות אין-ספור הזדמנויות להזנה, חרחורי-עוצמה – ומלחמה.
     יותר ויותר, ערפדים מדברים על "ג'הנה" – ליל האפוקליפסה המנובא ממושכות, כשהערפדים העתיקים ביותר, האנטדילוויאנים האגדיים, יתעוררו ממאורותיהם החבויות לטרוף את הערפדים הצעירים יותר. הג'הנה הזו, כך אומרים הקינדרד, תבשר את סוף העולם, כשערפדים ובני-תמותה כאחד יתכלו בגאות קשוחה של דם. ישנם ערפדים החותרים למנוע את ג'הנה, בעוד חלק מצפים בפטליזם, מתוך אמונה שהכול נגזר מראש, ועדיין האחרים מתייחסים לזה כמיתוס. אלה המאמינים בג'הנה, בכל אופן, אומרים כי סוף הזמן קרוב מאוד – אולי עניין של שנים.


עולם של אפילה

עולם האפילה
     אין קושי רב בלתאר את עולם האפילה לאנשים המכירים את פני המציאות המודרנית. עולם זה זהה כמעט לשלנו – קיימות כמעט אותן המדינות, אותם העמים, אותה ההיסטוריה. נוכל למצוא מבנים כגון פסל החירות, מגדל אייפל או הכותל המערבי בעולם האפילה. אם כך, שואלים אתם, מהו בעצם השוני בין העולמות? השוני הוא בהימצאותם של אל-מתים בעולם האפילה, אל-מתים המפעילים את חוטי האנושות. "התרומה" שהם העניקו לעולם ולתולדותיו שינתה אותו מאוד ועיוותה אותו בצורות רבות.
     נסו לדמיין זאת בעיני רוחכם...
     אתם מהלכים ברחוב, אותו רחוב הקיים גם בעולמנו האמיתי, ומביטים סביב, בעולם שעוטף אתכם. הוא דומה לעולמנו, רק עם הקצנה של השלילי – אפרוריות היא הגוון השולט, יושבי העולם אנוכיים בצורה איומה, ממשלות מושחתות יותר, הערים שופעות בזנות, סמים, אנשי עולם תחתון ושאר חברה נחותה. המעמדות הקצינו עמדתן – העשירים עשירים הרבה יותר, מתבוססים באחוזותיהם, תאווי כוח ושליטה, העניים עניים הרבה יותר, שורצים ברחובות כמקקים ומתפשטים כמגיפה, חיים כחיות מדחף ליצר לדחף.
עולם האפילה נראה לנו כבר פעמים רבות – בסרטים וספרים. מקורות מהימנים, שיעזרו לכם לספוג את הווייתו האפלה של עולם זה, כוללים את "בלייד ראנר", "באטמן" של טים ברטון (הסרט הראשון בסדרה), "שתיקת הכבשים", "טריינספוטינג", ורוב סרטי היצ'קוק.
     פאנק-גותיקה: המשחק V:TM הוא, כאמור, בסגנון פאנק-גותי, כמו גם אווירתו הכללית של עולם האפילה. סגנון זה נוצר על-ידי שילובם של שני פנים: פן ה-"פאנק" מתייחס לחלק במשחק המשלב כנופיות, התמרדויות, עולם תחתון, רדיפות ואקשן כללי. אופנה, מוזיקה, התנהגות – כולן אלימות, בוטות, מהירות וצעקניות יותר. העולם מושחת יותר, האנשים פשוטי-רגל מבחינה רוחנית, והאסקפיזם לרוב מחליף את התקווה. הפן ה"גותי" מייצג את חלק המשחק המשלב את הנופים האפרוריים, גורדי השחקים המאיימים, אווירת המלנכוליה והייאוש בלבבות האנשים. צד זה של המשחק מתרכז יותר בהוויה הרוחנית, אם עוד נותרה כזו, של עולם האפילה – כתות הנוצרות בכל מקום, מבטיחות גאולה, לחישות על נבואות חורבן והרס, משחקים פוליטיים הבונים והורסים את העולם, והמעמדות הקיצוניים כל כך.
המשחק V:TM מתרכז בסגנון משחק זה, כאשר אתם, השחקנים, רשאים תמיד להוריד ממינונו של פן אחד ולהוסיף לאחר, בהתאם להעדפותיכם האישיות.

מסורות ערפדיות
     בהתחשב בעובדה כי עפרדים מסוגלים להתקיים במשך מאות, ואף אלפי שנים, קל להבין למה תרבותם שופעת מסורות, פלגים, שבטים וגופים, הקיימים כבר תקופות ועידנים. נסקור בקצרה כל אחד מהנושאים הללו:

