מאת ר. ראש-סלק


   שחקני משחקי תפקידים יודעים שבמקור משחקים אלו הינם מאוד רציניים. למעשה, מי שיקרא את ספרי החוקים של שיטת D&D, Vampire ושאר השיטות הנפוצות, יגלה ששיטות אלו בנויות כשיטות מאוד רציניות ומאוד מציאותיות (עד כמה שמפגש בין אלף בן 300 שנה שמטיל כשפים לדרקון כחול שיודע לדבר יכול להיות מציאותי), ומטרת כל החוקים הקיימים בשיטות אלו נועדו על מנת להפוך אותן למציאותיות ככל הניתן.

   אבל השאלה הנשאלת היא – למה?
משחקי תפקידים הינם מעין בריחה למציאות אחרת - כמו סרט או ספר, רק באופן שונה. אני מאמין שכולם יענו בחיוב אם אשאל את השאלה: "האם אתה אוהב סרטי / ספרי קומדיה?", ולכן, אם כולם אוהבים (או לפחות מחבבים בצורה זו או אחרת) סרטי קומדיה וספרי הומור, אז למה לא לקחת את ההומור והקומדיה גם לעולם משחקי התפקידים?
אני חושב שאין פסול בכך, ולהפך – אני מאמין שהדבר אף טוב.
בכתבה זו אתן את דעתי על הומור וקומדיה במשחקי התפקידים, ואכלול דוגמאות מעולמי האישי.

   כחלק מפעילותי ב"קהילה החופשית", אני מעביר את אחד הקורסים של הקהילה במשחקים שולחניים (למי שלא הבין – אני השה"ם באחת הקבוצות של הקהילה). הקבוצה שלי התחילה את ההרפתקה הראשונה שלה בכפר שסוגד לאל התבואה והירקות השורשיים, ושמו רשקאקא ראש-סלק. עקב כך, הכפר סגד לסלק הקדוש של רשקאקא, וההרפתקה התחילה כאשר הסלק קולף (!!). בנוסף לכך, חלק מהאנשים שיצא לשחקנים לפגוש במהלך ההרפתקה כללו בין השאר את הבן והבת של מלך הכפר, שלא היו הכי שפויים בדעתם – הבן חשב שהוא נרדף על ידי רוגאר (אל האסונות והנזקים), והבת הייתה משוכנעת שהיא עץ.
   דוגמאות אלו שהבאתי נחשבות לדעתי כ"הומור קל". "הומור קל" הינו הומור אשר גורם ליצירת מצבים מוזרים ומגוחכים, אך עדיין ניתן להמשיך בקו עלילה רציני, הדורש מהשחקנים קו מחשבה רציני ומציאותי (אם כי מתווספים לא מעט צחוקים למשחק בזמן ה-offplay, ולא מעט סימני שאלה בזמן ה-inplay). הומור זה הוא הומור נהדר ששה"מים יכולים להוסיף להרפתקאות שלהם ולרקע העלילתי על מנת לתת לשחקנים אווירה קצת מבדרת ונינוחה, אך בכל זאת שתהייה זו עלילה רצינית.

