מאת אורן סלע


   ניתן לומר, שבשבילי הכל החל כאשר שלושה אנשים משונים וחמושים בחרבות ספוג קמו ודיברו בכיתתי. כמובן שהתגובה הראשונית הייתה - מה זה, בשם האלוהים, הדבר שהוא מחזיק ביד? התגובה השנייה הייתה - מה, זה לא כואב? והתגובה השלישית הייתה - מתי ואיפה?

   לקהילה החופשית נכנסתי תמים, קהה חושים, בעל חשיבה מרובעת ומציאותית, ובקיצור - ילד נורמלי לחלוטין. לא ידעתי דבר וחצי דבר על עולם הפנטזיה והמסתורין והדמיון שהוא מכיל בתוכו. כאשר הגעתי לגן הזיכרון בשבת הראשונה שלי, לא היה לי מושג קלוש למה אני נכנס, ואיזו השפעה אדירה תהיה לזה על חיי בעתיד. בפעמים הראשונות, בכלל לא תיארתי לעצמי שיש משהו מעבר ללחימה עם החרבות והקשתות - הייתי משוכנע ששם זה נגמר - וגם מזה הייתי מסופק מאוד. אבל טעיתי בהשערותיי, כיוון שמאחורי החרבות והקרבות הסתתר גם עולם אחר לגמרי ממה שהכרתי לפני כן, עולם המכיל בתוכו פיתוח מיומנויות ואומנויות מורכבות ביותר, כגון משחק, יצירה, תיאטרון, כתיבה יצירתית, דמיון עשיר ומפותח ואפילו בנייה וחפירה.

   כך גיליתי, בהדרגה ובאיטיות, שהקהילה החופשית היא לא מה שהיא נראית מבחוץ. מגן הזיכרון וקרבות נטולי רול-פליי, התחלתי לעבוד ביער אוסישקין על הלארפ הראשון שלי בקהילה החופשית. עליי לומר שמלבד הלארפ עצמו, ההכנות לקראתו היוו את אחת החוויות החיוביות ביותר שזכורות לי, יצא לי ללמוד כיצד אוחזים במעדר ובמקביל זכיתי לחברה מצוינת שעמה התגבשתי מאוד. תוך כדי סלילת שבילים ביער, שתילת בצלים, חפירת נהר ובסופו של דבר הקמת סככות ואוהלים - חושלתי ונהניתי מהחוויה המאמצת. ובסוף כל יום עבודה, ישבו כולם סביב המדורה הקטנה עד רדת החשיכה ונחו מעבודתם המפרכת. הלארפ עצמו בעיניי היה מוצלח ביותר, פרס בהחלט ראוי לכל העבודה הקשה של כל משתתפיו. הארגון של הקפטנים ושיתוף הפעולה של המשתתפים היה איכותי ומושקע, והוביל לאירוע יפה, מאורגן ובעיקר מהנה. בנקודה זו כבר התחלתי להתעניין הרבה יותר במשחק וביצירתיות מאשר בקרבות עצמם, שהיו עם זאת חלק בלתי נפרד מכל השאר.

   לאחר הלארפ כבר התחלתי לחוש בהבדל העצום שנוצר בין האדם שהייתי לפני שהצטרפתי לקהילה החופשית - אדם הכבול לחוקי המציאות שמדכא את הצדדים היצירתיים שבו, לבין האדם שאני היום – אדם העוסק בכתיבה יצירתית, פעילויות מעשירות, ואפילו כותב כתבה במדור הקהילה. כבר היה ניתן לראות כיצד מספר השעות השבועיות הבודדות שבהן לקחתי חלק בפעילויות הקהילה השפיעו עלי - מחשבתי השתנתה לחלוטין, ודמיוני הרחיק למקומות שלא ניחשתי שיצליח להגיע אליהם. מוחי נפתח מחיי היומיום כלפי חוץ וכלפי עולם אחר לגמרי, עולם עשיר באומנות הכתיבה והמשחק ואומנויות רבות אחרות - כולן השפיעו עליי רבות גם מחוץ לפעילויות הקהילה. וכל היתרונות הללו - בתהליכים מהנים במאת האחוזים.

   בערך בשלב זה, שלא כמו רוב חברי הקהילה, נכנסתי לתחום הותיק ביותר שממנו נבעו כל השאר - Dungeons & Dragons. אך ורק לאחר שגיליתי את סודות הרול-פליי ובניית הדמויות, הסכמתי להתנסות בדבר שרוב חברי הקהילה וודאי התחילו ממנו. לא יכולתי שלא להתפתות לחוסר המגבלות, לריחוק מהמציאות ומהדמיון המופרך - שכמובן משחק תפקידים הרבה יותר חשוב כאן, מאשר בלארפ, לדוגמה. דבר זה השפיע עליי עוד יותר, ופתח לפניי אפשרויות חדשות לגמרי שלא העליתי על דעתי קודם.

   אך יותר מכל, יש לציין, משפיע כבר עכשיו על הקהילה בצורה דרסטית האירוע המרכזי של השנה - סאגה 5. הסאגה, שבסה"כ אורכת 3 ימים, דורשת הכנות של חודשים ועבודה רבה בשביל כל משתתפיה. ההכנות מלוות במספר סדנאות רב מאוד כגון סדנת תחפושות, סדנת סוחרים, סדנת פוליטקאים, ועוד מפגשים רבים אשר תורמים לאומניות המשחק באופן חסר תקדים, ולדעתי האישית גם תורמים מאוד לחיי היומיום המציאותיים ונטולי המבוכים והדרקונים. הקבוצה מכינה את השחקן באופן היסודי והטוב ביותר לקראת הסאגה, כדי להכין אותו לקראת כל מצב שמולו יאלץ להתמודד. בשביל להגיע לתוצאה זו השחקנים עוברים הכשרות בסיסיות בכדי שיוכלו לשחק בצורה משכנעת וטובה בסאגה עצמה.

   לסיכום אומר, שקשה מאוד לתאר במילים את השינויים הרבים שעברתי מאז כניסתי לקהילה החופשית, כיוון שברור שרובם נסתרים אף מעיניי. אך בכל זאת אומר, שאין בי אף לא טיפה של חרטה על כניסתי לעולם המשונה הזה, שהרי היכן הייתי היום בלעדיו?


(09.06.2005)
כנסו לדיון על כתבה זו בפורום "הקהילה החופשית"





חזור