     פלגים: בתרבות הקינדרד המודרנית קיימים מספר פלגי מפתח. למרות שקיימים עוד אין-ספור פלגים בעולם, שלושת הגדולים מביניהם הם אלו המעצבים את עולם האפילה בצורה הניכרת ביותר:
     הקמרילה: הפלג הגדול ביותר של ערפדים בעולם האפילה. הקמרילה שמה ליבה אל נשף המסכות, מקווה לשמר את מקומם של הקינדרד בלילות המודרניים. הקמרילה רואה עצמה כחברה פתוחה – היא משייכת אליה את כל הערפדים (בין אם הם רוצים או לא), וכל ערפד רשאי לטעון לחברות, ללא עניין בשושלת-יוחסין. הקמרילה נוצרה במאה ה-15, בסוף הפיכת האנרכיסטים. עם השתתת נשף המסכות, הצליחה הקמרילה להשקיט את האינקוויזיציה, ארגון נוצרי ששם לו לדגל להשמיד יצורים על-טבעיים. הקמרילה נותנת תשומת-לב גם לשאר המסורות מלבד נשף המסכות, משלחת ג'אסטיקרים רבי-עוצמה השומרים על חוקים עליונים אלו. רשמית, אין הקמרילה מכירה בקיומם של האנטדילוויאנים או קין. היא מסיקה שערפדים אלו, אם היו כלל, סבלו כבר מזמן את המוות הסופי, ואלו המזכירים אותם זוכים ללעג בפרהסיה.
     הסבאט: על-פי השמועות, מקורם בכתות המוות של ימי הביניים. כל ערפד שאינו משתייך אליו לרוב חושש מאוד מהסבאט. הפלג הוא מפלצתי ואלים, ואינו נאחז יותר בשום פילוסופיה או מוסר אנושיים. חבריו, במקום זאת, מתענגים על ערפדותם. הסבאט – שלעיתים נודע כ-"יד השחורה" – מחפש לשים קץ למסורות, להשמיד את הקמרילה, ולהכניע את האנושות. הסבאט מגייס כל ערפד עליו הוא שם ידו, מתפשט כעשב רעיל. בניגוד לקמרילה, הסבאט מכיר בקיום האנטדילוויאנים, למרות שהוא מתנגד להם בעוז. הסבאט מתנגדים בחריפות לקמרילה, פוליטית ופיזית כאחד, בהם הם רואים כלי משחק ביד הקדמונים, חלאות מוגות-לב שאינן מקבלות את טבען הקטלני.
     האינקונו: האינקונו הם לא פלג יותר מאשר קבוצת נפרדת של קינדרד. לא מעוניינים להוות כלי-משחק או מפעיליהם, האינקונו הוציאו עצמם כליל מהג'יהאד. על-פי השמועות, האינקונו הם בעלי עוצמה רבה וגיל מופלג – חלק מהערפדים חושבים אותם לסוג של קדמונים, שהצליחו להגיע להלך-מוח בלתי-אנושי. למרות שהם נראים לכאורה בלתי מאורגנים, האינקונו יודעים לתקשר היטב ביניהם – הם יודעים מתי להימנע מקינדרד, מתי להיחבא מהם ומתי לשחרר את כוחם הרב בכדי להבריחם. האידיאולוגיה שלהם – אם קיימת כלל – אינה ידועה.
     שבטים: קיימים בעולם האפילה 13 שבטי ערפדים. לכאורה כל אחד מהם נוסד על-ידי אחד מהאנטדילוויאנים, למרות שידוע על שבטים שהושמדו כליל, כך שמספר קודמי המבול המדויק אינו ידוע.
     אסמייט (עצמאי, Assamite): רוצחים ודיאבלריסטים נוראים במשימה איומה להשגת דם קינדרד, המתנקשים הביאו את אומנות המוות השקט לכדי שלמות.
     ברוז'ה (קמרילה, Brujah): האספסוף הם מורדים ומתקוממים, לוחמים בלהט למטרותיהם הנפרדות. הברוז'ה חולמים על חברה מושלמת – לערפדים.
     מעריצי סת (עצמאי, Followers of Set): משחיתים וקטלניים, הנחשים נחששים על רשעותם, אך נצפים למען ידעם המסתורי ומתנותיהם האיומות.
     גאנגרל (קמרילה, Gangrel): הנוכרים הנוודים פראיים ואכזריים. נוודים מתבודדים אלו הם המקור לרוב הידע המשווה ערפדים לחיות-פרא אפלות.
     ג'יובאני (עצמאי, Giovanni): צרי-אופק ומגלי-עריות, הנקרומנסרים מקבעים מסחרם בדם, כסף ונשמות המתים.
     לאסומברה (סבאט, Lasombra): השומרים הזדוניים והמעורפלים מנהיגים נומינלית את הסבאט. שבט לאסומברה משרת את עצמו ראשון ואת חשכתו הפנימית שנייה.
     מלקאוויאן (קמרילה, Malkavian): משוגעים ופסיכוטיים בצורה מסוכנת לחבר בארגון, המטורפים בכל זאת מחזיקים בתובנה על-טבעית.
     נוספראטו (קמרילה, Nosferatu): מכוערים להשחית וחמקמקים, עכברושי הביוב הזוועתיים לעד נעולים מחברה אנושית, אך אוספים סודות מהאפילה המסתירה אותם.
     ראוונוס (עצמאי, Ravnos): המתעתעים הנוודים הם אדוני האשליה והתחבולה, מפעילים ברוע-לב את תכסיסיהם בעוד הם נעים מעיר לעיר.
     טוראדור (קמרילה, Toreador): אוהבי האומנות והאסתטיקה, המפגרים לכודים בקיפאון האל-מוות. הטוראדור מנוונים ומלאי-תאווה, מקיפים עצמם בהפרזה בכדי להשליך את תחושת המחלה המתקרבת שלהם.
     טרמר (קמרילה, Tremere): שבט של קוסמי דם כשפניים, המכשפים מפוקפקים לכול... כשם שהם נחששים לכול.
     זימיסי (סבאט, Tzimisce): שבט של אצילים מודחים מהארץ הישנה, השדים המבריקים אך המפלצתיים משרתים עתה את הסבאט. הם מחזיקים בשיטה מבעיתה המעוותת את הבשר.
     וונטרו (קמרילה, Ventrue): האריסטוקרטיה חסרת ההתלהבות של הקינדרד, כחולי הדם מכפרים על קללתם על-ידי אכיפת המסורות ונשף המסכות.

     מסורות: המסורות הערפדיות התגבשו במאות האחרונות, בעקבות האינקוויזיציה, הפיכת האנרכיסטים, והקמת חברה ערפדית ממוסדת. כל ערפד, באשר הוא ערפד, ללא הבדל פלג או שבט, חייב לשמור על מסורות אלו, לפחות כאשר הוא נמצא במקום המאכלס ערפדים בצורה ממוסדת (כגון עיר גדולה). הפרת מסורות אלו לעיתים תכופות מדי תביא לנזק כבד לחברה העפרדית וכמובן גם לערפד מפר החוקים. למרות שנוצרו, רעיונית לפחות, עוד בימי קדם, המסורות החלו להיאכף רק לאחרונה (בזמן ערפדי הכוונה לכמה מאות שנים) ורק על-ידי הקמרילה. קיימות שש מסורות שונות:
  • נשף המסכות: לא תגלה את טבעך האמיתי לאלו שלא מהדם. מעשה שכזה יגרום לויתור תביעתך לדם.
  • הריבונות: ריבונותו היא דאגתו. כל האחרים חייבים לו כבוד כל עוד בתוכה. אף לא אחד רשאי לאתגר את מילתו בתוך ריבונותו.
  • הצאצאים: תעשה לאבו של אחר אך ורק במתן רשות מקשישך. אם תיצור אחר ללא היתר קשישך, אתה וגם הצאצא, תושמדו.
  • מתן הדין והחשבון: אלו שתיצור הם ילדיך שלך. עד שישוחררו הצאצאים, עליך לפקוד עליהם בכל הדברים. חטאיהם הם שלך לספוג.
  • הסברת הפנים: כבד את ריבונותו של אחר. לכשתבוא לעיר זרה, הצג עצמך לאחד השולט שם. ללא מילת ההסכמה, הינך כלום.
  • ההשמדה: הינך נאסר מלהשמיד אחר מהגזע. זכות ההשמדה נתונה אך ורק לקשישך. רק הקשיש ביותר מביניכם יוכל לקרוא למצוד הדם.



החברה הערפדית
     ערפדים חיים בעולמנו כבר אלפי שנים, עוד מאז הערפד הראשון קין. יש הטוענים שהחברה העפרדית קיימת כבר מתקופת העיר הראשונה. בין אם טענתם נכונה או לא, חברת הקינדרד התפתחה רבות לאורך אלפי שנות קיומם, כפי שיתואר בפרק ההיסטוריה. בפרק זה נסקור את חברת הקינדרד המודרנית.

