מאת אייל ברנדס


    עברתי ליד הדלת הסגורה מזה שעות רבות, והאזנתי לקולות המשונים שבקעו מתוך החדר. כבר שלוש שעות הם יושבים שם לבדם ללא אוכל ללא מים, בלי מחשב או טלוויזיה ואפילו ללא משחק קופסא כלשהו. "מה הם עושים שם כל כך הרבה זמן, סגורים עם עצמם?" עלתה השאלה המצופה על פי, כשלפתע נבהלתי מצעקה עזה שבקעה מהחדר. "אני יהרוג אותך, ואשרוף את ביתך ומשפחתך אם תעשה זאת בשנית!" נשמע האיום הנורא. נבהלתי נורא, פוסע מספר פסיעות לאחור בבהלה נוראה, מנסה לעכל את הדברים הקשים שזה עתה שמעתי. הפכתי לרגע בראשי מה עלי לעשות, ומהר מאוד גמרתי בדעתי. כמו כל הורה טוב, ואב מודאג פתחתי את הדלת בתנופה נכנס מבלי להזהיר איש. "החוצה כולם!" צעקתי כנגד קבוצת הנערים שישבה בחושך עם בני לאור נרות. "ושלא תעיזו לחזור הנה אי פעם!" הילדים שזה עתה נשמעו כגיבורים גדולים נראו לפתע מבהולים ביותר, חבריו של בני החלו אוספים את חפציהם, בעוד בני ניסה להתמרד. "אף מילה!", זרקתי לעברו את המילים הקשות, בועט את חבריו החוצה. עוד באותו היום אסרתי על בני בן ה-12 להתרועע בשנית עם נערים אלו, כל הספרים המוזרים, סימני השטן, והרונות השונות כמו גם, תמונות של מפלצות ומוזיקה קצבית פונו מחדרו של בני, וננעלו במגרת שולחני. בני כעס, אבל ידעתי שפעלתי כמו אב טוב, נערים אלימים שכאלו עלולים להשפיע עליו לרעה. ומלבד זאת מה עוד יכולים לעשות 5 חברים לבדם לאור נרות בחדר חשוך עם לא לעשן סמים ואולי גם לעבוד עבודת שטן ולעשות פולחנים מוזרים?

     סבור ובטוח אני שלכול קוראי מאמר זה יש תמונה אחרת של מה עשו אותם נערים בחדרם לבדם במשך שעות. אנו יודעים כי לא סמים הביאו את הנערים לכדי צחוק מתגלגל מדי כל כמה דקות, ולא עבודת שטן היא זו שהביא אותם לצעקות האלימות. אבל כל אדם ה"שפוי בדעתו" ובעל התנהגות "רציונאלית ורגילה" כפי שפונה אלנו המחוקק בחוקי המדינה במקרים כה רבים היה עושה בדיוק את אותם הדברים כמו האב המדובר. חייבים אנו להבין, כי עבור המון אנשים ראשי התיבות D&D הן לאו דווקא מה שהן מזכירות לנו. קהילת משחקי התפקידים פורחת ביותר בשנים האחרונות, ומדי שנה נוספים עליה עוד ועוד אנשים חדשים שמתאהבים במשחקי התפקידים. אינני יכול להאשים את אותם אנשים על בורותם, שכן הללו לא היו בקהילתנו כשהמילים D&D העלו קונוטאציות של עבודת שטן והתעללות בחתולי רחוב. אפשר היה כבר לחשוב שאל לנו לדאוג, ובקרב הקהילה הארצית הרחבה כבר התפשטה תחושת אופוריה של הניצחון במאבק להסברה ולתדמית השחקנים, כשרק לא מזמן הוטחה בפנינו העובדה המצערת על הכישלון החרוץ שספג מסע ההסברה שלנו בכל אותן שנים. רק לא מזמן פורסם בעיתון הממוחשב Ynet, כתבה גדולה, הכותרת "מכשף לך לקב"ן" תפסה את תשומת הלב של הקוראים, שבין דפי הכתבה יכלו לראות שלל תמונות של אנשים "מוזרים" המחופשים לאבירים ומכשפים הרצים ביערות עם חרבות מספוג. בין אותם אנשים ופרצופים, יכל המתבונן להבחין גם בפרצופי שלי.

     נכון, מאמין אני כי מי ששומע על עיסוקנו הלא רגיל בפעם הראשונה, או גרוע מזה שומע עליו מאנשים בעלי אותן דעות קדומות, היה מאמין כי כל המצוין בכתבה הוא חסד גדול ודבר טוב לעשייה. אבל אנו כשחקני משחקי תפקידים יודעים כי עצם העובדה שאנשים כמונו נפגעים בסיווגם הביטחוני הצבאי עקב עיסוקם במשחקי התפקידים, לא רק לא צודק אלא לעיתים שגוי בעליל. בעוד אנשים רבים רואים בעיסוקנו תעלומה במקרה הטוב, ועבודת שטן המלווה בשימוש בסמים במקרה הפחות נחמד, אנו מודיעם לכל מה שאותו "משחק" בסה"כ הכל נותן למשתתפים בו - בטחון עצמי, יצירתיות, תרגולת לפתרון בעיות וכישורי עבודת צוות הם רק מספר קטן של דברים שהמשחק עשוי לתת לך אם רק תשחק בו כראוי. מצד אחד יכול אני להבין לחלוטין כל אדם אשר יבחר להסתיר את עיסוקו או לפרוש ממנו שמא יוודע הדבר לאחרים, ומתוך החשש מה יחשבו עליו כשיתגלה הדבר, אך אין אני מסוגל להבין את אותו אדם הבוחר להתעלם מעצם הבעיה.