   לפני שנה, כאשר "הקהילה החופשית" רק הוקמה, זכיתי להיות אחד מהשחקנים הראשונים בקבוצות הראשונות של הקהילה. אז שיחקתי דמות לוחם אנושי. רצה הגורל (או שמא היו אלו הקוביות?), ולא כל המספרים שקבלתי ל-6 התכונות הראשיות של הדמות היו גבוהים. אמר לי דאז השה"ם שלי, שהיום מתהדר בכינוי "אייל ברנדס", שלוחמים בדרך כלל חזקים וחסונים, אך לא חכמים במיוחד - וכך קרה שה"חוכמה" וה"תבונה" של הדמות שלי, שענתה לשם דיקין קלוקוויז, לא היו גבוהות במיוחד. עכשיו, לדעתי, ניתן לשחק משחק דמות בשתי צורות: רצינית ולא-כל-כך-רצינית, וכך קרה שכאשר דיקין הוזמן לארמון המלך על ידי הנסיך, הוא הבין כי הארמון שייך לנסיך (הרי הנסיך הזמין אותו, ומובן מאליו שאם אתה מזמין מישהו לבית כלשהו, הבית שייך לך. הרי מדוע שתזמין מישהו לבית שאינו שלך?), ולכן במהלך שיחה שנערכה בינו לבין המלך, שאל אותו דיקין היכן בעצם גר המלך עצמו, ותהה אם יוזמן לביתו של המלך אי-פעם.
   הומור זה הינו הומור ברמה קצת יותר גבוהה מההומור הקל, מאחר ופה ההומור נכנס כבר לתוך העלילה, ומשפיע על יחס הדמויות אל הקבוצה וכן על יחס הדמויות בקבוצה כלפי שאר חברי הקבוצה. אם זאת, גם הומור זה אינו מפריע לנהל קו עלילה רציני.

   מקרה נוסף שקרה לי עם הקבוצה שאני מנחה השנה, היה כך: הקבוצה שהתה ביער במהלך הלילה. הדמות ששמרה באותו זמן שמה לב כי משהו זז בין השיחים, והחליטה כי היא מטילה את הכישוף "אור" על השיחים, כך שתוכל לראות מה זז שם. ובכן, כפי שוודאי הבנתם, זה לא היה מעשה נבון במיוחד, והקבוצה שילמה על כך. אל האור הבוהק שהחל לזהור לפתע באמצע הלילה בתוך היער, נמשך עכביש גדול מאוד, שהגיע מהר מאוד אל מקור האור ואל הקבוצה, שהייתה במרחק של מטרים ספורים משם. לי היה ברור שהעכביש בא לתקוף את הקבוצה, ואני מניח שגם לכם. אבל מסתבר כי הדבר לא היה כל כך ברור לאחד מחברי הקבוצה, ששאל אותי בזמן ה-offplay: "רגע, העכביש בא לתקוף אותנו?". עקב השאלה הכל-כך טיפשית, עניתי בציניות: "לא, הוא בא לשחק אתכם שש-בש." הרעיון שהעכביש יבוא וישחק שש-בש עם הקבוצה היה כל כך טפשי, עד שנתתי לשחקן ששאל את השאלה לזרוק קוביות ולקבוע האם העכביש *באמת* יבוא לשחק איתם שש-בש או לא. לצערו של השחקן, הוא נכשל בהטלה, והעכביש אכן תקף, אך האפשרות שהעכביש ישחק עם השחקנים שש-בש אכן הייתה קיימת.
   הומור זה הינו הומור ברמה גבוהה מאוד (הומור hardcore..), שגורם לשחקנים לצחוק למשך הרבה זמן, ולמעשה עד היום זהו האירוע שהשחקנים בקבוצה שלי זוכרים הכי טוב. הומור זה הינו מעולה ליצירת מצבים מגוחכים ולהעמיד את השחקנים בפני מצבים שמעולם לא היו מעלים על דעתם, ולראות כיצד הם מתמודדים איתם. מצד שני, אלו מאיתנו שמעדיפים קו עלילה רציני, ימצאו הומור זה בעייתי, מאחר והוא מפריע להתנהלותה של עלילה רצינית וריאליסטית. אני אישית, מאוד נהנה להשתמש בהומור זה מדי פעם, ואני חושב שגם השחקנים נהנים ממנו.

אני בהחלט ממליץ לאלו שלא ניסו עדיין משחק תפקידים הומוריסטי לנסות ולהשתתף באחד שכזה, מאחר וזו אכן חוויה מבדרת במיוחד, שבאמת חבל להחמיץ.

אחרי הכל, איפה עוד ייצא לכם לשחק ביליארד עם שני זוטונים ממוצא בריטי?


(04.06.2005)
כנסו לדיון על כתבה זו בפורום "הקהילה החופשית"





חזור