     משחק הדורות: לכל ערפד יש דור, מספר המציין את גילו ואת מרחקו מקין, הערפד הראשון. עקב התפתחותה של חברה ערפדית ממוסדת וסדרי-עולם מאורגנים, עם מספר הדור מוצמד לכל ערפד גם מעמד מסוים.
     אנטדילוויאן: מילולית – קודמי המבול. ערפדים אלו, קינדרד מהדור השלישי, הם מהיצורים רבי העוצמה עלי-אדמות – אם הם קיימים כלל. שמם עולה בדרך-כלל בלווי יראה ופחד, והם ידועים כמייסדים של שבטי הערפדים הנודעים.
     מתושלח: ערפדים מדורות 4 ו-5, אשר התקיימו במשך יותר ממילניום. שמועות רבות נפוצות סביבם – יש הטוענים שהם נכנסו כבר מזמן לטורפור – השינה הנצחית לערפדים, ויש הטוענים שהם סובבים בעולמנו כשליטים בלתי-נראים.
     קשיש: ערפדים אשר התקיימו במשך מאות שנים, לרוב מדורות 6 עד 8. הקשישים הם השחקנים האמיתיים במשחק הג'יהאד, מתפעלים ערפדים צעירים מהם ככלי-פלסטיק, אך ניחנים לרוב בשמרנות וצרות-מוחין המגבילות אותם.
     אנקילה: ערפדים צעירים יחסית, בני מאה או מאתיים שנים, לרוב נעים מדור 9 לדור 11. הם רחשו לעצמם כבוד ומעמד ראויים בחברת הקינדרד, והם מצויים בעמדה נוחה יחסית – אינם צעירים עד כדי זלזול, ואינם זקנים עד כדי פאראנואידיות.
     נאונייט: ערפדים צעירים, בדרך-כלל מדורות 11 עד 13. לרוב הם ערפדים מנוסים חלקית אשר עדיין לא הוכיחו עצמם לזקנים מהם. עד אז הם משמשים ככלי-משחק ביד הקשישים, למרות שחלקם עשויים להיות אפילו בני מאה שנים.
     פלדג'לינג: ערפדים שאומצו זה עתה, לרוב מדורות 13 עד 15. התינוקות, כפי שהם נקראים בזלזול, נמצאים עדיין תחת הגנתו ודאגתו של אביהם, למרות שקיומם של דורות 14 ו-15 מעורר חששות רבים, עקב הנבואות הנוראות על עידן הדם החלש וג'הנה.

     גופי שלטון: למרות שערפדים הם יצורים מתבודדים בטבעם, החברה המודרנית והממוסדת נהייתה הכרח לאורך ההיסטוריה. אלו הם אנשי המפתח בחברה הקינדרד המודרנית:
     הנסיך: במרכז כל עיר גדולה עומד לו שליט, הנקרא הנסיך. הוא מהווה את המילה האחרונה בתחום החוק והמסורת, ולו זכויות וחובות רבים, כגון פיקוח על ריבוי קינדרד בעיר, אכיפת המסורות, תקשורת עם גופי השלטון של בני התמותה, ועוד רבים.
     הפרימוג'ן: מין "מועצה עליונה" הקיימת בכל עיר גדולה, ובדרך-כלל מורכבת מקשיש אחד מכל שבט ערפדים היושב בעיר. למרות שלכל חבר מועצה בנפרד כוח לא עצום, לפרימוג'ן ככלל זכויות עליונות, והם רשאים לשבור את מילתו של כל ערפד בעיר בהינד עפעף.
     קיימים בכל עיר עוד מספר של קינדרד בעלי חשיבות, כגון ההרפיות, שהם מתפעלי אליזיום, אמני מוניטין ורכילות ויודעי-כל, הג'אסטיקרים ומלוויהם הארכונים, המשנה לנסיך ועוד רבים.

     חוגים: חוגי הערפדים, מן קבוצות ערפדים המאוגדות במטרה משותפת, מהווים את מרכז חייהם והווייתם של הערפדים הצעירים, ולרוב גם את מקור חששותיהם של הקשישים. הפלדג'לינגים והנאונייטים מצטרפים אליהם מתוך צורך בביטחון ובחברה, והאנקיליי מתוך אידיאולוגיה, רצון לשיפור מעמד וצורך בהנהגת אחרים.
     קיימים אין-ספור סוגי חוגים. הנפוצים שבהם הם חוגי שבטים, חוגי כנופיות, חוגי אנרכיסטים, חוגי עתות-מלחמה, חוגי דיפלומטיה, חוגי פשיעה (מאפיות), חוגי מודיעין, חוגי בידור, חוגי חברה, כתות-דם, חוגי דיאבלריסטים, וחבורות סבאט.


מעט היסטוריה

ההתחלה
     רוב המידע הנוגע להיסטוריה ולמיתוסים של הערפדים נובע מחלקים ופיסות מידע מפוזרים מתוך "הספר של נוד", ואף אלו מכוסים באגדות, אשר קינדרד רבים רואים בהן כדת יותר מאשר מורשת. ננסה להביא כאן, בקצרה, את תמציתה של אותה ההיסטוריה.
     ע"פ אותה דת, בן התמותה השלישי, הלא הוא קין, רצח את אחיו, הבל, וגורש לגלות לארץ נוד, שמיקומה אינו ידוע. שם, ככתוב ב-"ספר", הוא פגש בלילית, אישתו הראשונה של אדם. מבין כל בני התמותה, רק היא סייעה לו, והוא מצא מקלט ממושך בחברתה. באותו הזמן פנו אליו המלאכים אוריאל, רפאל ומיכאל. כל מלאך אמר לקין שכל שדרוש לו בכדי לסיים את גלותו הוא לבקש מחילה מאלוהים. בכל פעם הוא סירב ועל כך קולל, מעט בכל פעם, עד שנהפך למה שלימים ייקרא הערפד הראשון. בעזרתה של לילית, הוא למד את היכולות והאמנויות שהערפדים קוראים להן "שיטות", ולבסוף עזב אותה, כאשר האמין שאין לה עוד מה ללמדו.

העיר הראשונה
     קין נדד למשך זמן לא ידוע, בודד ואומלל, עד אשר הגיע למושבת בני האדם הראשונה. בני התמותה נדהמו מיכולותיו של קין ועשוהו למלכם, ולזמן קצר קין היה מסופק. למרות זאת, השנים חלפו וקין נפל קורבן לבדידות איומה.
     חרף סימני נבואה שילדיו יישחטו אחד את השני בסופו של דבר, קין התמיד, ולבסוף יצר שלושה – אנוש (שעל שמו תיקרא העיר), זילה ואירד, על-פי הסיפורים. הם יהיו ידועים כדור השני. ההסדר היה טוב, לולא רצו ילדיו של קין צאצאים משלהם. הם אימצו ללא מחשבה, חרף רצונו של קין. בני-אדם וערפדים חיו זה לצד זה, כל אחד מודע לאחר, אבל בני-אדם היו אמורים לשרת ערפדים, לא לחיות יחד עימם.
     המבול הגדול מחק בני-תמותה רבים וכמה מהערפדים החלשים. למרות זאת, כששקטו המים לבסוף, אף אחד לא דמיין את שעתיד להיות.