     נכון, עד היום הדבר לא עלה כך על שפתנו, אולי מחשש ואולי מאופוריה, אך כיום אין אנו מסוגלים להתעלם עוד ממה שעובר סביבנו. רק כחודש לפני פרסום הכתבה נתקלתי אני לראשונה במפגש אמיתי מול אותם אנשים החושבים עלי את הגרוע מכל. היה הדבר כאשר הודיע לי אחד מהשחקנים שבקבוצתי כי אין הוא יכול להמשיך לשחק, ומששאלתי אותו לסיבה, המילה "אמא" עלתה על שפתיו. הצעתי לו כי אולי רצוי שאני אדבר איתה ואנסה לשכנע אותה, שהרי לרוב אני מסתדר לא רע עם הורים. אבל אותה שיחה הייתה שונה מכל שיחה עם הורה זה או אחר במשך 11 שנות משחקי. האמא שלא הייתה מוכנה להקשיב, ולא סיפקה שום הסבר ריאלי לסיבת מחשבותיה אסרה על בנה להמשיך להשתתף בקבוצתי ממה שגילתי מאוחר יותר כבדרך אגב כחשש מסימום בנה הצעיר. מה שהפתיע אותי יותר מכל הייתה עצם העובדה של הבורות וחוסר הנכונות להיפתח של אותה האמא. רצה הגורל, ואולי האירוניה, ובנה שיחק אצלי יותר משנה מסתיר עובדה זו מאמו מספר לה בבית כי הוא עוסק בחוג קומיקס. בעודי משוחח עם אותה האמא זו זעקה עלי את אותו משפט שלעולם לא אשכח: "רק שתדע לך, כי בני עסק בשנה האחרונה בקומיקס והתפתח מאוד! והשנה בחוג שלכם הוא לא מתפתח כלל! אני יודעת מה אתם עושים שם!!!". באותו רגע התחשק לי להטיח לאותה האמא את העובדות בפנים, אך כשם שהושבעתי על ידי חניכי הצעיר הסתרתי את הדבר, מתוך הבנה מדוע הוא איננו רוצה כי זו תדע על כך.

     יודע אני כי ישנם שלושה סוגים של אנשים: הקבוצה הראשונה מונה את אלו שלא יודעים ולא מכירים את המושג D&D. הקבוצה השניה הם אלו שעוסקים בתחום או מכירים אותו. הקבוצה השלישית היא זו שאם אגיד לאנשיה כי אני עוסק בתחום טרם היכרותם עמי, ישר יחשבו עלי אלה דברים נוראים ביותר, ואם אספר להם את עיסוקי לאחר היכרותם עמי אהרוס את כל תפיסת עולמם לגבי. כשאומר אני שוב ושוב כי אינני מסוגל להבין את האדם המתכחש לבעיה אינני מצפה מכם לצאת מחר בבוקר להפגנה ולכתיבת מאמרים לשינוי תדמיתנו הציבורית. עשייה זו כבדת משקל היא, ולא פשוטה כלל. מאמין אני כי עבודת צדק זו שמורה היא לגופים הגדולים מאתנו, והרי שגם העמותה הגדולה והמוכרת לנו כה טוב, הרי היא העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל, מתקשה בה. והמילה קידום, אכן היא מילת המפתח בעשייה נחוצה זו, שהרי קידום אין משמעו רק קידום גודל הכנסים ומספר האנשים בתחום, אלא גם קידום התדמית הציבורית שלנו. והנה שב אני וחוזר ואומר, קומו ועשו עכשיו! כי השינוי בתחום זה חשוב מאוד שיתחיל בחברה הקרובה לנו, סביבנו. מה שאני קורא לכם לדגל עבורו הוא העשייה, שכמה שיותר אנשים מהקבוצה הראשונה יעברו לשנייה, בטרם יפלו שבויים לשלישית. דברו עם חבריכם, מכריכם, הוריכם וקרובי משפחותיכם, בקיצור עם כל הסובבים אתכם, והסבירו להם מהו אותו משחק D&D, אל תתעכבו בתיאור הפרטים השוליים, גשו לעניין, ספרו להם על העומק שבמשחק, על הדמיון לתאטרון שבמשחק הדמות ועל כל אותם תכונות חיוביות שעשוי המשחק לפתח אצלכם, ואצל כל העוסק בו. שכנעו אותם כמה טוב המשחק, אין אתם חייבים ללמד אותם לשחק ולגרור אותם לפעילויות גדולות בתחום, אך תנו להם להבין מה זה אותו משחק באמת בטרם הם ישגו לחשוב את אותם דברים כה טיפשיים ואיומים. זהו מאבק שצריך להיעשות על ידי כולנו, ואל לאיש מאתנו לומר לעצמו "אין לי כוח להסביר שוב מה זה משחקי תפקידים", משום שלעולם לא סיפרתם למספיק אנשים.


(04.06.2005)
כנסו לדיון על כתבה זו בפורום "הקהילה החופשית"





חזור