העיר השנייה
     קין התחבא מפני ילדיו כשהוא מלא בשנאה. אלו שחיפשו אחריו נאמרו להניח לו בגלותו. למרות זאת, בזמן שהיה חבוי מן העין, הדור השלישי (הידוע היום כאנטדילוויאנים, מפני ששרדו את המבול) שחט את הדור השני.
     אנוש העיר הושמדה במבול, ובמקומה קמה העיר השנייה. בני התמותה, ללא מלכם, שמו להם לשלטון את ילדיו – החלטה כלל לא מחוכמת. בחלוף הזמן, האנטדילוויאנים החלו ללחום ביניהם. הסכסוך כילה את הכול, כולל את בני התמותה, והעיר השנייה נפלה במהירה. בזאת מסתמנת התחלתו של הג'יהאד, למרות שהאירוע שהתחיל את הכול אינו ידוע. "הספר של נוד" עומד על כך שהג'יהאד היה קללה מאוריאל לקין, על שיצר צאצאים למרות שנאסר עליו.

העולם העתיק
     לאחר השמדתה של העיר השנייה, ערפדים רבים בחרו להתפזר, מתוך חיפוש אחר דרך וגורל משלהם. הם הילכו בבריטניה, יוון ורומא העתיקות כאלים, מעניקים השראה למשוררים ולוחמים, כשם שיעשו למשך אלפיים השנים הבאות.
     בכל אופן, בכל מקום בו התמקמו קינדרד, קמו יריבויות. ביוון, היו אלו הקינדרד של אתונה נגד אויביהם בספרטה. הם דרבנו את המלחמות והותירו את הערים בחורבות; ספרטה הושפלה, ומשאביה של אתונה התרוקנו כמעט כליל. יריבות מפורסמת נוספת שקרתה באותה התקופה הייתה בין רומא לקרתגו.

תקופת החושך
     תקופה הזו, על-פי רוב, ידועה כאחד העידנים הטובים ביותר להיות ערפד. היו אלה זמנים ליברליים ביותר. נשף המסכות עוד לא נעשה רשמי; ערפדים רבים שלטו בערים ואחוזות, או החזיקו במעמד גבוה בענייני הכנסייה או המדינה, לרוב בצורה גלויה. בני-תמותה חיו בפחד מפני העל-טבעי, מאמינים בכל ליבם במכשפות, ליקנטרופים, פיות וערפדים. הקינדרד ניצלו זאת היטב, ובעולם של לילות אפלים וארוכים, הם היו האדונים. הקמרילה והסבאט לא היו קיימים – כולם היו עצמאיים ככל שדמיונם נתן להם.

הזמנים הבוערים
     לרוע המזל, החברה הערפדית הגלויה החלה להביא עימה תוצאות חמורות. לא כולם פחדו מהערפד השולט מטירתו שעל הגבעה. הכנסייה החלו להכות חזרה. חלק היו בני-תמותה שחמדנותם או זעמם גברו על פחדם מספיק בכדי לבגוד באדוניהם. חלק הונעו על-ידי צדקנות ולהט דתי, מאמינים שהם מטהרים את העולם מרשע. מעטים באמת היו בעלי כוונות טובות, מונעים על-ידי סיפורים או מראות על שחיתותם ויהירותם של הערפדים. בזמנים בהם לכנסייה היו ציפורניים בכל מקום – רפואה, ממשלות, צבא וחינוך – ובכוחה היה לפתוח במלחמות ולהפיל מלכים, אפילו הערפדים היהירים ביותר מצאו עצמם במהירה תחת אימת הלפיד והמוט המחודד.
     לאחר מסעות הצלב הכושלים, החליטה הכנסייה שהרשע נמצא בתוכה, ופנתה להשמידו במהירה. האינקוויזיציה התפשטה בכל רחבי אירופה, משווייץ ועד גרמניה, צרפת, הונגריה, ספרד ואנגליה. האנשים בחרו להם למטרה כל מה שרק יכלו, בין אם היו אלה יהודים, מוסלמים, נשים, כופרים, או ערפדים... והרשימה עוד ארוכה.      עפרדים רבים נתפסו ונשלחו ללהבות – חלקם נתפסו בטירותיהם, חלק נבגדו, וחלק אף נרצחו. חלק מהקשישים, במרוצתם ומאבקם להימלט, שלחו את הנאונייטים והאנקיליי כבשר-תותחים לפני האינקוויזיציה. לא כולם הלכו בשקט – אינסטינקט השימור העצמי לא נגמר עם האימוץ. מספר ערפדים שכאלו נמלטו והחלו לחבור יחד למען בטיחותם, כשהם מוצאים מטרה משותפת. זו הייתה התחלתם של האספסוף שיקראו לעצמם האנרכיסטים.
     בשיא המהומה, בעוד הקשישים נאבקים להחזיק במושכות העוצמה, החליטו האנרכיסטים על נכונותם להשליך את המושכות אחת ולתמיד. העיתוי היה מושלם – בין האינקוויזיציה ומסעות הצלב, משאביהם של הקשישים היו הרוסים. כמעט ולא היה ארגון רשמי, לא הייתה מערכת הגנה כנגד האנרכיסטים המשחרים לטרף מעבר ללחבור יחדיו, והקשישים היו הרבה יותר מדי עצמאיים ופאראנואידים בשביל לשקול זאת. אז קרה הדבר, והתאספו יחדיו בערך כשני תריסר קשישים משבטים רבים והציגו טענה לייסודה של חברת-צללים שתהפוך לקמרילה. ההצעה התקבלה ברצון, על-פי רוב המקורות, אך הקשישים היו עדיין לחוצים באשר להתאחדות עם יריבים כה ותיקים. אך פני הדברים השתנו, בהגיען של שמועות נוראות על עלייה ניכרת במספר האנרכיסטים, ועל קליטתם של שבטים שלמים לשורותיהם. מקרים רבים של פעולות אנרכיסטים החלו לצוץ, והקשישים מצאו עצמם בין חשדות ופחדים. אין לדעת מה היה המדרבן הסופי, אך מה שלא היה, הקשישים של שבעת השבטים הגדולים של אירופה באו בפתאומיות, והרימו יחדיו את הכינוס הרשמי הראשון של הקמרילה בשנת 1450.
     עם פרסומם של מאמרים וכתבות על העל-טבעי ועל הרשע, עלה כוחה של האינקוויזיציה. ערפדים רבים נשרפו בשריפות המכשפות, חלק נכנסו מרצון לשנת-נצח, וחלק אפילו עזבו את אירופה לעד. בסופו של דבר, נשף המסכות (שעד אז היה יותר אמצעי זהירות מאשר עניין של חיים ומוות) אומץ ונאכף בקנה-מידה רחב. לא עוד ירכבו ערפדים לאורך הלילה, מרתיעים איכרים ושולטים בגלוי באחוזה ובכנסייה. הייתה זו ההתחלה של חיי האלמוות כפי שהקינדרד מכירים אותם כיום – להלך בצל בין העולמות, לעולם לא להיחשף לעיני ההמונים.
     נחזור כעת אל מרד האנרכיסטים המתמשך. כעת, משלקמרילה היה ארגון, היו לה אמצעים לאגור כוח ולהשיב מלחמה. לאחר 40 שנות לחימה, הקמרילה השיגה את היד העליונה. האנרכיסטים, ביודעם כי המשך הקרבות יביא למותם, הרימו את הדגל הלבן. הקונקלבה (כנס חשמנים) הראשונה נקראה בשנת 1493, ונחתמו הסכמים שסיימו את המלחמה - לרוב. מספר אנרכיסטים סרבו להיכנע, ובחרו במקום זאת לברוח ולהתקבץ מחדש. כשהם הופיעו מחדש, כעת כשיקוץ הידוע כסבאט, הם הבטיחו לערפדי העולם עוד שנים רבות של לחימה עקובה מדם.

הרנסאנס
     תקופת הרנסאנס היוותה משב רוח מרענן בהיסטוריה העפרדית. לאחר שאש הציידים הלכה וכבתה, רוב בני התמותה, כמו גם הערפדים, פשוט שמחו על היותם עדיין בחיים. התרבות והאומנות קיבלו תאוצה, ומתוך בני התמותה והקינדרד כאחד צצו להם משוררים, מחזאים, רומנטיקנים וממציאים. תקופה זו הקנתה שהות לערפדים רבים לחזור בחזרה אל מורשתם ולשקם ספריות עצומות אשר הביאו ידע רב לשאר העולם.
     השקט היחסי ששרר הקנה לכולם זמן "לאסוף את נשימתם". שוב ניתן היה לראות ערפדים סובבים בחברת בני-אדם, הפעם במסווה, חוזרים לשחק במשחקי החברה העתיקים שלהם, סוף כל סוף נזכרים שוב בדברים הטובים שהיה לאלמוות להציע.
     אך האם היה הכול יין וורדים? לא ולא. הקמרילה והסבאט המשיכו ללחום את שאריותיו של מרד האנרכיסטים, ורק המהלך הזה של הג'יהאד לקח כ-200 שנים. לבסוף, כפתה הקמרילה על הסבאט לסגת. לא ידוע אם היה זה מהלך טקטי מצד הסבאט, או שפשוט קצרה ידם מכוחות וזמן, אך הם באמת נסוגו מרוב שטחי אירופה. לא ידוע מה עלה בגורלם, או מה תכננו כל אותו הזמן, אך ידוע ש-50 השנים הבאות עברו ברוגע יחסי.

המאה ה-18
     מסתבר שהסבאט לא ישב בשקט כל אותו הזמן, אלא טרח כנמלה חרוצה. עם יישוב "העולם החדש", השיג הסבאט יתרון על הקמרילה, כשערפדיו קיבלו "בסבר פנים" את ערפדי הקמרילה כשהגיעו אלה אל חופי אמריקה. עם זאת, הבינה הקמרילה, גם אם באיחור, את היתרונות שהציע העולם החדש, במיוחד לצעירים יותר, שביקשו לחמוק מהארץ הישנה, מגינוני הנימוסים, ומהקשישים תעבי השליטה.
     הקמרילה השתמשה במשאביה הרבים בכדי לתמוך במושבות ולהשיג ריבונויות בשטחי אמריקה. באשר למהפכה אשר התחוללה באדמות אמריקה באותו הזמן – קשישי אירופה השלו עצמם שלסבאט הייתה יד נוקשה בעניין, בעוד שאלו רק עמדו מהצד ואספו להם את דם הקורבנות. בכל מקרה, לאחר התיישבות הקמרילה בעולם החדש, היוותה המהפכה יתרון לשני הצדדים, כשהיא מכסה על עוד מלחמת קמרילה-סבאט שהתרחשה. מלחמה זו נגמרה במהירות בעקבות הכוחות המועטים שהיו לכל צד.
     מעבר לאוקיינוס התרחשה גם המהפכה הצרפתית. זו הייתה הרבה יותר ברוטאלית ועקובה מדם. אין לדעת מי מבין שבטי הערפדים עמד מאחוריה, אך ניתן להניח שהיו אלה ערבוביה של ערפדים שונים שפשוט הסתבכו להם בין ענייני בני האדם. ערפדים רבים ניצלו את הכאוס – או מתו ממנו. בגלל העובדה שערפדים רבים סבבו בקרב האצולה הצרפתית, רבים איבדו את ראשם, והשאר נמלטו מהמדינה כל עוד יכלו.

תקופת הקיטור – מאה של קידמה
     תקופה זו הייתה מלאה בגילויים ותעשייה. בני התמותה קפצו אל הקדמה, והערפדים היו שם בכדי לקבל את פניהם ולמשוך בחוטים. מספר נקודות חשובות וראויות לציון קרו במהלך תקופה זו.
     ראשית – הקיטור. מוצר זה הביא עמו תועלת בכל תחום בו הושם, בין אם היה זה תיעוש, ייצור המוני, או תחבורה ונסיעה. ספינות קיטור עשו את המסעות בין היבשות למהירים ובטוחים יותר. לערפדים רבים היוותה תקופה זו את מגעם הראשון עם ערפדי המזרח הרחוק, אוסטרליה ואפריקה. ערפדים אלו היו, על-פי מקורות רבים, בעלי כוחות אדירים ומשונים כאחד, כוחות שלא נראו כלל קודם לכן. לשטחי יבשות אלו ככלל, ולמזרח הרחוק בפרט, חדרו בני תמותה רבים, מלווים בערפדים, בניסיונות "לתרבת את הפראים", לדבריהם. ניסיונות אלו רבים היו, ונכשלו כליל. במשך שנים רבות לחמו המקומיים בעיקשות והתמדה בפולשים, עד שנסוגו. עד היום עומדים אזורים רבים שכאלו בערפל בכל הנוגע לחברה הערפדית המצויה שם.
     המהפכה התעשייתית חוללה ניסים בלתי צפויים לטובת ערפדי העולם. מצד אחד, ערפדים רבים צפו מראש את הפוטנציאל העסקי שבדבר, והרוויחו הון רב. מצד שני, הייצור ההמוני הביא למהפכה בהתיישבות העולם – התושבים עברו מעיירות המחוז הקטנות אל הערים הצפופות, מה שעשה את הציד לקל ביותר, גם אם מלוכלך מעט. שלישית, התעשייה פגעה רבות באיכות הסביבה והטבע, בין אם היו אלה כריתת יערות, מכרות-ענק, בתי-חרושת, או הרעלת מקורות מים – ללא ספק למורת רוחם של אנשי הזאב. בנוסף, גופים סוציאליים רבים קמו בחברת בני התמותה, כגון איגודי עובדים, מה שנתן לקינדרד אינספור הזדמנויות לעוד "משחקי-בובות", ואיסוף של "עדרי-מזון" חדשים.
     הסבאט ביצע ניסיון נוסף להעיף את הקמרילה מאמריקה, ולפי מקורות רבים, הם היו הפעם ממש קרובים. למורת רוחם, אנשי הזאב, אשר סבלנותם כבר פקעה, נדחפו למלחמה והשקיטו את הרוחות, אם ניתן לקרוא לזה כך.
     התקופה הזו היוותה נקודת ציון חשובה גם מהבחינה הרוחנית. מסיבה לא מובנת, בני-תמותה רבים החלו לעסוק בנושא, מה שכמובן הביא תועלת לערפדים, הן מבחינת איסוף קורבנות והן מבחינת איסוף ידע עתיק. עם יציאתו לאור של הספר "דרקולה", בשילוב עם תצלומים חשודים של מקרים על-טבעיים, ובנוסף על כך הכתות והעדויות האנושיות, הקמרילה נכנסה לסחרור מסוכן. התהדקה האכיפה על נשף המסכות, וארכונים רבים החלו פוקדים את הערים, להוטים להוריד את הפטיש על כל קינדרד שרק יחשוב לסטות מדרך הישר. הסבאט ניצל זאת בכדי לנסות ולהקים עוד מספר מהומות, אך הפעם הנסיכים כבר היו מוכנים לקראתם, ודיכאו את תכניותיהם. אך כל זאת כבר לא שינה, כשהחלה שרשרת המהפכות באירופה.
     כשהתחלפו המאות מ-19 ל-20, המהפכנים החלו רותחים ומשתוללים. בכל רחבי אירופה – רוסיה, צרפת, גרמניה, ספרד, סרביה ועוד רבות – המונרכיות נפלו לטובת משטרים חדשים שכביכול הושמו לטובת הפרוליטריון (מעמד הפועלים) – "העם". בכל מקום ניסו בני התמותה את טעם החופש. חלק ניצחו, חלק הפסידו, וחלק רק הגיעו בחזרה למקום בו היו מלכתחילה. הקינדרד, כרגיל, צפו והניחו הימורים על המנצחים. חלק מהקשישים טוענים שערפדים צעירים רבים עמדו מאחורי אי-שביעות הרצון של בני התמותה, בכוונתם ליצור אי-יציבות בערים וערעור של הסטאטוס-קוו, אך עד ליום הזה נותרה החידה בעינה – אילו ערפדים עמדו מאחור ומשכו בחוטים, אם בכלל.

עולם במלחמה
     מלחמת העולם הראשונה הגיעה לרוב הערפדים בהפתעה כמעט גמורה. לא היו ערפדים רבים אשר חזו במלחמה כה רחבה וקטלנית. את החרבות והקלשונים, הבזיזות והשדידות, החליפו טנקים רועמים, גזים רעילים ותותחי ירי קטלניים, את המלחמה בין רבבות החליפה מלחמה בין מיליונים. לא לחינם קוראים הערפדים למלחמת העולם הראשונה "המלחמה הגדולה"; לרובם, באותו הזמן, היה זה האירוע הגדול ביותר שחזו בו – אומות שלמות, פשוטו כמשמעו, לוחמות אחת בשנייה.
     הקמרילה והסבאט עדיין נלחמו – באותה תקופה היה נראה שלעולם לא יעצרו – באותו הזמן. למרות זאת, נראה היה שפעילות הסבאט נהיית שקטה יותר. הקמרילה רק הודתה על כך, שכן מלחמה עם הסבאט הייתה בהחלט הדבר האחרון לו הייתה זקוקה.
     בזמן מלה"ע ה-2, קינדרד רבים למדו את הלקח ומיהרו להסתתר. הגז הרעיל אולי הוצא מחוץ לחוק, אך מלחמות-בזק החורכות ערים שלמות הן לא בדיוק שיפור. חלק מהקינדרד ברחו לאמריקה ושם סחטו את משאביהם כמעט עד תום, וחלק נשארו באירופה, מגרשים את הבוזזים בשן וציפורן וניזונים מדם הקורבנות.

התקופה המודרנית
     רצוי לציין שנקודת זמן "ההווה" למשחק V:TM היא שנת 1998 ולא 2005.
     לאחר מלחמות העולם היה נראה כאילו כל אירופה בונה עצמה מחדש, פשוטו כמשמעו. קשישים רבים לא יכלו לסבול את מראה ארצם נקרעת לגזרים, והכניסו עצמם לשינה נצחית או נשארו ערים לצפות בשמש העולה. ערפדים מעטים בלבד הצליחו לשמר את רכושם ומשאביהם לאורך המאה האחרונה – כל השאר נאלצו לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש.
     כעת עומדים הקינדרד בפני עידן חדש ואפל. במקום זמנים בהם החברה הייתה עוברת שינוי כל מאה שנים, היא עתה משתנה כליל בכל דור ודור, וליצורים אשר חיו מאות שנים, עובדה זו עלולה להיות מבעיתה. עם התקרבות המילניום מתרבות ההתלחשויות סביב ג'הנה וכתות הנסתר צצות להן בכל מקום, מלאות באפילה קודרת. ערפדים רבים מוצאים עצמם עוקבים נואשות אחר נבואות עתיקות, לרוב מתעלמים מעניינים אקטואליים יותר. הפשע בתקופה המודרנית תפס תאוצה רבה כל כך, שכבר אינו בשליטת הקינדרד, למרות שהוא מהווה מסך יעיל מעל לג'יהאד, אשר גם הוא תפס תאוצה לאחרונה.
     באשר לערפדים, יצורי הלילה הנצחיים – הם מוצאים עצמם פעמים רבות כאטיים מדי לעולם זה, המשתנה מיום ליום. הקמרילה, כמו גם הסבאט, מתחילים להעלות קמטים רבים של תשישות מאוסה, ואולי אפילו מצפים בחיוב שיקרה מאורע מרעיש ומדהים, לטוב או לרע, שייתן להם כוח מחודש.
     וכאן אנו עומדים, לאחר 5000 שנות היסטוריה.


ויש גם שיטה!

מאפייני הדמות
     יצירת הדמות ב-V:TM היא, לדעתי, מהנה ופשוטה. דף הדמות מתחלק בצורה ברורה למספר קטגוריות ותכונות, ועל השחקן להציב נקודות בתכונות אלו. מאפייני הדמות כוללים:
     תכונות: אלו הן התכונות הבסיסיות של הדמות, והן מתחלקות ל-3: פיזיות, שהן כוח, זריזות וכושר. חברתיות, שהן כריזמה, מניפולטיביות ומראה. מנטאליות, שהן תפיסה, תבונה ופיקחות.
     יכולות: אלו הן בעצם מיומנויות נרכשות של הדמות. גם הן מתחלקות ל-3 – כשרון, מיומנות וידע – וכוללות, בין השאר, אמפטיה, חוכמת-רחוב, נהיגה, התגנבות, רפואה, תורת הנסתר, ועוד רבות.
     יתרונות: גם אלו מתחלקים ל-3: יתרונות רקע, שהם, פשוטו כמשמעו, יתרונות אשר יש לדמות עוד מלפני עלילת המשחק, כגון משאבים, סטאטוס, אנשי-קשר וכולי. שיטות, שהן, כפי שאנו מכירים אותן, כוחות הקסם של הערפדים. השיטות מגוונות משבט לשבט, וכוללות חוזק עילאי, קסמי-דם, שינויי-צורה, העלאה באוב, השתלטות על מוחות, ועוד רבים. מידות, שמציגות אספקטים פנימיים יותר בדמות, שהן מצפון, שליטה-עצמית ואומץ-לב.
     מאפיינים נוספים: אנושיות, המייצגת את מרחק הדמות מהחיה, ויתרת השפיות שנותרה לערפד. כוח-רצון, הכוח המניע כל יצור, חי או אל-מת, והיכולת להטיב למשימותיה של הדמות, כמו גם להכשילה. מאגר-דם, כמות הדם המצויה בערפד. לדם תפקיד חשוב ביותר, ולו שימושים רבים, כגון ריפוי פצעים, תגבור תכונות הדמות, ושימוש בשיטות. ערפדים מסוגלים אפילו להשתמש בדמם בכדי להיראות אנושיים, ולו לזמן קצר. סגולות\ליקויים – אלו הם מן בונוסים ומינוסים אופציונאליים ובלתי-רגילים הנקבעים עם יצירת הדמות, כגון רתיעה משום, חוש לשפות, ישנוניות, חוש-זמן, אויב\ים, התנגדות לקסם ועוד רבים.

השיטה עצמה
     המשחק מתבסס, לפחות על-פי חזונם של יוצריו, יותר על משחק דמות ועלילה עשירה מאשר על סטטיסטיקות ושיטה מסובכת. בהתאם לזאת, שיטת המשחק הבסיסית היא פשוטה עד כדי צחוק; לחוקים וסיטואציות מסובכים ומורכבים יותר קיימים גם כאן חוקים מורכבים יותר, אם כי גם אז השיטה היא בהחלט ידידותית, קלה ונוחה לשימוש.
     בראש ובראשונה, קוביית 10 הצלעות היא היחידה שבשימוש. השיטה מתבססת על ההנחה שבכל משימה ניתן להצליח במספר רמות. רוב הגלגולים שדמות תעשה יחברו את כמות הנקודות בתכונה מסוימת עם יכולת מסוימת, כשהסכום הוא מספר הגלגולים. המנחה קובע רמת קושי למשימה (נע תמיד בין 2 ל-10), וכל גלגול המגיע למספר זה נחשב כהצלחה אחת. בסופו של דבר, הצלחה אחת במשימה נחשבת כהצלחה מינימלית לביצוע הדבר הנדרש, בעוד ש-5 הצלחות ייחשבו כהצלחה פנומנאלית.
     בכל פעם שנדרש לבצע גלגול, יחליט המנחה על התכונה והיכולת שיש לחברן.
דוגמא: אם ארצה, תוך כדי נהיגה, לחמוק ממכשולים אקראיים על הדרך, אגלגל פיקחות+נהיגה. לעומת זאת, אם ארצה להיצמד תוך כדי הנהיגה למכונית אחרת, אגלגל זריזות+נהיגה. אולי זה יהיה מעט מסורבל למנחה ליצור בכל פעם סוג גלגול אחר, אך השיטה נוחה ומגוונת – 270 סוגי גלגולים שונים!


סיומת
     לסיכום, רק אומר, שלדעתי Vampire: The Masquerade הוא משחק תפקידים מרתק, עשיר באפילה, קונספירציה וגם אקשן, ובעזרת דמיון מופלג מסוגל לספק אינספור שעות של הנאה!




מילון ערפדי-עברי

אב: "ההורה" של ערפד; הקינדרד שיצר אותו.
אחיזת-דם: כוח מיסטי מעל ליישות אחרת הנגרם ע"י התכבדות בדם ערפד מסויים בשלישית. הסכמה לקבלת דם מערפד היא הודאה בשליטתו של הערפד.
אינקונו: פלג ערפדים שהסיר עצמו מדאגות הקינדרד ובעיקר מהג'יהאד. ישנן שמועות על מתושלחים רבים הקיימים בתוך האינקונו.
אימוץ, ה: המעשה של הפיכת בן-תמותה לערפד. האימוץ דורש מהערפד לרוקן את קורבנו ואז להחליף את דם הקורבן במעט מדמו שלו.
אליזיום: מקום בו רשאים ערפדים להתאסף ולהרצות ללא חשש לנזק. אליזיום בדר"כ מוקם בבתי אופרה, תיאטראות, מוזיאונים, ומקומות תרבותיים אחרים.
אנטדילוויאן: חבר בדור השלישי הנורא, אחד הקינדרד הזקנים בקיום.
אנרכיסט: קינדרד מורד המתנגד לעריצות הקשישים. אנרכיסטים מבקשים לחלק מחדש את הרכוש והמשאבים של עיר שווה בשווה בין הערפדים בתוכה. בטבעיות, הקשישים מתנגדים לזאת, לאחר שטיפחו את השפעתם במשך מאות שנים.
אספסוף: עדרי ההמונים של האנושות, במיוחד חסרי התרבות והדוחים. האספסוף נצפים בעיקר כמקור מזון.
ארכון: ערפד ממלוויו של ג'סטיקאר. ארכונים הם בכלליות נוודים בטבעם, תכופות רודפים אחרי קינדרד שברחו בכדי להימנע מרדיפה בידי הקמרילה.
בן-תמותה שלישי: קין, אשר הוגלה ונעשה לערפד הראשון.
ג'הנה: קרב גדול ואחרון (ארמגדון) הממשמש ובא, כשהאנטדילוויאנים יתעוררו משנתם ויטרפו את גזע הקינדרד ואת העולם.
גול: משרת מתרפס הנוצר ע"י נתינת מעט דם ערפדי לבן-תמותה מבלי לרוקן את דמו קודם לכן (מה שהיה יוצר ערפד במקום).
ג'יהאד, ה: המלחמה הסודית ומלאת הרס-עצמי הנערכת בין הדורות. ערפדים קשישים מתפעלים את הנחותים ומקריבים אותם במשחק נורא שחוקיו מתריסים את ההבנה.
דור: מספר "הצעדים" בין ערפד לקין המיתולוגי; כמה רחוק ערפד נתון מהדור הראשון.
דיאבלרי: צריכת דמו של קינדרד אחר, עד לנקודת המוות הסופי של הקורבן. ערפדים מדור גבוה יכולים להוריד את דורם דרך מנהג זה; לקינדרד זקנים במיוחד טעם מעודן כל כך, עד שדם בני-תמותה לא תומך בהם יותר, והם חייבים לצרוך דם ערפדים.
זאבי: אדם-זאב, האויב הטבעי ובן-התמותה של גזע הערפדים.
חוג: קבוצה קטנה או "להק" של קינדרד, המאוחדים ע"י צורך בתמיכה ולעיתים אינטרסים משותפים.
חיה, ה: הדחפים והיצרים הבלתי-שלמים המאיימים להפוך ערפד למפלצת טורפת וחסרת-מחשבה.
טירון: גם פלדג'לינג. ערפד שנוצר לאחרונה, עדיין תחת הגנת אביו.
כלי: מקור חיים למחיה או להנאה, בעיקר בן-תמותה.
ילד: ערפד שנוצר דרך האימוץ – הילד הוא הצאצא של אביו. במונח זה נעשה בדר"כ שימוש מזלזל, המצביע על חוסר ניסיון.
לקסטליוניס: קוד הקינדרד ומערכת הענשת הפשעים. היא מציעה את צדקו של חמורבי – עין תחת עין, והענשה בהתאמה עם העוול.
מייסע: גם אנקילה, ברבים אנקיליי. ערפד "מוכח", בין הקשישים והתינוקות.
מקום-מבטחים: "בית" הערפד; המקום בו הוא מוצא מסתור מהשמש.
משרת: בן-אנוש המשרת אדון ערפדי. המונח הוא כמעט ארכאי, מתייחס לתקופה בה ערפדים החזיקו בפמליות עצומות של משרתים בני-תמותה כחלק מאחוזתם.
מתושלח: ערפד שהתקיים למשך מילניום או יותר; קשיש שלא מתקיים יותר בין הכלל הגדול של חברת הקינדרד. מתושלחים אמורים, ע"פ שמועות, לעלות מהדורות הרביעי והחמישי.
נבזה: ערפד משבט לא ידוע, או ללא שבט כלל. טירונים הם בדר"כ מדור גבוה, שם דמו של קין דליל בצורה גבוהה מכדי להעביר אילו מאפיינים עקביים.
נוכל: ערפד הניזון בחיים של קינדרד אחרים, מתוך צורך או שחיתות.
נסיך: ערפד שתבע שטח נתון כשלו, במיוחד עיר, ותומך בתביעה זו כנגד כל האחרות. המונח יכול להתייחס לקינדרד מכל מין.
נשיקה, ה: לשתות דם, במיוחד מבן-תמותה. הנשיקה גורמת לתחושות אכסטזה באלו המקבלים אותה.
נשף-מסכות, ה: המנהג (או מסורת) של הסתרת קיום ערפדים מהאנושות. תוכנן להגן על הקינדרד מהשמדה בידי המין האנושי, נשף-המסכות אומץ לאחר שהאיקוויזיציה תבעה את אי-חייהם של קינדקד רבים.
סבאט, ה: פלג ערפדים הדוחה את האנושיות ומאמץ את טבעם המפלצתי. הסבאט אכזרי ואלים, מעדיף למשול על בני התמותה מאשר להתחבא מהם.
ספר של נוד, ה: אוסף רופף של אגדות והיסטוריית הקינדרד. ספרו של נוד רושם את קורות המקור של הקינדרד, למרות שלעולם לא פורסם בשלמותו. פיסות המסמך ותרגומיו החלקיים הרבים נעים ברובדים מסוימים של חברת הקינדרד.
פלג: קבוצת קינדרד המאוחדת באופן הניתן לויכוח תחת פילוסופיה משותפת. שלושת הפלגים הרחבים ביותר הידועים כיום לאכלס את הלילה הם הקמרילה, הסבאט והאינקונו.
פרימוג'ן: מנהיגי עיר נתונה; הגוף השולט של קשישים, מאופיין בהכלת חבר אחד מכל שבט הנוכח בעיר.
צאצאים: כל ילדיו של ערפד נתון, באופן קולקטיבי. פחות רשמי, ופחות מחמיא, הוא גט.
צייד-מכשפות: בן-תמותה המחפש ומשמיד ערפדים.
צעיר: מונח משפיל לקינדרד צעיר, במקור משומש עם התייחסות ייחודית לשאר-בשרו של ערפד.
קאיין: מונח מלא בוז לבני-תמותה. המונח קינדרד וקאיין מתייחס לעולם בגדול; הכל.
קיינייט: ערפד; חבר בגזעו של קין.
קינדרד: גזע הערפדים ככלל, או כערפד יחיד. לפי השמועה, מונח זה בא בערך במאה ה-15 או 16, לאחר מהפכת האנרכיסטים הגדולה. ערפדי הסבאט בזים למונח.
קמרילה, ה: פלג ערפדים המסור בעיקר לשמירת המסורות, בייחוד זו של נשף-המסיכות.
קשיש: ערפד שחווה שלוש או ארבע מאוד שנים של אי-חיים. קשישים הם המשתתפים הפעילים ביותר בג'יהאד.
ריבונות: שטח בהשפעת ערפד מסויים. נסיכים תובעים ערים שלמות כריבונויותיהם, לעיתים מאפשרים לערפדים נחותים לתבוע ריבונות בתוכן.
שאר-בשר: באופן מילולי, "מאותו הדם", במיוחד ביחס לשושלת-יוחסין. שימוש: הערפד הזה הוא שאר-בשרו של הרדסטאט הקשיש - בנו.
שבט: קבוצת ערפדים החולקת מאפיינים דומים שעברו דרך הדם. ידועים 13 שבטים, כולם ע"פ האמירה יוסדו ע"י חברי הדור השלישי.
שושלת-יוחסין: ייחוסו של ערפד; אב הקינדרד, אבו של האב, וכו'.
תינוק: גם נאונייט. קינדרד צעיר, שאומץ לאחרונה.




אפילוג

THERE WILL COME A TIME,
WHEN THE CURSE OF THE ONE ABOVE
WILL NOT BE TOLERATED FURTHER
WHEN THE LINEAGE OF CAINE WILL END
WHEN THE BLOOD OF CAINE WILL BE WEAK
AND THERE WILL BE NO EMBRACING FOR THESE CHILDER
FOR THEIR BLOOD WILL RUN LIKE WATER,
AND THE POTENCE IN IT WILL WITHER
THEN, YOU KNOW IN THIS TIME
THAT GEHENNA WILL SOON BE UPON YOU.

- The Book of Nod


(18.07.2005)
כנסו לדיון על כתבה זו בפורום "הקהילה החופשית"





חזור